לעמוד הראשי

 ראיון עם הגיטריסט עוז נוי
לרגל צאת אלבומו החדש Fuzzy

מאת: אודי כהן - אקט מוסיקלי
ניו-יורק

 

עוז, איך הכול התחיל?

האמת, בהתחלה רציתי בכלל להיות מתופף, אבל חבר שכנע אותי ללכת לשיעור ניסיון בגיטרה, ומשם המשכתי.
כשחברים היו באים לנגן עם אחי, קלטתי מאוד מהר את האקורדים, ותוך שנה כבר עברתי לחשמלית.
בהתחלה התקדמתי מאוד מהר, תוך שנה התחלתי לנגן גם ג'אז, ובגיל 13 כבר ניגנתי בלהקה עם מנהל מוזיקלי, שאחר-כך לקח אותי לעשות קצת הקלטות – ומשם בעצם התחילו הדברים להתגלגל במהירות...

בגיל 16 עוז היה נגן מקצועי לכל דבר(!)
הוא ניגן בכל הסגנונות, מרוק ועד ג'אז, עם יעל לוי, אריאל זילבר, מאיר בנאי, מזי כהן, שלמה ארצי, ורבים אחרים.  בגיל 24, אחרי שנתיים בלהקה של דודו טופז, עוז עבר לניו-יורק וכיום נחשב לאחד מהגיטריסטים הבולטים ביותר בעיר.



איך למדת?

תמיד למדתי עם מורים, המורה הרציני הראשון שלי היה קרלוס בן ארי, ואח"כ עמוס הדני, וגם אמיל רם שהכניס אותי ממש לעומק הג'אז.
כל מה שהצלחתי להגיע עליו - זה דרך עבודה קשה, ניגנתי כל היום, כל הזמן, אני לא מאלה שלומדים הכול בשנייה.
אבל רק להתאמן בבית לא עוזר, מה שבאמת מקדם אותך, זה לנגן עם אנשים, וזה היה המזל שלי, כי מגיל צעיר תמיד עבדתי עם אנשים.


למה בעצם עברת לניו-יורק?

הרגשתי שבארץ אין לאן להתפתח – הייתי יכול להישאר בארץ, להשתתף בעוד אלבום, לנגן בעוד תוכנית טלוויזיה, אבל זה לא הלך לשום מקום.
כל המוזיקה שבאמת אהבתי באה מפה (NY) ומ-L.A.
מגיל 14 חלמתי להגיע הנה, אבל לקח לי 10 שנים לקבל אומץ.


אוקי, אז בגיל 24 אתה נוחת בניו יורק, ומה אז, איך נכנסת לעניינים?

זאת עבודה קשה, אתה יוצא מהבית כל לילה, נכנס לכל הג'אמים בכל המועדונים, עושה Sit-inים מתחיל לנגן, ומתחיל להכיר אנשים.


עושה מה?

Sit-in – אם יש ג'אם אתה בא ושואל "Can I Sit in" ומתחיל לנגן.

וככה זה מתחיל, ב-8 חודשים הראשונים השעון שלי היה הפוך לגמרי, הייתי הולך לישון ב8 בבוקר, אבל זאת הייתה העבודה שלי בעצם, זו הייתה המטרה.
לאט לאט אתה מכיר אנשים, מקבל טלפונים, מתחיל לארגן ג'אמים, מנגן עם זה ועם זה, זה לוקח המון שנים עד שאתה נכנס לעניינים, אבל זו הייתה חוויה.

ערב אחד, אחרי 3 חודשים שהייתי בעיר, קיבלתי טלפון מבעל פאב ששמע אותי מנגן באיזה ג'אם והתלהב. היה חסר לו גיטריסט לגיג, אז הוא הזמין אותי.
היו שם שני בסיסטים, אחד מהם הוא הבסיסט של בון-ג'ובי והשני היה Roscoe Beck - אחד הגדולים.
ניגנו שם כל הלילה, ופתאום אתה תופס עם מי אתה מנגן ואומר לעצמך "זו ניו-יורק!".


ספר קצת על הדיסק, איך היית מגדיר את הסגנון?

בעצם, אני בא מג'אז, ובשלב מסוים, עוד בארץ, הרגשתי שאני לא עושה מספיק גיגים של ג'אז, באותה תקופה הופעתי הרבה עם אילן קצ'קה, ואיתמר ציגלר. ניגנו בלוז, ועברנו קצת לפאנק, וכשזה מיצה את עצמו, חשבתי – "מה יקרה אם אנגן את הג'אז שלי, על גרובים של בלוז ופאנק?" וזה הקונספט של מה שאני עושה עם הלהקה עד היום.
זה התחיל עוד בארץ.


אחד הדברים שהכי מאפיינים אותך זה הסאונד המיוחד והלא שיגרתי, איך אתה מגיע לזה?

אתה מדבר על הפדלים?!
כשאני כותב, הפדלים הם חלק מההתפתחות של המוזיקה, בתור טריו – אתה חייב ליצור איזה עניין.
למשל להכניס פתאום סאונד של Leslie, או Fuzz או לופים.
אבל זה דבר שהתפתח עם הזמן.
בOz Live- האלבום הראשון, הסאונד מאוד בסיסי. בHa!- זה כבר הרבה יותר מפותח, וב-Fuzzy עוד יותר - יש הרבה לופים ואפקטים באלבום, אבל זה נובע מהכתיבה.


