אקט מוסיקלי Audio and Music Technology
קלאסיקה - תולדות האולפן הישראלי, 1
    מתוך הפורום SoundBoard - סאונד מקצועי
DorPere
קלאסיקה - תולדות האולפן הישראלי, 1
פורסם: שלישי 02 אפר',02 07:49
בשבוע שעבר דיברתי עם להקה שבקרוב נכנסים להקליט אלבום בכורה כששאלתי אותם איזה סאונד הם מחפשים התשובה המפתיעה היתה :
"את הסאונד של טריטון בשנות ה 80 "

במשך השנים כשהאזנתי לתקליטים שנעשו כאן בארץ, תמיד תהיתי ביני לבין עצמי מה הציוד שהיה להם שעשה
את הסאונד הישראלי למה שהוא.
(לטוב ולרע, וכן היו פה גם דברים טובים מאוד שנעשו אז תעזבו אתכם מציניות היא אף פעם לא ממש מועילה.)
אז השאלה שלי מופנית לותיקים מבאי הפורום שהכירו
את טריטון היטב.
איזה מיקסר, מיקרופונים ומעבדים חיצוניים היו בטריטון ?
והאם חדר ההקלטות המיתולוגי שלו היה אכן חדר נפלא
מבחינה אקוסטית כמו שמספרות האגדות.

ובמחשבה שניה למה לא להרחיב את זה לשאר האולפנים הגדולים בארץ
ולפרט מה בדיוק יש או היה באולפנים כמו המון די.בי זאזא ושאר הגדולים.
כך שנדע עם איזה ציוד בדיוק מקליטים והקליטו
אומני ישראל לדורותיהם.

לטיפולך ראובן
#thumbsup
Rock_Artist
פורסם: שלישי 02 אפר',02 09:11
אני לא יודע לגבי אז אבל היום רוב האולפנים הללו מציעים מבחר אפשרויות וחדרים דיגיטליים ואנלוגים (ולרוב החדר הגדול מכיל משניהם).
DorPere
פורסם: שלישי 02 אפר',02 10:16

אבל איזה ציוד יש שם בדיוק ?
שמעתי שלאחד מהגדולים יש NEVE אבל לא הצלחתי להבין איזה דגם יש שם בדיוק.
ולאיזה אולפן יש כאן SSL ?
היום אמרו לי שבטריטון הקליטו עם API,
ולא הבנתי אם התכוונו למיקסר או לפרה אמפים בנפרד
מישהו יודע על זה ?

ובכלל השמועות המיתולוגיות שיש על המיקסרים של פעם, ראויות בהחלט לבדיקה. יסודית.

יש סיפור שבאחד האולפנים שוכנת הקונסולה שעליה הקליטו את BROTHER IN ARM של DIRE STRAITS
או בואריאציה אחרת הקונסולה שעליה הקליט
ברוס ספרינגסטין
הסיפורים האלה נראים לי מפוקפקים אבל אם יש מקום
לברר את זה, אז זה נראה לי כאן.
ובכלל מאוד חסר כאן תיעוד היסטורי של
הציוד האולפני שדרכו הקליטו במשך השנים
על איזה מיקסר הוקלט דרכים ? שבלול ??
אדם בתוך עצמו ??? יעל לוי הראשון ???
ועוד עשרות תקליטי מופת שנעשו כאן.
ואם כבר חותרים לפענח את הסאונד הישראלי
אולי כדאי לבדוק מה היה הציוד שהשתמשו בו
לאורך השנים.
אז כל מי שיודע מוזמן לחלוק את המידע הזה.
ובכלל הצעה כללית לבעלי אולפנים בארץ
יהיה מאוד נחמד אם הייתם מפרסמים את רשימת הציוד המעודכנת שלכם באתר של האולפן עבור סקרנים
חקרנים וסתם לקוחות פוטנציאלים.
(לכשיוקם האתר בכלל, מתי שהוא בעתיד הרחוק )

בציון לשבח זוכים אולפני נויז, TOP SOUND, אשל, הצוללת הצהובה, ווילאג' (למרות התחכמויות הFLASH המעצבנות ) שכבר הקימו אתרים ראויים עם תמונות
ורשימת ציוד ואומנים מפורטת.

:smile:
ReuvenM
פורסם: שלישי 02 אפר',02 15:11
"הסאונד של אולפני טריטון - 80' "...
הרבה נוסטלגיה.. ומיתוסים שנבנו על דבר שכבר איננו.
אני כבר נשמע חוזר על עצמי, אבל להאמין שציוד עושה את התוכן, זה אך מפלט מהבעיה האמיתית או מהאתגר שביצירה או המשימות הטכניות שבדרך אליה.
אולפני טריטון של ה-80' היו מתים שיהיה להם אפילו חלק מהציוד האנלוגי ו/או הדיגיטלי שיש כיום. ושיהיה במצב תקין ועובד 24 שעות ביממה.
אבל בטריטון היו אנשים שהעריכו עבודה אמיתית, וזאת למרות ואולי בגלל שהציוד היה מכשיר בלבד, וברוב המקרים אף לא תפקד כראוי, והכשרון שיחק תפקיד חשוב מהכל בקרב על התוצאה. חלקם מצויים פה בפורום, חלקם התחילו שם, חלקם בנו את טריטון ושאר האולפנים המאוזכרים מעלה, ויש כמה כאלה שכבר אינם, כמו טומי פרידמן היקר, שחזון אולפני טריטון נבע ממנו, וקיבל ממנו את הנשמה.
אמנים גם היו ישנים על רצפת האולפן.
וטכנאים היו ניטשים בידי בני משפחתם.
אבל כנראה שלעולם זה לא ישכנע, אנשים ימשיכו לרכוש ציוד שאמן זה או אחר השתמש בו, יקליטו באולפן שהביטלס הקליטו, וינגנו על הכלי שהלהיט בוצע בו.
טובים לכשלעצמם יהיו כלים ואמצעים אלה, אין ביכולתם להביא את האינסטנט של הכוכבות, או להחליף את מורכבות הפרקטיקה.
אני מצטער שאיני איש ה'פריסטים'. יכלתי לרצות את האוזן, אולי, אם הייתי מערבב נוסטלגיה עם מעללים אישיים, סיפורים ואגדות. אני אולי מאכזב חלק מהקוראים, אבל אני מאוד מאוד מקווה שמפיח תקווה בהרבה קוראים אחרים, דווקא בגלל עובדה זו.
זה הכי קל לפזר מיתוסים וסיפורי ערגה, כי אגדות קצת קשה לאמת, ביחוד שזמן נתן בהן אות.
אישית, אפילו לא אהבתי את המוסיקה שהוקלטה באותה תקופה, להוציא מעללי רוק אמיתיים שנדמו כמעט מיידית.

"העוני מביא את העושר", הוא כלל שהייתי ממליץ לשנן, ועל בסיס זה נשארת תמצית האדם, יכולתו וכשרונו.
אם אני נשמע פלצן, אוקיי מבחינתי, אך אני בטוח שגם כיום יש פה מספיק כשרון וידע בקרב הדור הצעיר כדי להגיע לכל סאונד שרק אפשר, ועוד יותר מכך: להמציא את ה"סאונד" שבעוד עשר שנים ירצו 'לחקות'. בשביל זה גם הפורום.
"המחסור מביא את האושר". אולי. אם ה"סאונד של טריטון" לא כלל ארפג'יאטורים מוכנים בעוצמה הנכונה ובדגימה הנכונה; אם הסאונד של טריטון כלל (ברוב היצירות שהוזכרו מעלה) את רעשי המקדחה מקומה שניה ואת הורדת המים בשירותים באמצע הקלטה; אם הסאונד של טריטון הכיל אמנים שכבר פחות מוקלטים כיום; אם הסאונד של טריטון הציג אמנים חדשים שכבר אין היום..
אולי זה "הסאונד של טריטון".
ציודים?!
טריטון: מיקסרים חלקם עבודת יד (של טומי פרידמן) משולבי מודולים של API ו-NEVE, מכשירי הקלטה של AMPEX שברוב המקרים חלק מהערוצים לא תפקד או הקליט בצורה לא תקינה (עובדה שחוץ מהבעלים, הטכנאים וממני לא תמיד היתה ידועה), מיקסר של AMEK מסוג 2500 שהוכנס בשנים האחרונות יותר, 'צריבה' על תקליטי וויניל בצורה הנתונה למחלוקת, מכשירי אפקטים מהסוג הבעייתי ביותר...
אבל היד שנגעה בהם, סובבה ימינה ושמאל, מצאה את הכמות הנכונה שבה מבדילים בין רעש לצליל והבינה שזה חשוב, אכן היתה שם.

אני יכול לפרט כאן את הציוד שהיה בכל האולפנים דאז, השאלה אם זה רלוונטי למי שרוצה ליצור כיום.
אני חושב שחוץ מנוסטלגיה, ושרטוט היסטורי, אך גם מכורח העברת התמצית לדור הבא - לא.
digi
פורסם: שלישי 02 אפר',02 16:37
בואו ננסה להמר -
איזה סאונד (אולפן או ציוד) של היום, יחשב "קלאסי" או "נוסטלגי" או "Vintage" בעוד נאמר.. 10 שנים?

:smile:

VooDoo
פורסם: שלישי 02 אפר',02 17:58
נמאס לי לשמוע את אותה שטות כל הזמן חוזרת על עצמה
(בלי לפגוע כמובן באף אחד)
אבל לבוא כל פעם "ולחפש" את הסאונד המסויים הזה..או אחר..רק בגלל שהוא עבר דרך קונסולה כזאת או אחרת..נשמע לי פלצי וחסר כל תוכן מעשי ועיניני בעבודה הזאת שנקראת מוסיקה...
זה נאמר מיליון פעם ואני אוסיף ואגיד..זה לא הציוד ! זה האדם ! ותרגום חופשי...זה לא המכונה..אלא האדם המפעיל אותה...
אני מצטער שאני מתפרץ ככה...אבל אם יש נושא שמרגיז אותי בהוויה המוסיקלית זה אי חופש היצירה והתלות המחשבתית בכלים חיצוניים לגרימת ההבדל...ואני חש צורך עז לרשום את מילותיי אלו בתר'ד הזה..כי האוזניים חייבות להיפתח מתי שהוא...

סאונד של טריטון בת** שלי !
DorPere
פורסם: שלישי 02 אפר',02 18:19
ראובן ווודו (עוד לא נתקלתי במילה עם ארבע ווים בחיי#smile

אין שום ספק שסאונד הוא לא פונקציה יחודית לציוד בלבד
וברור שכשמחפשים את המאפיינים החמקמקים שגורמים
לך להתרגש משיר מסוים אתה מחפש גם את הריגוש שהמילים הלחן וההגשה עשו לך, ולא רק את התדרים ואת אופי הקימפרוס.
ועם זאת בימים אלו ממש גודל פה דור שישנה ומשנה את התפיסה של הסאונד הישראלי בצורה מהותית,
אבל בשביל שתהיה פה אוולוציה אמיתית הרי שהיא
חייבת לבוא על בסיס העבר,לטוב או לרע כדי ללמוד ממנו, לא בכדי לשחזר אותו אלא כדי למקם אותו בהקשר ההיסטורי הראוי לו.
או במילותיך "נוסטאלגיה שרטוט היסטורי והתמצית עבור הדור הבא "
לדעתי האישית הפורום הזה הוא כלי בסיסי ביצירת סצינה של סאונד כי למרות הגישה שהיתה נהוגה במחוזותינו במשך השנים, חלוקת הידע שלך עם אחרים אינה ממעיטה אותך והופכת אותך לפראייר,
היא מעשירה אותך .
אז אולי הגיע הזמן לכתוב את הפרק
הנוסף של "סוף עונת התפוזים" :
פרק 13 - מאחורי השימשה סיפורם של אולפני ההקלטות בארץ.
ביו אם בפורום זה
או אולי שווה לפתוח פורום שיוקדש לעינין הסאונד הישראלי עבר הווה עתיד
אז לשיקול דעתך

לוודו - אני משוכנע שהרבה אומנים בעבר אמרו את
"הסאונד של טריטון בת*ת שלי"
לא מענייו אותך לדעת למה ? :smile:

ולדיגי
כבר עכשיו בגלל אופי העבודה שלי עם להקות בתחילת דרכם אני יכול לומר לך מה נחשב קלאסיקה עבורם
הנה אוסף של ציטוטים
1.שלום חנוך - "שהשירה שלי תשמע כזאת גדולה
ושהאקוסטית תישמע כמו- לא יכול
לישון עכשיו..."
2.סחרוף -תעשה : "שירה סחרופית כזאת
גיטרות סחרופיות כאלה
אלקטרוני סחרופי כזה "
3.משינה - "איך עושים את הקורוס של שלומי ברכה"
4.אמדורסקי 2 - "בוה'נה כאלה באס תופים אני רוצה !!"
5.סאונד שירה של עמיר לב, שלמה ארצי בדרכים.
הסאונד הדחוס הזה של עברי לידר
6.שבלול - "שהתופים ישמעו בדיוק כמו עמי טרייבש "
7.היהודים הראשון- עשרות פעמים שמעתי את השם של
התקליט הזה כאבן בוחן עבור סאונד ללהקת רוק
8. נטאשה הראשון שינויים בהרגלי הצריחה
ורדיו בלה בלה -
בבחינת כל להקה והסאונד נטאשה שלה.
9. הריוורב האוורירי של שרון ליפשיץ !!!
10.והיה אפילו אחד שדיבר איתי על הסאונד גיטרות
של אלי שאולי (הגיטריסט הנפלא של פונץ' )

אז הנה מעט קלאסיקות בהתהוות :razz:
VooDoo
פורסם: שלישי 02 אפר',02 18:38
אני פשוט לא מאמין למה שאני קורא פה...
כנראה בגלל זה המוסיקה הישראלית תישאר תמיד במקום הראוי לה :yuck: ..

אלוהים נתן לבני האדם עיניים בקידמת הראש..כדי שנוכל להתסכל קדימה,לעבר העתיד..אם הוא היה חפץ שנתסכל אחורה בזמן ולעבר..הוא היה שם אותם באחורי הראש כדי שתמיד נסתכל אחורה...העתיד והמוסיקה שבתוכו נמצאים ישר קדימה !!! ..

אני בוחר באפשרות הזאת..כי זאת האפשרות הטבעית שלי...והחופשית שלי..להתסכל קדימה..

ומה שכתבת פה..על להקות חדשות ישראליות...שרוצות להישמע כמו,,וכמו וכמו ההוא..וכמו הזה..וכמו הזמר ההוא,,וכמו המתפוף ההוא..זה פשוט מזעזע!

אני רוצה להישמע כמוני !..

איחולי שפיות !


נ.ב אל תיפגע ממני..פשוט לא האמנתי שאני מסוגל להתרגז בצורה חריפה כזאת בבוקרו של יום שלישי..
ואני אגלה לך סוד למה אני התרגזתי..כי כל כך איכפת לי מזה..ומה שאמרת כל כך כואב ..שאתה באמת עובד עם להקות צעירות והם משמעים באוזנייך את הדברים האלה..
שמצאתי רק את המקום הזה לפרוק את כעסי...
_________________
אח של מי התקליטן ?
ReuvenM
פורסם: שלישי 02 אפר',02 18:54
ציטוט:
ועם זאת בימים אלו ממש גודל פה דור שישנה ומשנה את התפיסה של הסאונד הישראלי בצורה מהותית,
אבל בשביל שתהיה פה אוולוציה אמיתית הרי שהיא
חייבת לבוא על בסיס העבר, לטוב או לרע כדי ללמוד ממנו, לנסות לשחזר אותו ולמקם אותו בהקשר
ההיסטורי הראוי לו.

תיאורטית אני מסכים עם כל מה שהעלת. גם הרעיון שמאחורי הדברים הוא הגיוני ורצוי, אך אני מעניק לזה נימוק שונה: לא "הסאונד הישראלי" שיש להתרפק עליו, כי ניתן בכמה שעות להפוך כל שיר שיושמע ללא הרף - ללהיט, או להשמיע שיר דכאוני בזמן מלחמה כדי להפוך אותו להמנון, או לגדול טבולה-ראסי'ת על כוורת ולחשוב שזה הסאונד של העולם והפזמונאות היוצרת.
אני גדלתי על "אבא'לה בוא ללונה פרק", ו-"שיר היקינתון" ודוגמתם, אז שאתרפקה על סאונד המסרגה שלהם?
אני שם בצד נוסטלגיה. תמיד טוב שהיא ישנה, וכפי שאמרתי, לוקח את כל מה שלמדתי, ומנסה להעביר לכל מי שרוצה לשמוע. אני יכול לשחק אותה ב"אח, איפה הסאונד של הימים ההם.." שעות וימים, אבל זה יהיה לשקר לעצמי, דווקא בתור אחד שבא משם ובנה את רוב האולפנים שהזכרת.
אז הנימוק שלי, אם נעלה פה באוב את "עלילות האולפן העברי", יהיה דווקא למניעת מיתוסים של "המיקסר שהקליט עליו ברוס" (והסיבות לשטויות שהופצו בזמנו), והסיבה החשובה שלפעמים בין המשפטים וההברות יוכל מישהו למצוא זהב, או לפתוח את העין לרווחה, ולגלות משהו שכה היה חסר או נסתר ממנו, בדרך לעשיה או הבנה של דברים שעסקינן.
למשל: למה חשוב להעמיד מיקרופון נכון ולמה להקליט איתו בכלל (להבדיל מדגימה למשל), או, מה היתרון בהתמודדות עם מחסור בציוד, או, החשיבות של כלי נגינה מכוון, או כמה אקוסטיקה צריך, ולמה חשוב לשמוע נכון, והבדל בין שימוש נכון בציוד לבין הנחיצות שלו, או למה להנחית יותר טוב מלהגביר... דוגמאות אין קץ מהעבר, ומההווה, ומהעתיד, כל עוד האוזניים הן המדד.
אז אתה אומר דברים נכונים בכל הקשור להעברת המסר, והאינטרנט מאפשר לעשות את זה במינימום שמועות, בייחוד אם המקור עוד קיים עד כדי כאב, כדי לדווח על כך, ואולי כפי שהצעת, גם לתעד.
רעיון יפה העלת, ויש ממנו הקרנה של אכפתיות ציבורית.
"לטוב או לרע" זה משפט המפתח.
DorPere
פורסם: שלישי 02 אפר',02 18:55
וודו
קודם כל אני לא נפגע ההיפך
אני שמח על הלהט הזה שיש בך :smile:
הייתי ממליץ לך לעבוד קצת עם חברה צעירים תיכוניסטים חיילים בתחילת דרכם המוזיקלית
בשביל להבין שכולם כולל המקוריים ביותר שנתקלתי בהם
התחילו בהשראה או השפעה של מישהוא אחר
ואני בטוח שגם אתה בשלב זה או אחר אמרת לעצמך
וואלה איזה יופי איך הם עשו את זה ?

הדבר החשוב הוא באמת להבין מתי אתה מחקה
(וכולם יודעים שיש כאלה שהתפרסמו ולעולם לא עברו את השלב הזה )
ומתי אתה מייצר סינטזה של הדברים שגדלת והשפיעו עליך עם אישיותך המקורית.
הגישה שאתה רוצה להישמע כמו עצמך היא מובנת וחשובה
אבל הרי אתה תמיד תשמע כמו עצמך כי בסופו של דבר
אתה לעולם לא תהיה מישהוא אחר פרט למי שאתה.

ועדיין איני חושב שלנסות להמציא את הגלגל מחדש
בכל פעם שאתה מקליט היא גישה יעילה.
בשביל לשבור את החוקים אתה חייב קודם לדעת מהם.



ReuvenM
פורסם: שלישי 02 אפר',02 19:01
וודו, אני חושב שלא הבנת נכון את DorPere, קל מאוד להתפספס על מה שהוא אמר, אבל יש בדבריו מסר חשוב שיש להתמודד איתו ולא לבעוט. זה נושא מענין ששווה לו להישאר כמה שפחות פילוסופי ונתון לויכוח, ויותר עניני באופי ובכיוון של פורום מקצועי.
Rock_Artist
פורסם: שלישי 02 אפר',02 19:16
אם אתה סוטים מן הנושא אז כך...
לגבי סאונד אנלוגי כמה שתבין יותר בעיני זוהי תעלומה אני אדם דיגיטלי... (לצערי וגם לשמחתי) וזוהי דרך ההקלטה והציוד שאני מבין. כל הקלטה מקבלת צליל אחר. אפילו צליל שלטעמי הוא ישן ו"אנלוגי חם" כאשר ברמת ציוד ההקלטה הכל היה דיגיטלי. איך זה? אני לא יודע להסביר אבל הרבה מאוד פעמים הלהקה או מי שמוקלט גורם לי לקבל את ההשפעה שלו (ולהיפך) דבר שמוביל לצליל יותר מן הציוד. יש אנשים שיעשו דברים שישמעו ככה ויש כאלה שההפך על אותה מערכת בדיוק...

ולגבי לעבוד עם אנשים בתחילת דרכם.
אני זוכה לזה המון ובהרבה פעמים יש בזה יתרונות כי אלה אנשים שלא ננעלו לגמרי כל אומנים מפורסמים שזהו יוצרים X כל חייהם.
דווקא עצם זה שציינת את העובדה שהם יש להם דמות מן העבר שמשפיעה עליהם פה הגבול הדק שהשנים מלמדות...
אל תנסה לעשות "להקה שתשמע כמו משינה" או דומה לזה.
לך עם הדברים לצליל האישי שההרכב+מפיק+איש קול מפתחים יחדיו. אחרת הלהקה תהיה "עוד להקה" ומאזיני MTV כבר מכירים היטב את "להקות התבנית" - תופעה בהחלט מסוכנת לכל הגורמים...

אני לא אומר שלציוד אין ערך אבל יותר מלדעת באיזה ציוד השתמשו אם אתה מעוניין להגיע לצליל פשוט תקשיב לכלים תחשוב אם אתה מרגיש שזה כיוון שאתה הולך איתו ו"תשמור" בראש את הצליל של כל כלי בשיר. אחרי זה במהלך ההקלטה (או לפני מומלץ) חפש את ההרכב, מיקרופון, קדם מגבר אפקטים שישיג את הצליל הזה אבל "להעתיק" את מה שהיה בהקלטה X לא ממש ישיג את האפקט הרצוי. גם בעולם הסרטים שמשחזרים סצינה מסרט ישן מצלמים ועורכים בציוד מודרני רק מלכלכים בכוונה - יש לזה הרבה יתרונות.
VooDoo
פורסם: שלישי 02 אפר',02 19:31


ציטוט:

בתאריך 2002-04-02 11:55, DorPere כתב:
בשביל להבין שכולם כולל המקוריים ביותר שנתקלתי בהם
התחילו בהשראה או השפעה של מישהוא אחר
ואני בטוח שגם אתה בשלב זה או אחר אמרת לעצמך
וואלה איזה יופי איך הם עשו את זה ?

הדבר החשוב הוא באמת להבין מתי אתה מחקה
(וכולם יודעים שיש כאלה שהתפרסמו ולעולם לא עברו את השלב הזה )
ומתי אתה מייצר סינטזה של הדברים שגדלת והשפיעו עליך עם אישיותך המקורית.



ברור ברור ברור !!!!!!
כל אחד מקבל את הדחיפה שלו ..הריי שום דבר לא יתגלגל אם לא תיתן לו דחיפה..ואז ממשיכים לבד במדרון בכוח האנרציה...יש כאלה שמתרסקים..ויש כאלה שהופכים להיות ממש מהירים וגדולים...
אני בעצמי גדלתי על הנדריקס..ועד היום..אני מוצא דברים חדשים בשירים שלו..שלא שמתי לב ללפני..וזאת עקב לימוד שעשיתי על אותו נושא..או עקב ספר שקראתי..או סתם על ידי שמיעה...

ברור שיש את הדחיפה..וראובן יקר..
פה הגבול ידידי..פה גבול הדק..יש דחיפה..שאתה בתור בנאדם צעיר גודל ולומד לאהוב סגנון מסויים וזורםהולךרץ עם זה..ויש את הקטע של להיות תלוי במשהו..וכמו שהחבר הטוב פה ציין..שלהקות צעירות באות ומדגישות שהם רוצים את הסאונד של הכיסא הנשבר כמו בתקליט של שלום חנוך..

ומה שקורה בעקבות זה..שהיום רוב..ואני מדגיש רוב לא כלל. המוסיקה הישראלית הצעירה..הם פשוט אותו הסגנון !
ואני לא רוצה לציין שמות מהסיבה הברורה...
ככה שכיוון המחשבה הוא נכון ראובן..אבל יש פה גבול מאוד דק שאסור לחצות אותו,לפחות בקטע של יצירה מוסיקלית..
1eyedbitch
פורסם: שלישי 02 אפר',02 19:34
וודו, כמה עולה שעת אולפן בת*ת שלך ???

:razz:

ועכשיו ברצינות,
הדבר הכי נורא לדעתי במוסיקה הישראלית היום זה חוסר המקוריות. והקטע הנורא יותר זה כשאתה מעיר על כך התשובה היא בדרך כלל- "זה ישראל, אתה לא יכול לעשות משהו אחר". זה הדבר שבעצם מגביל פה את רוב האמנים וזו הסיבה שמאז אביב גפן לא יצאו כמעט פרויקטים שאפתניים בתחום המיינסטרים.
בקשר לעניין של להשמע כמו הגיטריסט ההוא, או כמו היוסוף של ההוא זה לא בהכרח דבר רע. אחת הלהקות המוערכות עלי ביותר- radiohead הקליטו חלק מהשירים בנסיון להשמע כמו מישהו אחר (דוגמא- שיר 3 ב ok computer היה נסיון של ג'וני גרינווד לחקות את מיילס דיוויס) אבל בגלל שהם עשו את זה בדרך שלהם אז יצא מזה משהו אחר ומעניין.
מה שאני מתכוון זה- שחשוב מאד להיות מושפע מאחרים וללמוד מהם, אבל צריך לנסות לקחת את ההשפעות האלה צעד אחד קדימה (כל אחד בכיוון שלו).

חג שמח ועצירות נעימה לכולם
#thumbsup
צחיפו
פורסם: שלישי 02 אפר',02 23:35
שבלול והמוקדמים יותר, עד כמה שידוע לי, לא הוקלטו בערוצים. שיטת הערוצים הגיעה לארץ מאוחר יותר.
שבלול הוקלט "לייב".
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 00:28
"שיטת הערוצים"?!
להוציא את התקופה בה הקליטו ישירות לתקליט (שלא לדבר על חוט הפלדה או השעווה, שאולי אין כאן אחד שששמע "להיט" ישראלי שהוקלט כך, להוציא את אירוע הכרזת המדינה), ההקלטות נעשו על ערוץ אחד, והתקדמו מאוחר יותר לשניים, ועוד יותר מאוחר לארבעה. החידוש הבא היה כבר שמונה ערוצים, מה שפתח את עידן האולפנים הראשון בישראל לתחרות, אם אפשר לקרוא לזה כך.
בתקופת הערוץ או השניים, אם רוצים לקבל מושג על זמנים, מדובר בשלישיית החלונות הגבוהים ושלישיית גשר הירקון. היה זה אולפן "קולינור" ברח' בר-כוכבא בתל אביב, אשר שימש בבוקר כאולפן הקרנה מוקדמת לסרטים בתורכית.
הייתי אז ילד, שאבא של חבר שלו היה מביא סרטים כאלה לארץ, והיינו יושבים שם לראות את הזוועה הזו, וכיצד מחליטים במקום איך ייקרא הסרט בארץ.
אחר כך היו מפנים את השטח בשביל "אולפן"... ופתאום מתפרץ שמוליק קראוס אחוז אמוק בגלל שהיה צריך לחכות יותר מדקה, שובר כל מה שבא ליד, זורק סטנדים של תווים על הקירות ומאיים להרוג את כל מי שיהיה בדרכו אל ההקלטה על טייפ רווקס (מונו), דרך מיקרופון אחד, בידי הטכנאים אמיל (מורי הנכבד) או אמנון. מכשיר אפקטים סופר מודרני היתה פלטת קפיצים טבולה בשמן מאת חברת EMT.
קצת יותר מאוחר, בימים של איינשטיין וחנוך, הצ'רצ'ילים, השמנים והרזים, האריות וכיוצא באלה מיטב הרוק הישראלי הטוב, הטעים, הכן והנאיבי שהיה אז, הוקלטו גם באולפני ישראקול (שותפות של מאיר אשל והאחים זילברבוים [חברת הגברה], לימים "אשל"), לרוב בידי אחד הטכנאים שלמד את מקצועו בגרמניה ובאנגליה, הלא הוא יהודה קולטון (המצוי בפורום לפעמים בצורה זו או אחרת..), שאת רוב עבודתו ביצע עם ארבעה ערוצים, והרבה עבודת עימוד מיקרופונים, ובקושי שתי העלאות לשיר. הכל היה חייב להיות מושלם על הטייק הראשון. ומשם הוא חתך את התקליט במקום, בעצמו, ובידע עצמי רב.
האיש הנהדר הזה, קולטון, הקליט בגרמניה, תחת משמעת מאוד קפדנית, תזמורת ולהקות וזמרים והופעות (נגיע לאיך שהוא הקליט את ריי צ'ארלס שר, להזכירכם, עיוור). משם עבר לאנגליה ועבד ב-Decca, מרכז הלהיטים דאז, כשבאמתחתו הקלטות כאנגלברט האמפרדינק (חארטה אנגלית) ושפע סיפורים פיקנטיים.
"עידן 8 הערוצים" החל כאשר הצליחו לייצר סרט רחב יותר (בעולם), ולמדו לשכפל את האלקטרוניקה והראשים בצורה יעילה ופחות פולשנית בין-הערוצים.
אולפני קולינור מובילים את התקופה מבחינה טכנית, וכבר חושבים על 16 ערוצים של Studer, בו בזמן מגיע טומי פרידמן עם טייפ 8 ערוצים חצי-הרוס מארץ אפריקאית, ופותח במרתף ברחוב אידלסון בתל אביב את אולפני טריטון הראשונים.
כוורת חונכת את האולפן, שלא היה אלא מרתף עבש עם חדרון 'בקרה' קטן, פרנקי על הטכנאות.
DorPere
פורסם: רביעי 03 אפר',02 01:08
סוף סוף ראובן

הנה אנחנו מתחילים לגרד את הקרחון
לא ידעתי שכוורת הוקלטו ב 8 ערוצים !!!
יש סיכוי לקבל ממך המשך סקירה על האולפנים בארץ
ואם אפשר גם פירוט כללי של המיקסרים והמקרופונים ?
האם אני מבקש יותר מדי ?

ושאלה כללית האם אני היחיד שההיסטוריה מענינת אותו ?

אנשים הביעו עמדתכם
#thumbsup
VooDoo
פורסם: רביעי 03 אפר',02 01:55
ראובן אם תוכל לתת תאריכים זה יהיה אחלה..
כי אני יודע שב1967 בלונדון אנגליה השתמשו ב4 ערוצים
..מה קרה באותה השנה בארץ? (בשלהי 67 שמונה ערוצים נכנס גם לאנגליה)..אם תוכל לתת תאריכים נוכל להבין את ה"פיגור" בארץ אחרי העולם...ועוד כמה דברים חשובים...
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 02:02
אין שום בעיה מצידי ואתה לא מבקש יותר מדי. כמה חברים כאן יצטרכו לעזור לי בשחזור, כי עברנו חלק מהדרך יחד.

לגבי כוורת, אכן הם הקליטו על 8 ערוצים Ampex, ולפניהם כבר היה שם ההרכב "קצת אחרת" עם שם-טוב לוי, שלמה יידוב ושלמה גרוניך. אני ביקרתי שם לבדוק את תופעת סנדרסון, שאיים להפציץ עם הלהקה הטרייה כוורת. (שאת אולפנו ה'ביתי' הראשון בניתי עשר שנים אחר כך, ושם יואב עשה לו את הטכנאות).

74-76~
איך שטריטון הראשון קם, אני מצטרף לאולפני קולינור, שם נמצא כבר מיודעינו דודי רוזנטל (מהחומר המשובח שמגיע כרגיל מחיפה, טכנאי שהקליט את מרבית להיטי התקופה, להלן, ידיד אישי עד היום, מבעלי אולפן ה-DVD הגדול בישראל), ואני חונך את עידן הבניה העצמית המסיבית של מכשירים (ציוד ואפקטים וגם מיקסרים) בישראל, בעידודו של אמיל בר שהערצתי, ככורח המציאות ולא כאופציה. היה סאונד מסוים שנשמע בתקליט חדש מחו"ל?!? הייתי מקבל הוראה שמכשיר כזה חייב להיות ליד המיקסר למחרת :wink:
יהודה פוליקר (אלמוני מחיפה, גיטריסט וחבר של דודי) מגיע לאולפן לנגן איתי רוק במעבדה, ראובן שפירא (ידיד של הבת של הבעל-בית) מגיח מדי פעם לשאול איך מכוונים Bias - אחד הכיוונים הקריטיים והמדוברים ביותר בתקופת הסרט המגנטי :smile:, ולו היה כבר A-77, ועדיין אולי יש, ובעתיד הוא יגור בביתי הקודם בת"א (עד היום הוא גר), שם בקומת הקרקע היה האולפן הביתי הראשון שהקמתי על טייפ סוני SOS כמה שנים לפני כן (69 עד 71), (במקום זה ניגנה עוד לפני שנים (64-67) "להקת הקצב" הראשונה עם גיטרות חשמליות (הופנר) ומגברים של הונר ובית המוסיקה. המתופף הוא בועז שרעבי, הגיטריסט הוא אחי הגדול, הבסיסט הוא אלי מגן, נגיע לאחיו של אלי עוד מעט. המוסיקה: Shadows בעיקר, מופיעים בתי ספר תיכוניים. כל יום שבת חזרות בווליום מקסימלי (של אז, בערך 45 וואט) עם חלונות פתוחים, וכל העיר בא ונצמדת לחלונות. "נצמדת", לא מגיפה חלונות ואוטמת אזניים!
חשוב:
'רעש של מוסיקה' עוד לא היה אז. זה עדיין היה תופעת טבע בלתי ניתנת לעיכול.
שיהיה לכם מושג מה זה ווליום, וממתי הוא קיבל משמעות בישראל.