מה הכוונה "נובע מהכתיבה"?
אתה אומר "אני צריך עכשיו סאונד כזה וכזה, איפה יש לי פדל שנותן לי את זה"?


בדיוק.
וככה הסט-אפ שלי גדל לממדים שהוא גדל :).
אני עושה המון הקלטות, וצריך המון סאונדים שונים, וזה גם מצריך המון פדלים.


איך אתה יוצר קטע?

לרוב אני מקשקש על הגיטרה בבית, פתאום יוצא לי איזה ריף, אז אני מקליט אותו, ובשלב מסוים אני אוסף את כל הרעיונות ומתחיל לכתוב, אם יש גרוב טוב – אני מתחיל לכתוב מסביבו, רוב השירים שלי כתובים ככה. לפעמים סאונד מסוים יכול לתת את הרעיון, אבל בד"כ אני לוקח רעיון קטן, ומפתח סביבו.

אח"כ אני מעביר את השיר לטריו, ועם הזמן יש התפתחות מסוימת בתפקידים. המזל שלי שאנחנו מנגנים Live כל שבוע. וכשאנחנו נכנסים להקליט, זה אחרי שניגנו את השיר כבר שנה, זה בשל, יש סאונד של להקה.


גם שומעים את זה באלבום.

כן, כי אנחנו מנגנים כבר הרבה שנים ביחד.


מאיפה מגיעים הרעיונות לשירים?


מן אללה. וגם מקשיבים לכמה שיותר מוזיקה, רואים כמה שיותר הופעות, צריך להיות פתוח להכל, וזה מה שנותן את ההשראה.


מה אנחנו שומעים באלבום?


בעקרון משתתפים בו שלושה Trioים שונים לגמרי, שניים בניו-יורק, ואחד בLA.
Will Lee& Anton Fig,
Keith Carlock &James Genus
אנחנו עובדים כבר שנים ביחד, ובאלבום הזה כתבתי שירים מסוימים שמתאימים לסאונד של המתופפים.
שלושת השירים האחרונים הוקלטו בLA. הייתי מנגן הרבה בLA עםJimmy Johnson, ולא היה הגיוני להטיס אותו משם, או להביא מתופף מכאן. אז הרמתי טלפון ל-Vinnie Colaiuta, שהצטרף בכיף.
(הקורא החרוץ יריץ חיפוש בגוגל על מי מהנגנים, וייבהל מהביוגרפיה של הנגנים המוזכרים.)
לפתע נכנס אדם ל-Starbucks בו אנחנו יושבים, מחזיק מגאזין ביד, ניגש לעוז ואומר: "Hey, I was just reading about you"


איפה כתבו עליך?


ב- Keyboard Magazine יש כתבה על eSessions.com
לכבוד הפתיחה החגיגית הם עשו דמו, Dave Weckl הקליט בLA, Jeff Berlin בסן-פרנסיסקו, אני ניגנתי גיטרה אקוסטית, ועוד בחור מבוסטון חשמלית...
למתעניינים, הכתבה נמצאת פה.


אתה משתמש הרבה באינטרנט?


בטח, אני כל הזמן מקבל טרקים להקליט. יש לי אולפן בבית, ואני יכול ממש להקליט תקליטים.
לפני יומיים הקלטתי סולו למישהו מסן-פרנסיסקו ששלח לי דרךeSessions .
כן, זה אחלה דבר, זה העתיד.


בארץ מסתכלים עליך בקנאה, מה זה עושה לך?


אני מבין את זה שאנשים מסתכלים עליך ככה, כי אתה מנגן עם אנשים מוכרים. אבל המציאות היא לא משהו הרואי, זו העבודה שלי, זה מה שעשיתי בארץ, וזה מה שאני עושה בניו-יורק.
רק שפה, לפעמים יוצא לך לנגן עם הנגנים הכי טובים בעולם.


איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?


פה.
אלא אם יסגרו את ניו-יורק. אני אוהב לנגן, ומה שאני עושה נמצא פה, ולא בשום מקום אחר בעולם.



האלבום יצא ב-12.9, מומלץ!
לינקים מעניינים – MySpace
אתר הבית של עוז נוי (אם האתר בבניה, ראו כאן)
קליפ של השיר Fuzzy, מתוך הופעה ב-Bitter End
 


אודי כהן, ניו-יורק

 

חזרה לעמוד הראשי

א.ק.ט.
הכתבות משמשות כמידע עיוני בלבד, ואין לראות בהן המלצות או הצגות דיעה.
אין המערכת אחראית לתוצאות משימוש בחומר הנקרא כאן.
כל הזכויות שמורות ())
כל הזכויות שמורות לא.ק.ט. הנדסת קול בע"מ. אין להעתיק, לצלם, לשכפל, לתרגם ולשדר בכל דרך ואמצעי
קטעים מהכתבה, אם בחלקם או בשלמות, ללא רשות כתובה מהמערכת. רבות מושקע בדיוק החומר
המוצג, אך אין העורך, המערכת או המפיקים אחראים לתוכנו. הדיעות המובעות הן של
הכותבים בלבד, ואינן בהכרח של המערכת. אין המערכת אחראית על חומר
שנשלח אליה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לסרב
לפרסום, ללא הודעה מראש
.Privacy Policy musical-act.com