נחזור...
טייפ Studer נחשב עלית העידן, טייפ Revox A-77 נחשב "מכשיר הקלטה ביתי". לתחזק אותם זה היה מסע קסם מסתורי, שאין לדעת מתי תצא ממנו; חצי מכניקה, רבע אלקטרוניקה והשאר קופסא וספק כוח.
בתקופה זו מקליט צביקה פיק את להיטיו המפורסמים, חלקם בטריטון וחלקם בקולינור. שלמה ארצי הנער מסתובב ומציץ לתוך אולפנים, מתגנב לאולפני קוליפון (יפו, "סיגמא" בעתיד הקרוב), ומקליט שם בבישנותו כי רבה. בעתיד הוא יקרקע אולפנים, נגנים ואלבומים, יתעתע בחברות תקליטים וישפוך זמן וממון על אלבום עם תכנים טחונים.
אז - לכל טייק היה צריך לחכות עד שהסרט יחזור לתחילת השיר. כן, ומורט עצבים, ביחוד אם לא היה מונה-סרט (או שלא היה תקין). מה שנקרא גישה-לא-אקראית-לחלוטין.
היינו (מדי פעם, כשהסרט רץ אחורה) מרשים לו להתקרב קצת לראש כדי לשמוע בערך היכן אנו נמצאים (בהמשך, כשהמיקס היה פעם מחובר לפלטה, נוצר אפקט של חללית ממריאה, צביקה פיק מתלהב ומכניס את ה'תקלה' הזו לתחילת השיר, מי ינחש איזה?).

האפקטים הפופולריים (למעשה היחידים #ugh ), דיליי סרט (שולחים למכשיר הקלטה בפעולה, משמיעים מראש ההשמעה שלו ומחזירים למיקסר, "אל תשכח להחזיר את הסרט, אולי עכשיו יהיה טייק טוב!").
פלטה, האמיתית היתה בקולינור. פלטת ריוורב של EMT. אולפנים אחרים החלו בחיקויים: פלטת פח רגילה מהפחח בדרך יפו, דרייברים של רמקול או של EMT והכל מתוח על קפיצים.
פלאנג'ר, את הראשון שבניתי (חצי אנלוגי) ניסינו על "האחים והאחיות" (אם מישהו הבחין או אפילו מכיר).
קפיצים. מהסוג שיש במגברי גיטרה.
אולפני "אשל" מתחילים לאבד את המקום השני בסולם האולפנים, "טריטון" עוברים לאחד המקומות שהופכים לסיוט - כיכר המדינה בתל אביב. קרבות ממושכים ומשפטים עם השכנים, אך במקביל נהיים לאולפן הכי לוהט בעיר, למרות הכל, ועל כעס "קולינור" (למה שאצלנו הכל איכותי ומתוחזק מעדיפים דווקא את המקום המתקלקל הזה?"... נקודה למחשבה)
חבורה של יוצאי גלי צה"ל מגיעה לבדוק מה זה אולפן, וזאת לאחר שכבר ניסו את התופעה שנקראת טריטון. לימים יפיקו מופעי קאם-בק חד פעמיים, ע"ש תיסלם. יזהר אשדות מגלה חוש ומשיכה טכנית (בעתיד נבנה לו אולפן שיהפוך למסחרי). ניצני ממשיך לשבור את הקלידים של הקורג (בעתיד נהיה אחראי בהד-ארצי ומסרב להאמין ש"משינה" זה משהו שיתפוס, היום מתמלג באחוזים).
אני משמיע להם את המיקס שעשו "שם", באולפן ש"כאן".
עידן ההשוואות מתחיל!
השוואות?! מה, צריך גם לשמוע נכון? רגע, מהם הרמקולים האלה הקטנים בפרסומות מחו"ל? למה קוראים להם "שיט בוקס"... Auratone מתייצבים על גשר השעונים בכל האולפנים בישראל (בערך שלשה). מגיעים למסקנה שכולם בבית שומעים חרא, אז צריך לבדוק את המיקס דרך רמקולים "חרא". מתחילים לשמוע [גם] במכונית...

24" ערוצים" מפסיק להיות אופציה, ונהפך להכרח קיומי בתחרות בין האולפנים.

חנות המוסיקה הכי לוהטת היא "זומרפלד", בן יהודה תל אביב. מישהו זוכר?

(המשך יבוא)
msmrodan
פורסם: רביעי 03 אפר',02 02:16
תודה ראובן
אין כמו טריפ נוסטלגי בימים הזויים אלה..
הרווקס A-77 האלה הם באמת משהו..ביליתי את רוב שירותי הצבאי איתם (ומטעם בטחון המדינה לא נפרט יותר #headphones
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 02:22
אז עכשיו אני יודע היכן שירתת, כי עבדך הכין כ-40 כאלה המכשיר, עם התאמה מאוד מסוימת, עבור החיל הספציפי.
מצחיק, כשהייתי צריך להדריך את החברה' מהחיל בתחזוקת המכשיר, נאלצתי לפרק אותו לחתיכות (ממש עד רמת בורג ושייבה) ולהראות כיצד מרכיבים אותו מחדש.
6 שנים הייתי איש השירות של Studer/Revox בישראל, תחת הייצוג של קולינור, מבלה בעיקר באולפני הרדיו הטלוויזיה, ומנסה להבין למה...

כמעט פעם בשבוע היה מגיע על אופניים איש בשם סאני עם מבטא דרום אפריקני, ועל ה"סבל" היה מונח טייפ Revox A-77 שמיועד לשירות. מביא טייפ - לוקח אחר משבוע שעבר. שירות על שירות, מתווך שהרוויח כמה לירות מכך.
סאני מגיע מחנות בשם ראקום, שעסקה בדברי חשמל אך במיוחד בשנאים, לפניו, באותה חנות ממש, מייצר איש להקת ה"סינג-סינג", לשעבר, (אשר פעם הופיע בבריכת גורדון בתל אביב ומאז נשאר בארץ), את מגברי הגיטרות הראשונים שיודעת המדינה כולל רמלה.
סאני לא יסע הרבה זמן על אופניים, כי הוא צריך לחזור לכאן ולמלא את מקומו בחיבור הזה. עוד קצת שנים.
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 02:38
לוודו, אנסה לשחזר תאריכים ככל האפשר. מדובר באחת התקופות היותר סוערות של חיי, שהיתה מלווה מן הסתם גם בכימיקלים שעזרו לטשטש כרונולוגית.
אשמח לכל עזרה או תיקון.
67' היא שנה שהייתי עוד בבי"ס יסודי, ולבד מקולינור (שהיה אז בבר-כוכבא) לא זכור לי שום אולפן, להוציא חריטה ישירה על וויניל, שנעשתה שני רחובות ממני.
סביב הרחוב המדובר (שלמה המלך בתל אביב), התרחשה לה כנופייה. אריאל זילבר היה השכן שלי ממול ("אפשר לראות אצלכם טלויזיה?", בעל אולפן פרו-טולס בהווה, אי שם בגבול הצפון. איש יקר עם אמת פנימית ונאיביות ללא קץ), אילן מוכיח (מעמודי התווך של רימון, שעבר אתי את חוויית ההרמונייזר הראשון שבניתי "מה?! יוכלו לנגן אנשים שרים??", ואת כל הסינטים האפשריים שהבריח מחו"ל או שבנינו יחדיו), אריק איינשטיין (קומה ראשונה מול גן החיות, חזרות עם אמדורסקי פעמיים בשבוע), משה איש כסית (התלווה לכולם), רפי האוזמן (איש הרמקולים, ידי הזהב, מכיתה א' חברים, בנינו מטוסי אלחוט שמתרסקים על ההתחלה :smile: ), מנחם עולש (אולפני הרולד ז"ל [נגיע אליהם], מור אודיו, כיום Waves, חבר בנפש עם אצילות פנימית), ראובן שפירא (האיש והידע, האחד והיחיד, כל המדינה הוקלטה על ידו, או על ידי מי שהצליח להשיג אותו, מעמודי התווך של הסאונד בישראל, איש יקר מאוד שאני מעריץ באופן אישי), נתן כהן (בעל אולפן פרוטולס כיום, האיש שעשה לרובס את עצמו, וידיד יקר מאוד), ועוד כעשרים איש שזכרוני שכח, ואשר השכונה הזו טיפחה במשך השנים. הם בטח יופיעו בהמשך. סליחה, אולי הסתנלתי.
זה לגבי השכונה. איך הגעתי לזה אני כבר לא זוכר.. אתה רואה?
msmrodan
פורסם: רביעי 03 אפר',02 03:01
קלעת בול.. :razz:

רק מה שמה שהעברת לטכנאים בזמנך נשכח כמעט לחלוטין עם הזמן וכמעט לא נשאר מי שיטפל ברווקסים המסכנים האלה...עכשיו הם חתיכת היסטוריה ששוכבת במחסן בבסיס :smile:

t-kol
פורסם: רביעי 03 אפר',02 03:40
רק לשם הנוסטלגיה שבדבר.
היות שדברתם רבות על הA77
יש לי מלאי קטן של גלגלים חדשים להחלפה ( שירשתי ממישהוא שחי היום באוסטרליה ),
מי שזקוק מוזמן לצור קשר
VooDoo
פורסם: רביעי 03 אפר',02 03:54
כל הכבוד לך ראובן..נדהמתי לקרוא שרק ב67 הגיע למעשה "עידן הערוצים" לארץ הקודש..כי יחסית לשאר העולם..ממש מאוחר...איך הוקלטו כל הלהקות הצבאיות?
של אותם שנים..או שירים כמו "גבעת התחמושת" ישר על ויניל?..תאמין לי אתה היסטוריה מהלכת..נהנתי לקרוא את זה..

אגב..איפה יואב גרא מתלבש בכל הסיפור הזה?
אני יודע שהוא התחיל בלוס אנג'לס איפה שהוא..אח"כ הגיע לכאן..עופרה חזה בועז שרעבי..ומה עוד הוא תרם באותם השנים?(למרות שלפי גילו אני משאר שהוא הגיע הרבה אחרי)
Maorsa
פורסם: רביעי 03 אפר',02 04:31
זה הט'ראד הכי מעניין שקראתי אי פעם בפורום!

אני מתפלא שמעולם לא כתבת את כל תולדות הסאונד בארץ בימי העיתון אקט.

אנא המשך....
#thumbsup
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 05:04
אז נעשה סדר קטן בבלגן שעשיתי.
כשהקלטנו את "סדנת שכונת התקווה" בקולינור, עופרה חזה (אחת הבחורות בלהקה) הביאה לנו ג'חנון לאולפן, ואני כמעט התחתנתי איתה בגלל זה (ברצינות), 'למרות' שעוד לא היתה ידועה. למעשה אז (נדמה לי 74) רק התחלתי בקולינור, ובניתי איקוולייזרים בתוך קופסאות פלסטיק של מרגרינה. ככה הוקלטו הגיטרות של ה"סדנא". אגב...
לגבי בועז שרעבי, (גם שכן רחוב ממני, אז) הוא היה בא והולך במשך הזמן. הסתבך עם נשותיו (אחת הלכה לאלון אולארצ'יק, לו בניתי אולפן 16 ערוצים אישי בדרום ת"א), ואכל מרורים איש הזהב הזה, וגם שתה קצת...
71ב- נדמה לי הוא עשה את להיט היבבה ("פמלה") שקרע את כולם במחנה "שרגא" חוץ ממני. באותו זמן אני ואחיו (מאותה השכונה הנ"ל) עדיין בצבא.

לגבי 'בואם של טכנאים מחו"ל', כמעט כל טכנאי שהיית שואל אז בארץ "היכן למדת להקליט?" היה עונה לך "בארה"ב". (?)
למה, אפשר היה לבדוק?!

יואב גרא הגיע לטריטון מגלי צה"ל. יחד עם התיסלמים. לאחר כמה שנים החליט לפתוח בי"ס, ולי זה לא קסם, אז ויתרתי להצעתו. אבל עזרתי לו בתור חבר כל הזמן. במקום זה פיתחנו אשדות ואני את המושג DTP בתצורה של "אקט מוסיקלי" ("בא לך לעשות DTP?"), שהתחיל בשכפול ידני במכונת צילום.
המחשב היחידי שהיה רציני, אז, היה אטארי.
התוכנות: pro24 של סטיינברג, ו-Notator של C-Lab (לימים אימג'יק).
גלי צה"ל ורשות השידור ניפקו את רוב טכנאי התקופה, ביניהם יעקב מורנו הדגול והשנוי במחלוקת (כי היה קורע את האמנים שהקליט לחתיכות מדודות בפינצטה, והם היו תמיד מתחתיו, מושפלים עד עפר, אבל מורנו זה אופי, וכשרונו בלתי יסולא).
מורנו היה בין יוצרי הסאונד של שלום חנוך ואריק איישטיין בטריטון (השלישי). ועוד עשרות אמנים ידועים בישראל.
מורנו היה תמיד מזוהה עם "הסאונד של טריטון", במושגים של התקופות הרלוונטיות לאמנים שהוזכרו מעלה. לסאונד הזה, אם אפשר להגדיר אותו ("לטובה או לרעה"), הוסיפו יואב גרא, יואב שדמה, ראובן שפירא, מארק (לימים טכנאי הית של אתניקס), אבל מורנו תמיד היה בבית, בעוד האחרים עבדו בכל האולפנים כעצמאים.
למורנו האדיר יש היום אולפני עריכה בהרצליה פיתוח. אם אתה בא להקליט אצל מורנו, עדיף שתשתוק ותתן לו לעבוד. אחרת אתה עף מהאולפן, ולא משנה כמה שלום חנוך אתה.
הנה דוגמא:
פעם אחת, בעודי יושב ובונה את "המיקסר שלא הצליח לעבור בדלת" של קולינור, נכנסים אלי צביקה פיק ועמירם הר-אבן (המפיק הצמוד לפיק מטעם CBS דאז, והצמד שכל הרחוב התשחווה לו), אבלים וכפויי ראש, ומתיישבים על הספה מולי:"באנו לגמור את המיקסים כאן". (?)
"מה רע בטריטון?" הקשתי בכנות. "עזוב!". התעקשתי, ועוד קצת, ולבסוף צביקה השיב "תאר לך שאנחנו באמצע מיקס עם מורנו, יושבים על הספה מאחוריו, ופתאום, בלי שום התראה, הוא מסובב את הראש אלינו, מפסיק את המוסיקה מהמוניטורים ומסנן בין שיניו:
'אתם יודעים מה אתם צריכים? הא?
זמר טוב ומפיק טוב.'
אז קמנו והלכנו".
שתבינו, צביקה פיק דאז זה כמו אלטון ג'ון לפני עשר שנים. במדינת ישראל. כוכב עליון הנוסע להופעות באמבולנסים, ובצד הבמה מחכות לו גרופיות תורניות.

יואב גרא התחיל ללמד בתוך אולפני דיבי הראשונים בשד' חן בתל אביב (למעשה הוא החליף הרבה מקומות עד שהתמקם בהווה), אבל בקומת המשרד (3x3), כשאולפני דיבי היו בערך באותו גודל, עם מכונת הקלטה soundcraft שהתאים לה יותר לעשות כביסה, ועם שני בני טיפוחי האהובים באותה תקופה, אורי ברק וגיל תורן (דיבי היה האולפן המשפחתי שלי כל השנים, ובכל המקומות שבהם התקיים), שני אנשים מבריקים, שתחת ידיהם עברו שפע של הקלטות והפקות. אורי ברק ("מומו") היה ועודנו מעמודי התמיכה של להקות צד שלישי משובחות, וגיל תורן, עמוד השדרה של אולפני דיבי הגדולים, האדירים והמשובחים באנשיהם ובציודם, איש הפוסט פרודקשן כיום, הוא איש שגדול מהחיים, נדיר, מיוחד וטכנאי מחונן בצורה לא רגילה, שישנם אך מעטים ממנו שהצליחו להתמודד ולהתעלות על כל חידוש אפשרי, טכנולוגיה מתוחכמת, אלקטרוניקה ואינטרנט, ויותר מהדור הצעיר. מורה ומדריך, עוזר ויועץ, איש סאונד לתפארת המדינה, נשמה של אל. נדיר, בפעם השניה.
באולפני דיבי מס' 1 עוזר לי בתחזוקה טכנאי מתלמד חדש וחמוד לאללה, עמית, לימים הבעלים של "מוסיקה פלוס".
באולפני דיבי מס' 2 מתגלה איש צנוע שרוצה להיכנס לענינים. אבל את מאני בז'רנו אני לוקח קודם כל לעבוד בהופעות של דייר סטרייט וכל מופעי הקייץ הידוע ההוא, ומטעם חברת ההגברה של מור הפקות. אחר כך הוא חוזר מלוטש יותר לדיבי, ונהיה טכנאי מבוקש. איש עם שקט נפשי מדהים ביותר, ואחד הטכנאים המבוקשים בארצנו. מאני ידוע בסאונד הייחודי לו, אשר מבוקש ע"י בחירי האמנים כאן ומצוין לשבח בחו"ל. זן נדיר ומיוחד, שיודע להרים הרכב או אמן על סאונד אישי משובח.

עוד פעם גלשתי בזמן. מה יהיה?
הא, עופרה. אז היה צריך לעשות עיבוד, שבני נגרי כבר עשה פעם (תמלוגים), לשיר של גדול תימן. יזהר ויואב עברו כמה אולפנים בדרך למשימה, ויזהר התעלה ביצירת הפקה, שלימים תיחשב סופר מודרנית.
באותו זמן אני מרכיב את אחד האולפנים המבטיחים והגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל, שהיתה לו רק בעיה אחת: יותר משותף אחד, אך גם פלצנות שלא ידעה גבול, ושלא באשמתם, אלא הסביבה והענף. "סינטרון" עוד לא הספיק להיפתח (הנה דוגמא!) וכבר יצא לו שם של "אולפן החודש", עם הציוד הכי הכי שיש.
עד כדי כך, שאומנים כבר אצו-רצו להקליט בו, ואני עוד לא גמרתי אותו. אפילו צליל לא נשמע. (הא?!).
מה עושים? ה'הנהלה' ברשות עצמה מחליטה שיש ביקוש "אז נבנה אולפן ביניים בקומה ראשונה". משכירים חצי קומה מעל, שמים מחיצת אקורדאון לא מבודדת מהסוג שיש אצל רופא נשים, ומקליטים את שלום חנוך כמעט בלי אקוסטיקה, ועם חיווט זמני, אבל מה זה משנה, הלא זה "האולפן החם ביותר" בשביל אמני האומה... רחוב בצלאל הסואן שליד הבורסה ברמת גן, ידע להשלים את הבסים החסרים ב"הוא השתנה לנו" דרך גלגלי האוטובוסים שגלשו לחניון הסמוך.
וגם יואב ויזהר באו לגמור שם את עופרה. הלא זה לוהט, וגם יש באולפן החדש מכשיר שנקרא "סינקלבייר" שזה בדיוק, אבל בדיוק, מה שעופרה חזה צריכה בשביל הדגימות של תוף הפח.
והאולפן האמיתי בכלל היה למטה במרתף. והיתה לו בעיה אחת, זוכרים? נחזור אליה.

עכשיו הזמנים לגמרי מבולבלים. קפצנו קדימה ואחורה ושכחנו כמה שנים טובות באמצע.
מה עושים? ואפילו בקושי תיארנו ציודים.
t-kol
פורסם: רביעי 03 אפר',02 05:18
ואנו מצפים בכליון עינים להמשך עלילותיו של ראובן
הנורא ומלחמתו בסליידים אי שם במחשכי מרתף האולפן האפל.......
VooDoo
פורסם: רביעי 03 אפר',02 05:29
אבל הנה מתוך שורותיך..הגענו למעשה למוסר השכל של כל התר'ד הזה...והוא..לא משנה אם איזה ציוד אתה עובד...והנה הריי אמרת את זה פה במילים המדהימות האלו..שבאיזה תנאים עבדתם ואם איזה ציוד קלוקל הייתם צריכים להתמודד..(הקטע של הEQ בקופסאות המרגרינה בכלל) ותראה איזה מוסיקאים..שלום חנוך..כוורת...והיום יש את הכל..ולמעשה אין כלום...
אני מצטרף לקריאה של מאור..אם אפשר לפחות לסדר את זה באחד המדורים הקבועים פה. בתוספת ציוד...שנים..תאריכים..באיזה מדור קבוע..
כל הכבוד וישר כוח !

צחיפו
פורסם: רביעי 03 אפר',02 07:34
ראובן, אתה ח י י ב לכתוב ספר עם כל הסיפורים האלו!!!
זה אחד הדברים המעניינים ביותר שקראתי בחיים.
בנוסף לציוד, לתאריכים ולכל השאר, אם הגעת לזה שהקלטת את שלום בדרך זו או אחרת, תכתוב בבקשה גם איזה תקליט (או שיר) הוקלט בדרך זו.
ואם אכן תקח על עצמך לארגן את כל הסיפורים האלו בספר, מבחינתי הוא יהייה קודש קודשים.
סוף סוף אני שומע את כל זה. יופי!!!
astond
פורסם: רביעי 03 אפר',02 07:54
כל תרבות נבנית על מסורת. זאת מסורת. זה באמת הת'רד הכי מעניין ואני מצטרף לקריאה: אם לא ספר אז לפחות טור. משהו כמו "תולדות האולפנים בישראל" :razz:
צחיפו
פורסם: רביעי 03 אפר',02 08:03
ספר,ספר. שאני אוכל לקחת אותו איתי למיטה.
MiniMoog1
פורסם: רביעי 03 אפר',02 09:07
אהלן חובבי היסטוריה!!

באמת הת'רד הכי מעניין שאי פעם עלה פה... (ושימו לב - 6 עמודים ביום אחד!!)
ראובן, מעניין איך אף פעם לא חשבת לכתוב על זה איזו כתבה באקט ...

אני מצטרף פה למאור וצחיפו ודורש את כל ההיסטוריה המדהימה הזאת בכריכה קשה!

המשיכו כך!

נ.ב.
באמת מעניין מי מכל האנשים שמוזכרים נמצא היום בפורום ותחת איזה שמות...


לילה טוב
MiniMoog #thumbsup #thumbsup
צחיפו
פורסם: רביעי 03 אפר',02 09:13
לצורך העניין, אני נמצא פה תחת השם צחיפו...
:smile:
DorPere
פורסם: רביעי 03 אפר',02 09:28
ראובן היקר
אני רואה שהתפרצתי לדלת פתוחה שרק חיכתה להפתח :smile:

לאור רמת הכתיבה והעיניין שהיא מייצרת אני
אני בהחלט חושב שיש כאן ודאי עיניין לטור קבוע
ובודאי ובודאי לספר עם תמונת ורשימות
אני מצטרף לשאר הממתינים בכיליון אוזניים
להמשך עלילותיך במחוזות הסאונד הישראלי.




#thumbsup
SAR
פורסם: רביעי 03 אפר',02 09:47
מה יש לומר? מדובר כאן בתותח על :wink:
גם לדעתי יש לטפח את הנושא כי הוא מעניין רבים.
השמות מוכרים מעטיפות הקלטות/תקליטים שאני ורבים
גדלנו עליהם כשרק התחלנו להבין שזה מה שנרצה לעשות
"כשנהיה גדולים".
הסיפורים מענינים ברמה המקצועית ומהווים נוסטלגיה
אישית.
#thumbsup
gromit
פורסם: רביעי 03 אפר',02 10:15
אני חייב להודות בגעגועים לצליל החם והרחב מלא תחושת תלת מימדיות של טריטון הישן מסוף שנות ה70 ועד אמצע השמונים שהיתה גם בסיגמא.
בעבורי הסאונד שאליו אני שואף טמון בתקליטים הבאים:
1. 40:06 של גידי גוב. רכטר על העיבודים והטכנאי המדהים מכולם לטעמי-גרי אקשטיין בהפקת הסאונד. תקליט ענק מכל בחינה שתעלה בראשכם.
2. הפעמון, סוף היום וצד ג צד ד של מתי כספי. כל מלה מיותרת.
3.מחשבות ואפשרויות-יוני רכטר. סאונד רחב ושמן, מלא חום.
4.הראשון של מיקה קרני-רחב וחם.
5.עכשיו הזמן-שלמה ידוב- שוב עבודה של גרי אקשטיין.
6. דרך המשי-שוב אקשטיין במיטבו.
7.התעוררות,שוחד ושירי מולדת של שם טוב לוי סאונד רחב של תזמור משובח.אין היום הקלטות כאלה.
8.משה בקר חפצים אישיים- שוב אקשטיין בהפקה נפלאה.
9.ממש עכשיו-ג'אז אינסטרומנטלי של יוני רכטר.נפלא.
10. צמר גפן מתוק-גרוניך. אחרון חביב בהפקת מתי כספי אך יש רבים שהעניקו סאונד חם ורחב שאין היום וזה טמון בראש ובראשונה בטכנאי הסאונד המשובחים אך גם בציוד הישן של טריטון, סיגמא, אשל ודומיהם.
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 17:04
אגב, כמה הבהרות ותיקונים.
היתה כתבה באקט מוסיקלי, אפילו עם תמונות. משהו חד פעמי של 2 עמודים.
אני לא רוצה שזה יישמע כאילו זה ההיסטוריה שלי בלבד - זה פשוט נכתב מתוך העיניים והזיכרון והדיעות שלי. כשהדברים הנ"ל התרחשו, פשוט הייתי באיזור, לא אני ביצעתי את ההקלטות, אותן נטשתי מזמן, כשגיליתי שאת הרעיונות שלי בסאונד אני לא רוצה לבזבז על מוסיקה שאני לא סובל. פשוט הייתי שם לראות את הדברים, לחבר את מכשירים, להרכיב ולבנות, להדריך ולעזור, לתחזק ולייעץ בכל מה שקשור לאולפן, הפקה וסאונד.
לידי ומסביבי היו חברים שתרמו רבות להסטוריה הזו, ובהבהרה נוספת אני מדגיש שחוץ מנוסטלגיה וערך מוסף בין השורות עבור הקוראים, אני לא מוצא בה משהו מיוחד, בטח לא בהשוואה עם חו"ל.

בכל השנים האלה התביישתי בסאונד הישראלי המחורבן. סאונד מאולץ מכורח ה"ככה עושים" ו"תוציא את השירה בחוץ". סאונד שלעתים רחוקת בלבד היה אמנות תפורה בזמנו היקר של הטכנאי.
והוא היה כזה. למרות שאולי אני אמור להגיד אחרת, ואולי זה מאכזב כמה. וכמובן שהיו יוצאים מהכלל.

ההבדל הגדול, ביננו לבין הרבה מקומות בהם התרחשה הקלטה בחו"ל, היא ההתיחסות למקליט. אצלנו הוא היה "טכנאי" ואצלם "מהנדס קול". אצלנו הוא התכופף מול חברת התקליטים שהחליטה שהיא גם יודעת מה זה סאונד, ואצלם אפילו האמן השתחווה לו (לאמור, נתן לו יד אמנותית חופשיה). אצלנו בהופעות הזמר היה קובע את הסאונד, ואצלם הוא עמד על הבמה ועשה "וו'אן טו" על רגל אחת בלי הפסקה עד שהסאונד אנג'יניר הורה לו לחזור לחדר ההלבשה.
וזה לא ענין של כבוד אישי, אלא יחס מקצועי. יש לך מפיק, טכנאי ואולפן? תן להם לעבוד עד הסוף. אחרי שהכל יהיה גמור, תחליט אם אתה ממשיך לעבוד איתם.

זו אולי אחת הסיבות למה הסאונד לא התפתח אמנותית, ו"לא נשמע כמו בחו"ל" (אמרתי "אחת הסיבות", אז לא נפתח).
עוד הערה, כמה שותפים להסטוריה, יקרים ביותר, מצויים כאן בפורום, אם בצורה פעילה או פסיבית, בוא נכבד רצון לפרטיות כל עוד זה נדרש, ובמקביל אבקש מהם להמשיך ולאותת לי בכיוון הט'רד הזה באמצעות ה"אישית". כבר נעשו כמה תיקונים ותוספות במה שנכתב, אז אולי מומלץ, בסיומו של תהליך, לחזור ולקרוא שנית מהתחלה.

וזה היה פסק זמן לקנית וופלה וטמפו במזנון...
ההמשך בדרך.
VooDoo
פורסם: רביעי 03 אפר',02 18:28


ציטוט:

בתאריך 2002-04-03 03:15, gromit כתב:
אני חייב להודות בגעגועים לצליל החם והרחב מלא תחושת תלת מימדיות של טריטון הישן מסוף שנות ה70 ועד אמצע השמונים שהיתה גם בסיגמא.
בעבורי הסאונד שאליו אני שואף טמון בתקליטים הבאים
:


חביבי..כנראה שכל הת'רד הזה היה לשווא אם ככה אחרי כל המילים המדהימות של ראובן אתה חושב...
כל הנקודה היא..שאין באולפנים סאונד חם כזה או אחר !
הכל בראש שלך..ולהסביר לך עוד יותר בפשטות..
למה אתה לא רושם שאתה מתגעגע לסאונד של אריק קלפון בתקליטיו השונים או של לד זפלין בתקליטיהם הרבים..
הריי מה ההבדל?
יכולת לרשום "אני מחפש את הסאונד של לד זפלין"
היינו עונים לך בזה שתמצא את המהנדס קול שלהם
ו....כמובן תביא את הידיים והראש שלהם אלייך...

אין סאונד כזה או אחר באולפן כזה או אחר..
מה לגבי הסאונד של אולפני "המון" ?
הוא לא חם מספיק..או שהוא פושר..
את אותו התקליט של גידי גוב שציינת אפשר היה לעשות בכל מקום אחר עלי אדמות עם היה לך את אותו איש סאונד וציוד מינימלי...

גם באולפנים של דוד רצון בגדרה יש סאונד "חם" רק תביא את הטכנאי המוכשר...
אני מקווה שלהבא תתרכז באמת בעניין של כל התר'ד הזה..וזה שתחשוב שהראש נמצא בין האוזניים
ולא בין המאסטר פיידר לצ'אנל 1

או קיי ?
ReuvenM
פורסם: רביעי 03 אפר',02 20:12
חוזרים לאמצע שנות ה-70'
רג'ואן וחבר שותפיו מחליטים שיש מקום להקים את האולפן הכי טוב בישראל, עם הפנים לאמני חו"ל, ומכאן טבעי שיהיה ממוקם קרוב לשפת הים בתל אביב, ליד המלונות.
שימו לב: אחד הבלופים הגדולים שהיו בתחום האולפן העברי. לא אשכח את דני סנדרסון, גיטריסט צעיר שחלקנו את המתופף בין הלהקות שלנו (דיוויד שנן), ואנוכי מגיעים לבדוק מה יש באולפן, מתכופפים מעבר ל'קונסולה' ורואים שזה רק "תפאורה של". מה זה צריך להיות?? ריק, Empty, אין בפנים כלום. על מי הם רצו לעבוד בדיוק? כמובן שהקרטונים האלה החזיקו רק חודש עד שהתרמית היתה ידועה לכל.
לעבדכם הנאמן יש פתאום את האולפן האישי הראשון, בקומת הקרקע, שלש על שלש, טייפ סוני Tc-630 שעבר הסבה להקלטות מרובות ערוצים, אבל אחת על השניה.... אין טייק שני, אין הנחות – הכל חייב להיות פרפקט במכה הראשונה שהיא גם אחרונה, אחרת כל הטייקים הקודמים נשרפים. הוא משמש גם בתור אקו (מומלץ לאימון – בכל דור ודור).
"זינגלה, מתהווה עם אפרים ברק, שלמה לבבי ועבדכם, פתאום מתווספים אלינו עוד ארבעה מסוממים, טוני הכנר מגיע מאנגליה לאחר שבלע שקיות חשיש, וכולם מחכים שהוא כבר יחרבן.
מאוחר יותר, זינגלה מוסיפה לעצמה עוד חמישה חברים, כולל הטכנאי בקולינור (דודי רוזנטל), ובעלי הבית בקולינור, אני מרים ידים ופורש מהבלאגן, דווקא כשהשיר שלי נלקח להקלטה, שונה לעברית, ונשמע כמו הפלצת "רוח ערב קלילה" ששוגרה ברדיו לא תחת שמי. פתאום כולם מדברים על "זינגלה" – יותר אגדה מאשר בשר ועצמות, אשר רוב חבריה חזרו כבר אז בתשובה.
לאפריים ברק יש כיום אולפן פרוטולס במצפה עמוקה ליד צפת, שכן של אריאל זילבר.

אז יש לנו עדיין שלשה אולפנים ראשיים במדינה: קולינור, טריטון ואשל. בקולינור מוקלט כל המיינסטרים או עבודות של הטלויזיה , באשל כל מי שלא יכול להרשות לעצמו את קולינור, ובטריטון כל התפרנים או למעשה כל החברה' הצעירים. כולם בתל אביב (רגע), קולינור ברחוב הארבעה (הקריה/קרליבך), אשל ברחוב פרוג (מקביל לדזנגוף), טריטון בכיכר המדינה, עדיין צווים של בית משפט מרחפים מעליו.
בקולינור המיקסר הוא עבודת יד, ורחוק מאוד מלהיראות כמו מיקסר בן זמננו. למעשה הוא דמה למשטח שליטה באוניה של צי הסוחר, כאשר פעם בחודש ("יום תחזוקה") הייתי קודח ומוסיף עוד כפתור או ברז. המוניטורים הם JBL אימתניים התאימו יותר לקולנוע, ה-Patch מורכב ממחברי Tuchel (שאריות ממלחמת העולם, וטכניקת החיווט המצויה ברדיו דאז). עדיין האולפן הכי אקוסטי בישראל, ועם מכונת הקלטה Studer שהיתה חדשה, 16 ערוצים, בהמשך אנחנו המחליפים ראשים, מוסיפים מודולים והופכים אותה ל-24 ערוצים.
המצב דומה היה בשאר האולפנים, רק שבהם המיקסרים היו תשלובת טומי פרידמן, דורון טל ומודולים של API שתולים בערוצים, שעברו כונס ומשור חשמלי. מכונות ההקלטה היו כלאיים של AMPEX וסלט לא ברור שהפך אותן מארבעה ערוצים לשמונה ואחר כך ל-16, והרמקולים, כן הרמקולים, היו מתחילת הדרך של טריטון ועד סופה – יצירות אמנות של טומי פרידמן ז"ל, לעתים השמאל מוחלף בימין בעזרתו של אהובנו צביקה מגן הצדיק והיקר, איש התחזוקה הקבוע של טריטון, אשר עד היום בונה אולפנים ביד מסורה ביותר.

ירושלים רואה שזה לא עסק ומנסה להקים אולפן, "הכי טוב שיש בארץ". Capricorn נסגר מהר מאוד עקב הצפת מים, ונדם בכאב רב, ואפילו לא הספקתי לבקר שם. הפוטנציאל היה גדול, כמו כן חומר ירושלמי משובח שרצה מאוד להקליט.

אזהרה. מי שנפשו חלשה מוזמן שלא לקרוא את הדברים הבאים, שמא ייפגע.
לא פלא, שלאולפני קולינור הנחשבים העליתא, רצו לבוא טכנאים לעבוד. אבל הייתה להם בעיה. באולפן חיכו להם שניים. דודי רוזנטל, שהקליט את הראשון של איינשטין ("דודי אתה מבאס אותי"), צביקה פיק, הכל עובר חביבי, ולמעשה כל הלהיטים שהיו בתקופה, ושל אמנים שכבר 'מוכרים' (הפחות מוכרים התחילו לרוב בטריטון)... ואמנון (אחד השותפים). את הסף הזה היית צריך לעבור, ולא משנה אם היה לך ניסיון או לא. סף שקבע "לא יכול להיות שיהיה מישהו טוב ממני באולפן הזה". נקודה.

והנה מגיע מגלי צה"ל יעקב מורנו, מבקש להשתלב באולפן.
אמנון מנפנף אותו, ולשאלתי מדוע, הוא עונה לי בעינו האחת ומתוך עשן הסיגריות הרבות ששאף: "הוא נראה לי צ'חצ'ח". יעקב מורנו לימים הופך לאיש המפתח בטריטון, האיש של שלום חנוך ויעקב גלעד, האיש שהופך מאוחר עוד יותר לטכנאי הבית והנפש המרכזית באולפני "המון".
והנה מגיע עוד בחור להתקבל לעבודה. יהודה זיתון, עם הכשרה אלקטרונית ויכולת עבודה בלתי נדלית, איש עם לב רחב מזהב טהור. "לא!" פוסק אמנון, "אני לא אוהב שחורים", והמאפרה שלידו מתמלאת (שימו לב אליה בהמשך).
שלא תבינו לא נכון. אני מאוד הערכתי ואהבתי את אמנון, מיוצאי קול ישראל. למעשה לא היה בסביבה אף אחד שידע לחתוך סרט מגנטי בסכין גילוח ובדיוק שהוא עשה זאת. הוא היה מאוד כשרוני, אמנון ז"ל, אבל מאוד מאוד קנאי. היתה לו בעיה אנושית.
יהודה זיתון הלך ליפו, שם פגש בעל חנות לשכפול קסטות "האחים אזולאי", ככר השעון ביפו, אשר ממול הייתה להם אורווה שהחשיבו אותה אולפן קסטות, שם הקליטו ישיר לקסטה זמרה ערבית ממעלות יפו. יהודה נכנס מעין שותף לאולפני קוליפון.
ושכך, נכנסה רוח צעירה למסדרון הצר הזה, והחליטה שאפשר שיהיה אולפן הקלטות.
יהודה מזמין קיטים של Gately (חברת קיטים לוקה בחסר ידע אלקטרוני, ועוד יותר בסאונד, מארה"ב), לבנית המיקסר האגדי של קוליפון (לימים סיגמא). טלפון אחד אלי לקולינור (טעות?) ואני מתייצב לידו להשחלת הרכיבים, הלחמות ומימוש ההבטחה הקונסולרית .
יהודה ואני נקשרים חברית לתמיד. יהודה היום מלמד ב"הד", בעל אולפן בפתח תקווה וטכנאי פרילנס, אך גם משכיר 'ציודים'.
יעקב מורנו מתחיל לעבוד בטריטון, ומתקלקל שם מכשיר האפקטים היחידי, Delta Delay. הוא מתקשר אלי לקולינור (טעות?), כי אין מי שיתקן כאלה דברים בארץ, חוץ מהמתחרה. בבוקר המכשיר חזרה אצלו, המיקס ניצל.
ראובן שפירא מגיח לבקר אותי באולפן בקוצר נשימה "ראובן, לא תאמין, התקבלתי לאולפן הקלטות!!". (תבינו שמדובר פה בשני ראובנים, כן?).
"לאיזה?" אני תוהה, כי חוץ מקולינור לא האמנתי שאפשר להקליט ברצינות בארץ כנען.
"אשל" הוא עונה, ואני מהנהן במסכנות. "לא נורא, צא משם כמה שיותר מהר", הפלטתי.
זה המקום להזכיר שמאולפני אשל יצאו כוכבי סאונד משובחים, "ישראקול" לשעבר ידע ימים של תהילה, וגם ימים של כאב עקב אסונות משפחתיים של משפחת אשל טובת הלב. למרות שהאולפן היה מעוכב טכנולוגית רוב השנים, היה זה אך בית ספר משובח לטכנאים שעבדו ויצאו משם, ולו בזכות עובדה זו. (עוד דוגמא לדורות).
לא זוכר בדיוק את השנה, אבל בעידודו של אמיל בר (השותף העיקרי באולפני קולינור), הוקצעה לי מעבדה לפיתוח מוצרים, ביד חופשית לגמרי, במתחם אולפני קולינור. אמיל קלט את הלהיטות שלי, ואני קלטתי ממנו מה זה להיות פדנט ומקצוען ולבדוק כל דבר שבע פעמים. עד אז הייתי פריק. ואני חייב לו את הכל, ומוריד בפניו את הכובע. אם יש מישהו שלמדתי ממנו משהו בכל ההיסטוריה הזו, זה אמיל בר.
אז חוץ מפייזרים, פלאנג'רים ואיקוולייזרים גרפיים שחורים (עשרות, שנמכרו בכל המדינה ולרשות השידור), יצא לי לפתח את תחום הסינתוז שכה אהבתי.
והנה יוצאת תחת ידי מכונת התופים המתוכנתת הראשונה (אולי הראשונה בעולם). שתבינו, עד אז היו מכשירי מקצבים אוטומטיים, ורק באורגנים.
והמכונה הזו היתה ברוחב של קופסת נעליים, והתכנות נעשה על פדים רגישים למגע. הייתי חייב להפליץ עד הסוף, במקום להתעסק בעיקר. למה, מי היה צריך בכלל פדים לנגינה במגע אצבע?
רמי פורטיס ומלכה (יו יו) שפיגל, ידידי למוסיקה משותפת, מגיעים לחזות בפלא הטכנולוגי. פורטיס מתלהב ואני מייד מוסיף פדים כדי שמתופף "אמיתי" יוכל לנגן את הסאונדים מהמכונה. את מלכה אני משאיר לעבוד באולפן, מזכירה.

**פאדים במו ידיך, סטייל 75, מתאים לכל הזמנים
יריעות גומי רך מחנות אלכסנדרוביץ' מהתחנה המרכזית.
מותחים על חישוק מתכת וקרטון מלמטה.
מדביקים רמקול קטנטן מתחת לכל 'פד' כזה (כן, רמקול יכול לשמש גם כמיקרופון לעת מצוא!)
מחברים את הרמקול למיישר זרם (כשרמקול מוזז מכנית הוא מייצר מתח, הפוך ממה שקורה לו בדרך כלל, כאשר הזרם מומר אצלו לתנועה), קוצץ מתח, ויש לנו פולס שמפעיל מכונת תופים.
אם אתה זקוק נואשות לפדים באמצע הקלטה, טול זוג אוזניות והקרב אותם למטרה: מחוברות לכניסת הטריגר במכונת התופים, הקש עליהן (על האפרכסת) לצורך הפעלת המכה, והתפלל שתשארנה תקינות אחר כך.
עד כאן 20 שניות על פאדים למתופף "אמיתי"..

זובין מטה מתקשר לאמיל בר מהיכל התרבות: "האם אפשר להקליט אצלכם גונג בשביל איזו יצירה, כדי לשלב אותה בקונצרט?".
"בשביל מה?" מתמלא אמיל גאווה, יש לנו מכשיר שיצרנו בעצמנו, ומסוגל לייצר כל צליל שתרצה!".
"תבואו אלי לבדוק".. (?????? אני? זובין? מתה עלי העולם, ועוד עם קופסה שנראית כמו הצרות שלי. ולמה הוא עשה לי את זה?). מיהרתי להוסיף רינג מודולטור ל'מכשיר', אם פעמונים אז עד הסוף.
נגררתי לשם, מהלך דקותיים מקולינור. זובין מתפנה, וממקמים אותי ליד הנבל, על הבמה, עם קופסה מכוערת פרי ידיי (אף פעם לא הצטיינתי במכניקה), מתכופף שלא אתפוס נדל"ן בנוף, מוכן כולי לרגע שאקבל אות להשמיע את ה"גונג".

** צליל פעמון במו ידיך
איפנון AM רגיל עם שני מתנדים, בו תדר אחד משמש נושא והשני מודולטור (מאפנן). קל להפקה אם יש לך רינג מודולטור בסינתי. בוחרים מעטפת עם התקף חד ודעיכה נדרשת של פעמון. משחק עם התדרים של שני האוסילטורים יעניק את הגוון הרצוי של הפעמון או הגונג הנדרש.
עד כאן 20 שניות על גונג לפילהרמונית...

ואז מגיע גיטריסט ארוך שיער וזקן להתקבל לעבודה בקולינור. לגרי אקשטיין לא היה נסיון בהקלטות, והוא לא היה בוגר גלי צה"ל (שיהיה לי לספר עליהם אולי בהמשך). גרי אקשטיין הוא מוסיקאי עם אוזן, שכל פשעו היה כשרון בלתי נלאה.
"לא!" פסק אמנון.
"למה עכשיו? הוא לגמרי לבן" אני מאתגר.
"אני לא רוצה ביטניקים כאן!", והמאפרה לידו מתמלאת.

את גרי אקשטיין קשה למדוד, כי כשרון אמיתי זה דבר נדיר שעוד לא המציאו לו שקלול. וגרי המשיך באוטובוס עד יפו, לפגוש שם את יהודה זיתון בגמר המיקסר תוצרת יד, ומכונת הקלטה אקאי 4 ערוצים.
גרי נכנס לאולפני קוליפון. יהודה לא אוהב את השם של האולפן. זה שם משנות ה-60'. אז, כל מה שקשור לסאונד היה נגמר ב"פון". "סיגמא" מתחיל להתבשל.
"קפטיין ג'ק", "בוגי איתי הלילה" ועוד, שימו לב עכשיו:
קולינור, הכל עובר חביבי באמצע הקלטה, הגיטריסט, גילי דור, אח של יובל (לימים מה'צמד' אחינועם ניני), הגיע מארה"ב, עם אוזן קצת אחרת.
הפסקה בהקלטות.
ברדיו מתנגן "בוגי אתי הלילה" של אקשטיין.
וזה נשמע בן ....... והוא בכלל לא למד סאונד, ולא היה בגלי צה"ל ואפילו לא בקול ישראל.
אבל הוא היה גיטריסט מוכשר (עדיין), ולגיטריסטים, כידוע, יש רגישות מופלאה לסאונד, כי זה האופי הוירטואזי של הכלי שלהם – הכלי בעל מיליון הסאונדים – אין כזה כלי בעולם!
ובקולינור לא קיבלו אותו. עליק. וגם לא את הבעל-בית החדש שלו.

שקט בחדר הבקרה בקולינור, לאחר ש"בוגי" נדם.
גילי דור מפר אותו מיידית, פונה אל אחיו ואל קיקי רוטשטיין (הדמות הקובעת ב"הכל"):
"זה כל הענין,"
הוא מתלהב,
"זה לא האולפן! זה הבן-אדם.
תשמעו איזה גרוב,
תשמעו איזה סאונד!".


ומרגע זה יש ארבעה אולפנים בתל אביב.

וזה כבר דורש תחזוקה, כי הציוד כולו, כול כולו, יכלת לתקוע גרפס לעברו והוא היה מתפגר. ולא היה מי שיעשה את זה, חוץ מעבדכם שנשאר לכתוב שורות אלה. אז עזרתי פה ושם. בלילות. לא ידעתי שינה, גם נעשה בהתנדבות, אבל נהנתי מכל רגע, עד הרגע שאמנון קלט את זה:
"אני מתפרנס מגוויות של אחרים, אז למה אתה מחייה אותם כל פעם מחדש?"
מסחרית, אולי הוא צדק כשהוא אמר לי את זה במשרד, כשמאחורי הזכוכית באמצע הקלטה עומדים מוטי דיכנה, רוני וייס, ריקי מנור ועמי פרנקל ("איזולירבנד"), מקליטים את השלגר של פסטיבל הזמר "מלודי", וצופים בתדהמה כיצד אני ברוב זעמי נוטל את המאפרה העמוסה מהשולחן ומטיח אותה באמנון..
מסכנים, הלך להם הטייק, כי פיהם נאלם. ואני עזבתי לתמיד ובכעס. האמת, היה לי כבר מטען כלפיו, למרות שאני אוהב אותו עד היום.
בערב מלכה שפיגל מנחמת אותי לראות את פורטיס מופיע בפינגוין. היא עזבה את קולינור קצת לפני, ותמיד התגרתה בי איך אין לי אומץ לעשות כמוה, מכורח התקופה, ולמעשה למטרה האמיתית - -שרצינו לעשות מוסיקה טובה ביחד. ואני הייתי סתם פחדן טיפש.
רבע שעה לפני ההופעה פורטיס עולה אחוז תזזית על הבמה ומתחיל למתוח ולכווץ סטנדים. "למה, מה?" אני מפנה למלכה. והיא, בעצבות "זה נשאר לו מהימים שהוא היה תאורן אצל צביקה פיק. הוא אוהב את הכל מסודר על הבמה אחד אחד".

לך ותקרא ותביא את החברה לכאן.
VooDoo
פורסם: רביעי 03 אפר',02 23:06

ציטוט:

בתאריך 2002-04-03 13:12, ReuvenM כתב:
שקט בחדר הבקרה בקולינור, לאחר ש"בוגי" נדם, וגילי דור מפר אותו מיידית, פונה אל אחיו ואל קיקי רוטשטיין "זה כל הענין," הוא דורש "זה לא האולפן! זה הבן-אדם. תשמעו איזה גרוב, תשמעו איזה סאונד!".



ראובן..כתבת פה את הבסיס להתחלה של הקלטות....
אי אפשר היה לכתוב את זה יותר טוב...

אני מחכה להמשך..
UV
פורסם: חמישי 04 אפר',02 00:05
ראובן, אני רוצה להודות לך (אני חושב שבשם כולם) על מה שסיפרת כאן. לדעתי, אתה צריך לעבוד על ספר שיכלול גם ראיונות עם אחרים ויספר את הסיפור בצורה מלאה. גם אם לסאונד הישראלי יש עוד דרך ארוכה, וגם אם היחס למקצועיות של אנשי הסאונד בארץ איננו כפי שהוא צריך להיות, תחילת השינוי יכולה לבוא מכאן וחשוב שידעו משהו על השורשים של הסאונד בארץ.
ReuvenM
פורסם: חמישי 04 אפר',02 00:11
מי אמר שזה נגמר?
רק עכשיו אני נזכר ששכחתי לפחות חצי, ולפני עוד פעמיים ורבע. אז יש להשלים.
קצת אוויר... לא האמנתי שזה יענין מישהו.
kimchy
פורסם: חמישי 04 אפר',02 03:01
ראובן, לא האמנת שזה יעניין מישהו? אני מרשה לעצמי בצניעות לומר פה בשם רבים : יודפס הספר לאלתר !!!
אנא, המשך #thumbsup
צחיפו
פורסם: חמישי 04 אפר',02 03:43
אינשאללה!!!
MiniMoog1
פורסם: חמישי 04 אפר',02 07:50
ראובן אתה ענק!
כבר קראתי את הת'רד פעמיים ואני מחכה בכליון עניים להמשך! (כריכה קשה, כן?)

MiniMoog #thumbsup #thumbsup #thumbsup
Span^kinG
פורסם: חמישי 04 אפר',02 11:24
אני גם רוצה להוסיף תמיכה משלי ולהגיד שזה מאד מעניין גם אותי.

ימשיך כבודו..

#thumbsup
ReuvenM
פורסם: חמישי 04 אפר',02 20:47
שימו לב שהרשימה הזו מתעדכנת גם אחורה, ובעזרת כמה חברים מאוד יקרים פה, המבקשים להישמר עלומי שם.
והנה מגיע המפרט שהיה בטריטון, מאחד החברים שישן שם .מפרטי כל הזמנים של טריטון (ציוד שנוסף/נבנה עם הזמן):
מיקסר תוצרת יד של טומי פרידמן, עם העתקים של NEVE ו-16 ערוצים של API (3 תחומי תדר 550 איקיו). שימו לב: יום אחד טומי מחליט שהוא חייב להכניס את הכבודה הזו לאולפן. לוקח האיש והאגדה משור אנכי (ג'יג'סאוו'), נכנס לאולפן באמצע ההקלטות (!) חוצב חור מרובע במרכז המיקסר, ומתחיל להלחים...
כניסה אוטומטית למצב Input בהקלטה בוצעה מתוך המיקסר.... גם באולפן B מיקסר של טומי-NEVE ועוד מכונת הקלטה/מקרר מדגם Ampex.
מכשירי אפקטים: דיליי דיגיטלי של Delta-Lab, שתי פלטות חיקוי EMT של פרידמן, מכונה 16 ער' Ampex, מכונה 24 ערוץ אמפקס-פרידמן (עם מהירות משתנה. שבאמת השתנתה! ובאמצעות מחולל תדר), 2 מכשירי LA-2 (טלטרוניקס ו-Urei), שני מכשירי DBX 160VU, שני קומפרסורים ודי-אסר של API, מכשיר LA-3 של Urei,
מערכת מוניטור ארבע-Way של טומי ("15 וופר BlackWidow של פיווי ושופרות), Auratones, שתי מכונת ¼" של חברת Ampex.
שני Aural Exiter מקוריים של חברת Aphex ועוד חיקוי של קובי-כהן/עציוני, עוד 2 העתקים של איקיו NEVE שעשה טומי, ואקספנדר ("קיפקס") של Valley People.
מה לעשות, לא היה כסף...
יותר מאוחר, לקראת השנים האחרונות, התווסף דיליי דיגיטלי של AMS מדגם RMX-15 שהיה גם הרמונייזר, ריוורב של אותה חברה מדגם RMX-16, עוד Gatex ו-Drawmwer (גייטים), דיליי של איבנז, מיקסר של AMEK 2520 עם אוטומציית MasterMix (שפירא כינה את זה אז MisterMax), מכונת הקלטה 24 ערוצים Ampex MM-1200, מכשיר ריוורב RV7 של ימהה,
Lexicon 200, Aphex compellor, מכונת הקלטה Studer A-80, דיליי MXR, קומפרסור BSS 402.
כלי נגינה במקום היו שני פסנתרי כנף, 2 סטים תופים, מלוטרון (אותנטי!), קלבינט, סטרינג אנסמבל, סינטי של קורג מהראשונים דאז, מכונת תופים RX-11, וגיטרת מרטין של גייא יפה, שבשלב מסוים נהיה לשותף הבכיר והמנהל של האולפן.
מיקרופניים שהיו בשימוש:
Neumann, Beyer, RCA, AKG, Schoeps, Shure, Senheizer
(אפשר שהתבלגן לי בין עברית לאנגלית למעלה)
yoramilan
פורסם: חמישי 04 אפר',02 22:20
מי שמעדכן אחורה, שידגיש בצבע.
החוויה בקריאה היא מאלפת אבל 8 עמודים להריץ בכל פעם, זה לא מעט.

אנחנו מחכים שתגיע לקונסולה האוטומאטית הראשונה...
ReuvenM
פורסם: שישי 05 אפר',02 05:13
בשלב זה כבר מתחיל להתווסף חומר. מנסים להשיג תמונות, מנסים לשחזר את הצליל. ובינתיים...

וזה הזמן לשים על השולחן את אחת הטכניקות, (אם אפשר לקרוא לאילוץ שהיה מובן מאליו), אשר הקימה טכנאי לגדולה או התיכה אותו לפלסמה, יצרה טעויות שהפכו לאגדה, שימשה בסיס לוירטואל שעוד יבוא, ותחת זכוכית מאוד מגדלת, ניתן למצוא בין הוראות הפעלתה שאינן, וגם מעולם לא נכתבו, את אחד מתענוגות האוזן, הבושם של הצליל, הסם המשכר את הטכנאי המנוי על תשבץ הסאונד:
ה-Pre-Mix.

היא זו שקבעה הכשרתו של טכנאי
היא זו שמשכה אליה אמן
היא זו שאיננה עוד. לעולם!
ואולי, מן הסתם, עשתה את הסאונד.

עד כדי, ששווה היא פוסט חינם.

(המשך יבוא)
גיגי
פורסם: שישי 05 אפר',02 16:49
ראובן, כל הכבוד!
בתור אחד שעבר את כל התקופה הזאת על בשרו,
זה ממש מרגש וכמעט שמחיתי דמעה.
רק להזכיר לך- כאשר הצגת בפני את אותה מכונת תופים,
אמרתי לך שהייתי סוגר אותך באיזו בקתה בגליל, מספק את כל מחסורך (ברגים, חוטים, בחורות) ויאללה לעבודה!
כה לחי!
גרי (כן...כן...)
ReuvenM
פורסם: שישי 05 אפר',02 18:45
גרי, נשמה:
אני מוריד בפניך את הכובע, איש יקר.
אשמח מאוד אם תתרום לנו כאן שבבי זיכרון משוחזרים.
תודה על כל המוסיקה הנפלאה.
ReuvenM
פורסם: שבת 06 אפר',02 02:20
עכשיו שאני רושם זיכרונות, אני מוקסם מ-איך שהכל מתחבר. כל מה שנכתב, אפילו כדרך אגב, מופיע מאוחר יותר כתמרור הכוונה. למשל, זוכרים את מכונת התופים? מה הקשר שלה לאולפן הראשון שיהיה לו מיקסר עם אוטומציה מובנת בישראל? אז רגע...

ואני חוזר קצת לכאילו אישית, כדי להעניק כמה ציוני דרך, ובזמן שאתם קוראים שורות אלה כבר הגיעו כמה תמונות (הן תוחזרנה מיידית לשולחים אחרי הסריקה, כולל העיתון שנשלח), והן מטפסות לאתר ממש עכשיו. לא האמנתי שצילמו אפילו אותי בכל מיני מצבים 'היסטוריים', והכי גרוע, לפני חצי שנה עברתי דירה וזרקתי בדרך חצי היסטוריה למדמנה השכונתית. בזיון!
למי שיש תיעוד – אנא לשלוח. בבקשה.
--------------------חוזרים----->

אומרים שמי שגומר את האוטוביוגרפיה שלו, לאחריה הוא נדם, אז אנסה להאריך ולמשוך כדי להעיר את מה שנרדם.

למעשה את המוות הכרתי פעם ראשונה בבי"ס יסודי. ילד שרק מתחיל להבין איזה טעם יש לו בכלל.
בית הספר היסודי "הקליר" בתל-אביב, 64-65, הנהלת בית הספר מאוד התגאתה בבוגרי מחזוריה, ולעתים הייתה מביאה אותם להזליף אבקת קסמים על התלמידים הרכים.
התיישבנו באולם שנוצר מחיבור שתי כיתות, מצפים לראות מה יבוא הפעם, והנה מתגלגל יצחק פרלמן, נער מתבגר, משותק ברגליו (לא היה רחוב שלא נדבק בשיתוק ילדים אז), מתולתל ומאוד חייכן.
ממקם את תופעת כסא הגלגלים מול העוללים, מרכין לחי אל הכינור ומדגים איך כמעט-בן-גילנו יכול להיות אלוהים.
לפחות אני חשבתי שזה מה שראיתי.
ואז זה נגמר, והמנהלת מוחאת כף עם דמעה, גאוות הבית-ספר זכה לא מזמן בתחרות כשרונות עולמית, והנה לא שכח את כיסאות העץ החרוקים בעט כדורי, אשר מעולם לא יכל לשבת עליהם בעצמו.
ואז הוא נאנח ושלף את מה שנדבק בי לתמיד כדי להעביר זאת אליכם בפסקא הבאה:
"תמיד שואלים אותי 'איך זה שכשרון כמוך זקוק עדיין למורה שמנגן פחות טוב ממך?'. ואני עונה: 'כי הוא יודע להוביל אותי, באוזן מאוד מנוסה, על דרך המקצוענות, ש-לי אין אותה' ". דברי פרלמן המה.
ואז, בלי גיל כמעט, נהייתי פתאום מבוגר.
הנסיון שלי במוסיקה עד אז היה לסובב מנואלה של פטיפון עם שופר כמו טרומבון ועם מחט מסרגה, אשר בנה לי סבי, ממנו ירשתי את הידיים האלו.
והמורה למוסיקה באותו בית ספר, היה מר גרינשפן.
אדון גרינשפן היה איש שכל מדינת ישראל היתה צריכה להתברך בשכמותו. הסבלנות שלו הגיע עד לירח, והוא היה טוב, כל כך טוב. איש טוב.
הנה נראה איך הוא קשור לאולפן, וגם לדברים שהם כאן.
ואז באחד השיעורים שהתקיימו אחה"צ (כי למדנו במשמרות מחוסר מקום) הוא מסביר על הולדת הצליל, וחורק על הלוח בריכה עם גלים, עוצר ומפנה מבט אל החלונות מברזל, שם השמש החלה לשקוע ולהתיז לתוך משקפיו, ואז מפנה מבטו אלי והקרן פוגעת לי במצח, הוא חייך אלי, בעוד הכיתה נמה, ובזו השניה נוצר האקט המוסיקלי.
מאז הקשר בינינו היה חזק. עד כדי שהוא המריץ אותי לבנות גיטרה בשיעור מלאכה, ולמרות שהבאתי לו קרש שבקצהו תיבת תהודה לא ברורה וגליל של חוט דייגים, הוא ישב וחתך כל מיתר, כיוון בסבלנות והחזיר לי עם חיוך מסתורי. וזה ניגן. רק שאני לא ידעתי.
חבל שהתקופה הזו נגדעה, כי אדון גרינשפן נפטר פתאום, וכיוון שהמנהלת וכל הבית-ספר ידעו שאני והוא משפחה, נשלחתי להתנצג בבית הלוויות הצמוד לאיכילוב, ומשם לקבורה.
זה היה קשה לי. וגם ראיתי את בניו הצעירים, מיקי ושרי, קורעים מעל הארון.
באותו מעמד הם נתמנו להנהיג את חנות חלילית ביפו, שהאבא הקים במו ידיו.
והיה עוד נצר לאותה משפחה, שזרע את הגרעין לאולפן שבו ה"יהודים" עורכים כעת מיקס עם אחד החברים שכאן, רק שהנצר עיברת מגרינשפן לגרנות.
דני גרנות היא דמות מכוכבת בתקופה שקוליפון העלו טרקים ראשונים, אבל הוא טען בתוקף שהטיפוס הזה, שלמה ארצי, מסתובב שם בכוונה לגנוב לו שירים, וביקש לסלקו, וזה לא בדיוק עזר. דני גרנות מבין שבבית הרבה יותר טוב לו לעבוד, אבל כיצד?
שלישית אדלר מפיחה את ריאותיה בשיא, ומבקשת להוציא תקליט משלה, אבל איך אם אולפן זה יוקר נשגב?
דוד קריבושה מגיע מחו"ל לאחר הפוגה, ומביא את מה ששם כבר הוצג בחנויות, 4 ערוצים על סרט "1/4 של טיאק. אין לו מושג למה, אבל המוכר בחנות, זה מה שהציע לו, כשביקש לקנות ציוד של חוזרים.

פתאום אולפנים רוצים לעלות שמיניה, ומכונות ארבעה ערוצים נפלטות לחצר, שם נרכשות בעוז רב בידי חלוצי האולפן הביתי. עד אז ארבעה ערוצים לא ידעו להתנהג על פחות מאינטש. שמונה ערוצים נהיה המינימום, 16 אולפן רגיל ו-24 ערוצים זה אולפן "מקצועי", עדיין בגדר הבטחות לקליינטים.

Pre-Mix היה דרך חיים. אם רוב הטכנאים באותה תקופה התחילו לעבוד על 2 (שני, Two) ערוצים, הרי להקליט יותר מזמר היית צריך להיות קוסם; או שתעמיד את כולם בעיגול ומוטב שיתאמנו חודשים, או שתיאלץ לעשות את אותו הדבר גם ככה.
אז כל כולו של סוד הסאונד, ממעבר החצייה של Abby Road מזרחה בואכה ישראקול, היה בסיסי עד כאב, אבל דרש כשרון, או לחילופין רמת טעויות ונסיוניות כה רבה, עד שהיו קוראים לך גאון.
בתהליך הפרה-מיקס נאלצת לבצע פשרות, אבל עוד לא נוצרה המילה הזו. אז למעשה יצרת מעין תהליך ביניים של התגרות בגורל - שיר גמור, עליו הוספת עוד חלקים 'גמורים' של השיר. אחד על השני, להטוטי פינג-פונג בין-ערוציים, העברות ביטחון למכונה אחרת (אם האמן שווה את זה), שילוב של כמה מכונות למכונה אחת, וכהנה פעולות של יום הדין, והכל כדי לפנות מקום.
היית מפנה מקום לאחד התופים. אולי לזמר. לפעמים רק להחזר של הגיטרה מראש השמעה (סטייל "הצלליות"), לעתים רחוקות גם לאות סטריאופוני, אבל זה היה נדיר. שני ערוצים היו בשביל שתי אינפורמציות, קודם כל, שיהיה ברור. אחרי זה אופציה של משהו שכונה סטריאו (האזינו לביטלס כדוגמא).

הקומבינות הללו היו מלוות בעוצמת רגשות כה עזה, כי בידיך מוטל נשק קטלני ("לא הרסני" הגיע עשרים שנה אחר כך). אבל הריבית היתה דריבית, אולי נוסטלגית זה יוצא לי, אבל הייתי, שוב, ממליץ לחזור לתהליכים אלה, ולו בשביל אותם שלא למדו תזמור.
בפרק שיופיע בו יהודה קולטון, מראשוני המקליטים של מוסיקה בת אוזנינו, נשמע עוד על אריק איינשטיין, שלום חנוך, להקות הרוק הראשונות והמשובחות ועוד.

בצפון תל אביב, על גדות הירקון מתביית לו אולפן לתפארת הציוד. פיסי אושרוביץ, מורה דגול, נגן ג'אז אדיר, איש טכני משובח, וחבר אמת, מחליט "עד הסוף": בלונדון עובדים עליו באיזה אולפן ומוכרים לו את המכונה הכי חמה בשוק, על "2.
Amity Shruder לעולם לא עבדה כמו שצריך, למרות שהתמסרתי אליה מוחית. היא היתה מעשה נבלה של חברה שחלק מניצוליה הקימו מאוחר יותר את Trident, ביזיון שרבים החשיבו לוינטאג' (אני הייתי מכניס אותם לכלא), וחציים לקח את התוכניות כדי להקים את Soundcraft. שתי חברות שלא קלטת כיצד נותנים להם למכור נסיונות על veroboard לקהל הרחב.
אבל האמת שהרבה חברות התחילו כך. Mackie הוציאה ברוב שנותיה את כל הפיגור השכלי והחיקוי שאפשר, רק שידעה לייחצן כמו שצריך. ברינגר זה אינפנטיל שהרכיב ציוד ברמה של אורט-זימבבואה, והעז למכור כ"טכנולוגיה". גם הוא ידע שרק שיחצון נאות יהפוך אותו למעצמה מאוחר יותר.
זו התקופה בה הרבה זבל מתחיל לצאת לשוק, כיוון שהאלקטרוניקה מתחילה להיות זמינה ומשולבת.
וכמה מהנדסים ב-Teac מתחילים לגלות סימני עצבנות. אנחנו נשוב אליהם עוד מעט.
פיסי אושרוביץ, או "סטודיו 21" מקליט רק את מי שבא לו, כמעט בתור אהבה למקצוע ופחות בשביל הכסף. הוא עוד בתחילת מסלול הציוד, אבל אלטרנטיבה אולפנית כמעט בלתי ידועה באותם זמנים, להוציא תלמידים רבים שהוציא תחת ידיו, כשלימד בחדר ההקלטה נגינה על פסנתר וויברפון. בנו, דני אור, יהיה מאוחר יותר טכנאי מכובד בגלי צה"ל. האולפן יעבור אחרי שנים לאיזור התחנה המרכזית בת"א, בסמוך ל"הד".
ועוד מיקסר חצי עבודת יד נמצא כאן, ובשלב הראשון של האולפן.

אני מתנסה בחווית המחשב הראשון, ובונה את אלטייר. 'מחשב-על' המורכב משורה של מפסקים ועוד שורה של לדים, עוד כמה דיודות.. אני מתחיל להתרגש ועוד לא קולט ממה.
סינקלר, איש רב דמיון מאנגליה, מאיים להצית את העולם עם מה של-ימים יעזור לכתוב שורות אלה.
--------
אז זוכרים את המאפרה המעופפת?
גם אני התעופפתי. אמרתי "די, לא יכול יותר. אני בכלל רוצה לעשות מוסיקה, ומה הקטע הטכני הזה פתאום?" כולה רציתי לבנות לי אפקטים לגיטרה, ומשאריות של בדיל שאחי הקטן הביא מאורט, והנה נהיתי "הגורו של האולפנים" (המשפט הזה עוד מעט יחזור, על עמוד שלם, השפל עם ו-עדה). כולה חמישה אולפנים של מוסיקה, ועוד כמה קטנים של שכפול (קרטריג'ים של 8 ערוצים לרכב, שמעתם פעם?), וגם של חדשות והעברת מסרים לחו"ל. עבודות לחץ של פליטי רשות שידור בדרך כלל.
רציתי פסק זמן של שנה, שנמשך בהצלחה מרובה בערך שבוע.
עד שאותרתי במעבדה קטנה לתיקון כלי נגינה בתל אביב.
רגע, לדני גרנות יש כבר טייפ 4 ערוצים בבית "בוא תחבר כי אין לי מושג איך מקליטים", ולעוד 5 איש בכל רחבי המדינה. (תזכרו, זה הכל מהעיניים שלי, במקביל התרחשו להם היסטוריות בכל מקום במדינה). טייפ גבוה, על סלילים, 4 שעונים ולא הרבה תקלות כי הוא היה יפני.
וב-Teac כבר יש חיכוכים, למרות שהיפנים ידועים כמאופקים. כמה מהנדסים אומרים רבע, וההנהלה אומרת חצי.
הפיצוץ שיזעזע את עולם האולפנים והמוסיקה מתקרב...
t-kol
פורסם: שבת 06 אפר',02 03:31
באותה תקופה היתה לטיאק עוד יציאה מעניינת :
טייפ קסטות גדולות, לא קרטרידג' - אלא קסטות גדולות עם סרט רבע אינטש. והטייפים הללו היו אמורים לגשר על פער האיכות בין סלילים לקסטות.
אבל הפורמט הזה נעלם
עוד לפני שאיזה פרייר קנה טייפ כזה.
Span^kinG
פורסם: שבת 06 אפר',02 11:06
ראובן, הרגת אותי עם ההתבטאויות שלך..
במיוחד אהבתי את זה:

"ברינגר זה אינפנטיל שהרכיב ציוד ברמה של אורט-זימבבואה, והעז למכור כ"טכנולוגיה".


הפרק של היום היה ממש מעניין ומשעשע

#clap
MASTERsplinter
פורסם: שבת 06 אפר',02 13:45
אני יושב מול המחשב וגומע כל מילה בשקיקה רבה וכל מילה מגבירה בי את התשוקה לסאונד ואת ההערכה הרבה לכל האנשים בפורום וראובן ואני מאוד מקווה שסיפוריו יצאו בכריכה קשה כדי לתפוס מקום של כבוד ליד הכרית כדי שאוכל לקרוא בו כל ערב ולהפנים..

#clap #clap #clap #clap #clap .

מחכה לשמוע את המשך מעלליך..
צחיפו
פורסם: שבת 06 אפר',02 21:22
תמשיך, תמשיך
AMIT
פורסם: ראשון 07 אפר',02 01:07
אין ספק. גם בפעם השנייה זה פשוט מעניין, מהנה ומגרה אותי יותר ויותר. כמעט כמו בכל סיפור אני מאמין שהרבה מחבריי הפורום פשוט מזדהים עם המחבר או לחילופין, עם גיבור הסיפור. ולא מתוך תחושה של "גם אנחנו היינו שם " אלא בדומה לסיפורי אהרן עמיר ושאר סופרים נוסטאלגיים או אולי אגדות עם למינהם שהתחושה היא "גם אנחנו רוצים להיות שם".
אבל מאוחר מדי. למרות שגדלתי על מגבר גיטרה של 2 שקל וחויית ההקלטה הראשונה שלי הייתה על טייפ מגושם שמצאתי במחסן של סבתי, אני פשוט מרגיש מפונק.

מחכה, מרותק כמו כולם, להמשך.
אמריק
פורסם: ראשון 07 אפר',02 09:00
באמת כיף גדול לקרוא.

כמדומני שתקליט שעשיתי לאיזה זמרת הייתה בעצם הפרוייקט האחרון לפני סגירתו המוחלטת של טריטון.
סה"כ נהנתי בצורה בלתי רגילה לעבוד שם, עבודה שנמתחה על כ 3 שנים.

אם תרצה תמונה של המיקסר (לא ה AMEK על אף שנדמה לי שיש לי תמונה שלו גם באיזה שהוא מקום עם הOUTBOARD GEAR) אוכל לשלוח או לעלות כאן.

מחכה להמשך.
JS
פורסם: ראשון 07 אפר',02 11:31
אני קורא בהנאה כמו כולם. זוית הראיה שלי נפתחת בשנת 81' ויש עוד כמה שנים לפנינו ברצף ההסטורי. סשן ראשון באולפני טריטון כעוזר של פרנקי גליקסמן בפרוייקט פרמיירה עם אבנר יואל ומזי, ותאמינו או לא יש לנו כמה בדיחות משותפות עוד מאז.

ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:28
יואב שדמה הספיק להקליט וללמד, בארץ ובעולם, והיה דמות מזן מיוחד, הזן שממנו גם עשוי יועד נבו, לימים מפיק וטכנאי מוכשר בלונדון. שניהם היו לי על הכוונת באותם ימים של צמיחת האולפן העברי, כשתופעת הייחודיות הסתמנה בפועלם.
יואב שדמה, כאמור, החל כעוזר של פרנקי גליקסמן בטריטון הוותיק, עם "פרמיירה" בשלישיותם של אבנר קנר יואל לרנר ומזי כהן. מזי, תגלית של סנדרסון ("אתה חייב להודות שכל מי שאני לוקח זמרת הופכת קליבר".. דני, והאמת שצדק), עוד לא יודעת אז שהיא הולכת להתחתן עם איתן וייסלר, אשר עם מיקי גוב (אח של) מקים חברת הגברה, מעין "בת" למור הפקות. יואל (המזוהה יותר מכל עם ה"סיקסטיז" והתאום בלתי פריד של מוטי דיכנה הענק והיחיד) כיום עם אולפן ביתי בשרון, אחד הכשרונות היותר מבוזבזים של המדינה, ואבנר קנר, אגדה מוסיקלית, כשרון חרוץ ומפרנס מרכזי של תעשיית הסיגריות, ידע לשלב כשרון טכני באולפן ובמחשבים למטרות המוסיקה. כבר שנים רבות שהוא עם אולפן אישי, ומוותיקי המשתמשים במחשב האישי למטרות מוסיקה, כולל תקופה באנגליה, לשם נסעתי פעם לבדוק אצלו את החוטים והבורקס הנפלא שהכין.
יואב שדמה מתגלה באותם ימים כחיית אולפן שנולדה מרחם של פיידר, אחרת קשה להסביר את התופעה, ואנסה בכל זאת באמצעות תשובה שעניתי לסנדרסון, כאשר שאל אותי את מי כדאי לקחת לתקליט החדש שהתכונן לעשות באולפנו האישי: "יש טיפוס אחד, שדמה, אשר אם תקח נבוט ותכה לו במוח, ולאחר מכן תטחן אותו במערבל ביטון, ולסיום תצניח אותו ממגדל שלום עם ידיים פרושות בתקווה לצוף על אדי ערפיח של רח' הרצל ותפספס אותו על הקרקע... עדיין, אם ממש באותו הרגע תניח אותו על קונסולה שמעולם לא ראה, הוא ישוט בה כאילו היא ירושה של שנים". הערצתי אותו על כך, כי לצערי לא היו טכנאים רבים שבאמת ידעו מה זה פיידר, למרות שהטיחו את המונחים השכם והערב בסובב אותם. מהאנשים שיודעים למה הם צריכים, אם בכלל, לעשות ככה ולא אחרת, ומתוך הגיון שמקצוענות לשמה דורשת.
מנייאק טכנאות משכמו ומעלה, אשר האולפנים בהם עבד חלקם כבר לא פה. טריטון, כמובן, סינטרון, המון, הרולד, זאזה הראשון והשני, טוסטר (סנדרסון) ואולפני וויליג'. כולם היו ביתו בזמן זה או אחר. באולפני "המון" למשל, הוא ביצע את ההקלטות הראשונות כאשר אולפן A נפתח, ובפרויקט חדש מטעם "המון הפקות" (מאיר בנאי), והקלטות רבות ומגוונות בתווך, מ-"זקני צפת" ועד "דנה אינטרנשיונל" עכשיו.
והוא זוכר היטב את היום שבו גיא יפה מטריטון קיבל את ראובן שפירא לעבודה על תנאי...

ואנחנו הולכים אחורה בזמן...
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:29
אז זוכרים את ראובן שפירא בא לבשר ("התקבלתי לאולפן", כמה שנים אחרי כן כל האולפנים בישראל מתחננים שהוא יקבל אותם), אז הוא כבר נכנס לעניינים באולפני אשל. באותו הזמן הטכנאי הראשי באולפן הוא יורם לב, שמאוחר יותר טכנאי כמעט קבוע בסיגמא, אך בהרבה אולפנים אחרים גם. יורם לב היום מוכר ומשכיר ציודים, ומתעסק הרבה בהקמת אולפנים, אקוסטיקה (עם רם, לשעבר טכנאי באולפני "זאונד" שיקומו עוד מעט) וכל מה שקשור לאולפן. איש שקט, רואה ולא נראה. איש מתוק שאוהב לתת מעצמו, ועושה את זה לפעמים על חשבונו. ליורם לב נזקפות עבודות מעניינות בהיסטוריה, ולאחר שאצליח לתפוס אותו, נזקק ממנו את הדבש.
בינתיים הוא טועם את הקפה שראובן שפירא מגיש לו בחלחלה, ואז מתברר שאין סיכוי ששפירא ימשיך להיות 'עוזר טכנאי' עוד זמן רב. והצעיר מתקבל לעבודה, שהיתה מן הסתם הקלטות לטלויזיה, תיאטרון ומזרחי בראשית העונה, והכל לתוך 2 ערוצים(!).
בתור "עוזר טכנאי" היית, ועדיין, זוכה להרגיש כיצד כלב רץ להביא בפעם המיליון את המקל לבעליו, ולא מבין למה זה מגיע לך. אתה בכלל רוצה להתחכך עם אמנים, והנה פינת הקפה ומחירי הסיגריות בקיוסק הם הדבר שאיתו אתה מתעסק רוב היום.
עוזר טכנאי שלא היתה לו פרוטקציה, היה צריך באמת באמת להאמין שיגיע יומו במרכז הקונסולה, אחרת היה נרמס ברגלי עוזר טרי שתמיד מתרפק כשאתה לא מוכן, ועוד טוען "למדתי בחו'ל"... רבים פשוט התייאשו או ויתרו. החזקים התעקשו.
אבל אם נדמה לכם שאתה מבינים את המשמעות של עקשן, אז אל תדלגו על הקטע הבא.
ראובן שפירא זה איש שהמציא את ה"ק" וה"ן" ב"עקשן".
אפילו אם אתה מהרהר, או חולם באמצע הזיה, שאתה מתכונן לחשוב על האפשרות להתווכח איתו, אז מוטב שתלך עד הים, תפשיל נעליך ותתחיל לצעוד על שיאי גלים לכיוון יבשה.
וזו לא התווכחות לסתם. האיש הזה הוא אנציקלופדית הפרקטיקה המהלכת, שאין אצלה הנחות ו'כאילו'. אתה לא יכול לחלוף על פניו להפליץ השערה ולחשוב שתוכל להתקדם אפילו מ"מ מבלי שתזכה לתגובה. מנסיונם של אמנים, טכנאים ותלמידים, את הנימוק האחרון הוא תמיד יחלוץ, ויוכיח שאת כל נסיונו הוא ריפד בשכבות של חוכמת חיים, ואפילו אם זה יהיה על חשבון יקר של סשן הקלטה.
את ההזדמנות הראשונה לטכנאות לשמה זוכה שפירא להגשים כאשר שני טיפוסים חשודים נכנסים להקליט 'מזרחית' באולפני אשל, וכל נפש חיה באולפן התאיידה מרוב אימה.
הטכנאי-כלב הוא, כמובן, המועמד הטבעי לקריאת מלחמה. כשהוא נזכר, הם היו די נחמדים, וההפקה היתה עליזה, ממש כמו לונה פארק בגיהנום.
כפי שהזכרנו, המיקסר היה דגם "טומי פרידמן" עם 8 סאבים, וחדר ההקלטה, כבר במונחים של אז, היה ענק! היכל שעשה לאולפני אשל אך כבוד והערצה. וגם היו שם ממתקים עם ביצים: נוימנים 67 ו-49, כן! האמיתיים. מאיר אשל ואנשי קולינור היו בוגרי הרשות, ומכאן שיש ציוד שחייב להיות באולפן, לפי הספר.
והיה שם חדר חיתוך כמובן. עם שולחן של פיליפס וסטודר ענתיקה. מאיר, כמו פיסי אושרוביץ, ולימים עוד כמה בעלי אולפנים פראיירים בישראל, שם את כפו באנגלים בני הנבלה. הוא לא שמע לי, כמו כל אלו שיכנסו לרשימת ה'אולפנים המופלאים', יותר נכון - שלא האמינו לי כשאמרתי: "אם יש מציאה באנגליה, למה שלא יחטוף אותה אנגלי ששומע על כך דקה לפניך? למה אתה רץ להאמין למה שמוכרים לך?" וכל פעם היה פראייר ישראלי על המשמרת.
אז Don Larking היה אחד מאתרי העלייה לרגל של ישראלים, וכשהם חזרו מהרגל, ישב לספור את הפאונדים, מפליץ משמחה על שהצליח להיפטר מטומאה.
מאיר חזר ממנו עם עם מכונת הקלטה סאונדקרפט (אוי) ומיקסר העונה (לפעמים) לשם "קונקורד 2000" (וויי!). "תגיד לי," אני פונה אליו מתוך ענני הבדיל לאחר עשרים אלף תקלות "לא נמאס לך?". אבל מאיר היה שומע ועושה. עושה מה שבא לו. לאורך כל הדרך, אשל וסיגמא שני אולפנים שעושים נכון רק לאחר שאכלו מרורים, לאחר כל האולפנים, ואחרי הרבה כאבים, וגם אז רק לאחר שהתחילו לא להאמין גם לעצמם.

בתלם הזה יצעד, עוד כמה שנים מאוחר יותר, מרק לוויטן שצונח אלינו מדנמרק (אולפני "לוויטן"), שירכוש אשפה בריטית שתוקעת אותו חזק. הוא קנה מכונת Trident שלא הייתה אלא אותה Amity Shruder עם ציפו עץ ולקה (זוכרים את סטודיו 21 ?), ומיקסר שאם היה מזג אוויר יפה, דווקא אז הוא לא עבד. להקים את האולפן הזה (לוויטן) עוזרים לי גיל בראון (לעתיד אולפני D-Master, ואחר כך DVDMaster עם דודי רוזנטל, ואמנון אילון, ומורה ב"הד").
מאיר היה כזה "תן אל תיתן" כזה. כששפירא ביקש רשות להתאמן בלילות (פעם אולפנים היו נסגרים בערב!), הוא סירב בטענה שזה יגרום לבלאי על הראשים במכונה... ואז שפירא עוזב למקום שבו הבלאי קיים בצורה מאוד ממוסדת, למעשה שימש כנורמה – אולפני טריטון.

טריטון כבר מספיק לצבור שותפים כדי לעבור למקום אחר. ככר המדינה לא הסביר פנים, ולאבא הקבלן של אלון הילל (המתופף) היה פתרון, על קומה תעשייתית בכנרת 15 בני ברק, בין מפיץ תבלינים למלטשי עורות. מעשה שדרש הכנסת שותפים, כמו אלון בעצמו וגיסו, יוריק בן-דוד מוסיקאי מחונן שאני מעריץ אישית, כולל אהבותינו הגסטרונומיות, ולימים יו"ר אקו"ם.
אך את הברדק, שהיה מכונה אז טריטון, היה צריך להפסיק. טומי היה חולם, השותפים היו רבים, הציוד התפרק, וזו היתה הגרלה: אם באת להקליט 16 ערוצים אולי הצלחת לעבוד על ארבעה!
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:30
אז זמר אחד, מאיזו שלישיה שפעם מקליטה בטריטון, מתגלה ככישרון ניהולי. גיא יפה נכנס לנהל את טריטון ועושה לו את מה שהאולפן הזה היה צריך מהתחלה. אולפני "תקלה" הפכו להיות יותר מסודרים, כי הגיע מישהו עם אחריות, שגם הבין מה זה סאונד. ומאז טריטון זה מושג אולפני ששווה צליל.
וגיא בוחן את הטכנאי שפירא שאך מגיע מאולפני "אשל".
המבחן עצמו: שיר של סנדרסון "לך תעשה עליו מיקס!".. במקור, הקליט אותו איתמר גפני, דמות אגדתית שריחפה בין אולפן להגברה באותם ימים, והוציאה תחת ידה עבודות למופת. זו היתה אחת מהם, ושפירא נזכר שכמעט ולא נותר לעשות הרבה, כי הבסיס היה טוב, אז הוא מצטרף לאולפן כ"פרילנאס" (עצמאי מחושבן).
השילוב של גיא יפה וראובן שפירא היה זריקת ההורמונים שהזניקה טכנית את טריטון. הנהלה נכונה ועקשנות למושלמות טכנית (מי פה עקשן?) היה הדבר הנכון,
"לקחנו את הענינים לידיים," משחזר שפירא, "ותחזקנו את הציוד בעצמנו, כאשר על הידיים המבצעות מנוי צביקה מגן (אחיו השקט וחולמני של אלי מגן), האיש היקר והצנוע אשר שימש מעשה לכל הטריקים של טומי פרידמן בעת שהרגיש יצירתי. צביקה היה שם לתקן את הכל, לסדר את הדברים במקומם, ולעתים להחזיר פשלות לתקינותן."
חזויה מקובלת באותם ימים היתה להיכנס לטריטון ולראות את זוג רגליו של צביקה מגן מבצבצות מתחת לאחד המיקסרים, וזאת עד סוף היום.
"היינו מזעיקים את מנשרוף כדי להציל 'תחזוקת-יתר' שהשקענו בציוד זה או אחר, והוא כהרגלו, היה מגלה שהבעיה האמיתית היא המפעל ולא המשתמשים. אני זוכר שחיברתי תפילה ביום שזכיתי לראותו מביא את מנגנון הסטודר לידי כיוון. גם ה-Amek החדשה (שהיתה דגם 'נסיוני' חדש) הפסידה את בתוליה למנשרוף, אשר בזכותה הגדיר מחדש את המונח S&M."

האמת, הוא לא היה רחוק בתיאור הזוועה. קפיצה קטנה קדימה בזמן, ביום שטריטון מחליטים לרכוש מיקסר "אמיתי" ולא בנוי מכרעיים של עוף. גיא מציב לביטנסקי (מור הפקות, היבואן של AMEK) תנאי, "שהמיקסר יבוא עם מנשרוף". אשר ביטנסקי מאשר על גבי, ואני כאילו מחוץ לתמונה, כאשר אז, אני תולעת אולפנית שמכירה את הפרקט יותר ממשפחה.

אז נעשתה מכירה והחדישה 2520 של איימק מגיעה לארץ. לפני כן, ביקרתי במפגש שיזמה החברה ב-HHB כדי לדון בדרישות המיקסר התחרותי הבא בשוק... והנה אני מחווט ומחבר את החיה הגדולה והרחבה הזו, באולפן שמימיו לא זכה לכבוד ציודי שכזה. ומיד מגיעה פדיחה...רגע.
לא לפני, אחת נוספת מגיחה בדמות יהודה זיתון ומאיר אזולאי, בעלי "סיגמא", המגיעים לבקר אותי בזמן החיווט אצל המתחרים (??? עד כדי כך?). אני חושש שהם הולכים לבשר לי משהו שגורם לגזזת, וכשיהודה מסמן לי לשבת אני כבר מלבין (למעשה התחלתי להלבין בגיל מאוד צעיר).
"ראובן, אתה הולך לכעוס עלי, כי עשיתי משהו מבלי לשאול אותך. הייתי לחוץ.."
רקע: באותה תקופה בורח מדרום אפריקה נוכל ישראלי שעוקצו התגלה. הוא נוחת בארץ אפריקאית בדרך, גונב מטוס ומכונת הקלטה Studer מאחד האולפנים הנידחים, ומגיע עם שניהם לארץ. "איציק" עוד לא נודע בישראל, ומזדרז להדפיס ניירות יפים של חברה "Recording Studios Consultant", ומתחיל בשלב איתור קורבנות.
ממש באותם ימים גמרתי לאלדד שרים את אולפנו, שהיה משולב בתוך חברת פרסום בצפון ת"א. אולפן סקיצות קטן ועניני. "איציק", אני לא יודע איך הגיע לאלדד, אך הוא משכנע אותו שלווינים זה הדבר הבא, ושמזה יש יותר כסף ממוסיקה. אני מזהיר, כי עוד לפני כן היתה לי פגישה עם ה"איציק", ונוכלותו לא הצליחה להרשים אותי. לא רק זאת, הזהרתי אותו שאם יעולל אני אשחט אותו במו מלחמי.

"הוא הציע לנו מכונה 24 ערוצים של סטודר! איכה יכולתי לסרב?" מתריס יהודה כנגדי בהפסקת החיווט בטריטון, "מעולם לא היה בסיגמא ציוד משובח..." (?), "אז קנינו!"...
אני דקה דומיה, מעכל סטטיסטיקה ודמי מאבד משקל. כיביתי את המלחם "בואו מהר לאולפן!".
בסיגמא אני מבקש לראות את הניירות עליהם חתמו הליצנים. ואכן שחששתי, "איציק" החתים אותם לשיעבוד לכל החיים, ובעבור מכונה שהיתה חצי ריקה מרכיבים, ובקושי נדלקה. טלפון מאיים אליו והעסקה מתקפלת. סיגמא ניצלו.
אבל לא אלדד שרים היקר והתמים. חברת הליוונים אליה שפך את כל חסכונותיו ודירתו, המשיכה להתקיים רק בחלל, והתעופפה כמו צלחות הקליטה שהיא הבטיחה ללקוחות הרבים, וכידוע לא קיימה. ביום אחד נהרס עולמו, ואת איציק מגייסים לכלא. כמה זמן אחר כך הוא מנסה לברוח מהארץ בשחייה אל יאכטה ממתינה, שם אוסף אותו מיטב השיטור הימי.

חוזרים לפאשלה אחרת...
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:31
ואז בטריטון נגמר החיווט, שלום חנוך ומתי כספי דחו את כל ההקלטות שלהם על סמך ה"ציוד החדש" שמגיע לאולפן וכל האומה מחכה לשמוע, ואין צליל... כלומר, יש, אבל לא מהמקום הנכון. אתה שולח למכונת הערוצים וזה מגיע למיקרופונים (?) אתה מחבר מיקרופון והוא מגיע לאפקטים...... מה זה?$#%#^&?? אלוהים! לא עכשיו. מה עשיתי לך? למה זה מגיע לי? למה? לילות שלא ראיתי אישה, ויצועי היחיד היתה הרצפה. ל-מ-ה?
כל שותפי האולפן, שהמתינו לצליל, ולשיערוך השקעתם הטריה, היו מסביבי. גיא היה מתוח ולחוץ "שלום חנוך שואל מתי אפשר להתחיל." צביקה מגן מגלגל עוד אחת. רפי פרסקי בא לשאול איך מלחימים פלג מידי כשבידיו פלסטיק מותך.
ואני מרגיש כמו צנון.
בודק את עצמי, מסתכל בתוכנית, גוחן, מנטר מסביב ומתפלל לקוות שהבעיה היא אצלי.
מנסה להקליט על המכונה דרך המיקסר. נאדה! חושב שאני מסטול מדי, מבקש את הסובבים לעשות כנ"לי. נאדה!
וביד רועדת אני מתקשר לחבר ב-Amek, אשר מן הסתם היה אחראי על היצירה.
"L, תגיד לי" אני בנועם " אם אני רוצה להקליט על ערוץ 1 בטייפ, איך אני בדיוק מחבר?".
מן הצד השני הנימוס האנגלי מנסה להסתיר את הספק אם המיקסר בכלל ביבשת הנכונה " אתה לוקח כבל Patch" אומר היצרן, "ומחבר אותו בין יציאת הקבוצה אל תוך כניסת המכונה, וכמובן שזה אוטומטי אם אחד הולך לאחד". ..
עכשיו כבר הייתי בטוח שאני לפני התקפת לב. האמת שהייתי כל כך מיואש שהייתי מוכן לשאול שאלה כל כך מטומטמת, ורק בשביל הסיכוי שהוא יענה לי, שברגע האחרון החברה שתלה מפסק נסתר שהופך את כל הסדרים בעולם.
"אבל זה לא כך.." אני נאנח "ידידי, אני חושש שפישלתם, ואני הולך לאכול אותה בגדול".
L נאלם, ורועדת עונה "Ruben, אני טס למפעל, אני מרגיש רע ונכלם. הולד-און א- מינוט".
לאחר עשר דקות מגיע וידוי הריגה טלפוני. אני כבר בשלב טרום פקקתי, מנסה לבלום את הרגע.

שתבינו, מיקסר כל הזמנים מגיע לטריטון כאשר כל החיווט הפנימי שלו שגוי, וזאת בגלל שנתנו לבחורה שהלחימה במפעל תוכנית עבודה של שורת חיווט אחת, אותה היא שיכפלה על כל השורות. רק שהשורה שהיא העתיקה ממנה, הייתה היחידה שצריכה להיות שונה מכולם(!).
לא ייעשה. אני יודע. גם לא יאומן!
האסון מתפזר בשניות, האולפן ניטש, רמזים טלפונים ראשונים מודיעים לכספי "זה יתאחר קצת, כי אנחנו רוצים להשביח את האולפן בשבילך קצת יותר".
ואני נשאר שם עם צביקה מגן ועם גיא יפה. והם מסתכלים עלי: "אם יש משהו שאנחנו יכולים לעזור?"
נכון שיכולתי לפרוש, שהיבואן ישבור את הראש. אבל באותם ימים אני איש הגיבוי של כל היבואנים גם יחד, המתחזק של כל האולפנים כולם, והאיש שמצפים ממנו תמיד להציל בו זמנית. סמטוכה שנכנסתי אליה בלי רצון, ואני בכלל רציתי לעשות מוסיקה.
מאותו רגע ושלשה ימים אחר כך, כליי הצמודים הם פינצטה, חוסמי עורקים לאחיזת חוטים בסבך, מלחם ובדיל, ואני מתחיל לחווט את המעיים והצומת של הקונסולה מחדש, לא מאמין על שעובר עלי, ורוצה לחשוב שהנה מגיעה טלטלת יקיצה מחלום. צביקה וגיא נרתמים לעזרה, מנטלית, צביקה מגלגל ומעביר לגיא, ושוב לצביקה, כאילו אני לא קיים...
זה היה הימור. למזלי הוא הצליח, וכספי נכנס להקליט. אבל הבעיות של המיקסר רק התחילו. לא אייגע, רק שתבינו שבאותם ימים אסור היה לאולפן להיות מושבת מתקלות. הושבתת? הקליינט עבר לאולפן אחר. חד וגס. ואם קרתה תקלה, מנשרוף הוזעק ולקליינט נאמר "זה סתם עניין של כיוון, תוך 5 דקות הוא סוגר ת'ענין". ?? גם הקציבו לי, אתם קולטים? מעמידים אותי על עובדה, או יותר נכון מפילים עלי את כל הכבודה.

אז כשגיא מתקשר אלי יום אחד באמצע ההקלטות של מתי כספי, "מתים לי ערוצים באמצע עבודה!" אני מגיע, ואין רמז לנכונות להפסיק הקלטה. מתי כבר חיכה מספיק. עכשיו הם כבר לקראת הסוף, ואני צריך לזחול מתחת למיקסר, לפרק את ה'שאסי' ולהתחיל להלחים עבודה אנגלית חובבנית מחדש, לתקן ליקויים באלקטרוניקה, ולזכות בגשם של טיפות בדיל, כי הוא הלא, כשהוא מותך, יודע רק כיוון אחד, ואני הייתי בדרך.
אז התקליט האחרון של כספי עבר כמה שעות בריאות כשאני למטה, רגלי מבצבצות בין רגליו, ולצלילי המוסיקה אני מנוקד ברתיכות בדיל לוהטות.
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:32
"טריטון היה הבית השני עבור כולנו," נזכר בגעגועים ראובן שפירא, "גיא היווה את דמות האב (מוטרדת מנטלית עם כבוד של שייך ערבי, אך עדיין אבא וחבר טוב, וטכנאי בן ......!) רותי/ציפי (המזכירות) היו האימהות (לימים תעבודנה בהפקות, יתחתנו, יתגרשו ויעברו לאקו"ם). היו זמנים שהמשרד שלהן היה כה עמוס בילדי טריטון, עד שגיא היה צריך לרדוף את כולם חזרה לאולפנים... (ואנו שוב התגנבנו חזרה)." עורג שפירא.
והיום, כשעולה ונשאלת שאלת הסאונד, ראובן שפירא נזכר ברגעים הקריטיים ממש "כך למדתי את החשיבות של ציוד מתוחזק היטב, וה"רוח" של מקום העבודה. הצלחנו לגרום לאולפן לעבוד ולזכות ב"סאונד". הסוד היה טמון בחומר האנושי.
עשינו שיר ביום.
סקציית הקצב, מיתרים, כלי נשיפה, הכפלות, שירות ומיקס.
מוסיקאים אדירים כמו אלון הילל, קובי כהן, אוהד אינגר, חיים רומנו, ז'אן פול זימבריס, מיקי שביב, איקי לוי, שמוליק בודגוב, מאיר ישראל, מיכה מיכאלי.. אם אמנה רק כמה (וזו באמת רק דוגמא), עשו את הרית'ם סקשן."
וכדי לחדד, שפירא מדגיש נקודות: "כולם השתדלו להיות הטובים ביותר, לנגן בזמן וליצור את ה"גרוב". אז הבנתי שהסאונד מאוד תלוי בביצוע. יכולתי להקליט 5 טייקים עם אותו סט-אפ ואותם כיוונים בציוד – ולראות שרק בטייק החמישי הכל היה מתבהר והמיקס נהיה עביר."
"תזמון וגרוב היו העניין אז, להבדיל," מניד שפירא ראשו, "מכשיר הקליק (Dr. Beat) היה חיוני, והובא לאולפן ע"י המתופף כדי שכולם ישבו מדויק."
והיום, כשמדברים על מיקס ומוסיקה, שפירא נזכר ברגעים הקריטיים "כשעשיתי את האלבום של ריטה, למדתי את החשיבות של עיבוד. קליינשטיין היה אז כוח צעיר, ועבד עם נאור דיין, אלון הילל ואיתי. כיוונו את הסנר והעיבוד היה מהודק ובמינימום נגינה. צלילי הבס היו קצרים, מלוקטים בקפידה יתרה. רמי ונאור היו מחלקים את התחומים תו בתו בין הגיטרה לקלידים. לבסוף יצא שנאור מנגן באיצבוע בלתי אפשרי על הגיטרה, ונשבע שבפעם הבאה הוא יהיה הראשון שיבחר את התווים..."
אך גם התקופה האלקטרונית התחילה להיכנס לאולפן. "גיליתי שאני יכול לסנכרן את ה-RX11 (מכונת תופים) אל סרט ההקלטה, ולהשתמש בזה להפעלת הסינטים, באמצעות MIDI, הפרוטוקול המסתורי," הוא נזכר בניצני האולפן הוירטואלי, "תיכננתי את התווים (סה"כ 16 פאדים..) ורשמתי את התווים על המכונה בעזרת צ'יינוגרף. רמי אז היה מנגן סדרה-סדרה (pattern). לא הייתה לנו שליטה על שחרור התו, כך שכולם נשמעו די קצרים..."
ואני שואל אותו על צורת העבודה עם אפקטים באותם ימים. מה אפשר היה לעשות עם מה שאין..
"הייתי משחק הרבה עם אקו הפוך (ע"י שהפכתי את סרט ה-"2 והקלטת הריוורב), במיוחד על טם-טמים ושירה. הורדתי ריוורבים באוקטבות כדי להרמן על תפקידי צ'לו נמוכים. הייתי דוגם לופים (עוד לא הומצאה המילה הזו אז...) על מכשיר ה-AMS. ככל שהתחרפנתי כך המוסיקאים נעשו יצירתיים והשתמשו בסאונד לתפקידים חדשים.
כיוון שהתעסקנו בסרט מגנטי, מרחב היתה מילת המפתח, ונזהרנו מאוד שלא להעמיס את הערוץ. והעיבוד יצא לבסוף הדוק במיוחד, וכמוהו היה ה"סאונד". יסלחו לי, אבל זו לא היתה הפקה "צנועה", והיא נשמעה ענקית בזמנה. אבל אם אתה מפרק את העיבוד אתה מגלה כמה קצת נגינה יש שם, ועם מספר מצומצם של תווים.."
שפירא משחזר את התהליך שהכה בו כפלאש "מיקססתי את השיר הראשון _"בגידה") ועשיתי איקיו על הבס, ואז הרמקולים נהפכו כה שקופים עד שיכולתי לראות עד קצה המיקס. הכלים נערמו יפה אחד על השני, הבס והשירה חופשיים ממיסוך. זה היה בדיוק אז שהבנתי את הענין. ומאז אני מנסה להגיע לאותו עומק. יש שירים שאפשר ויש כאלה שאיני יכול איתם."
ראובן שפירא לא התעקש להישאר בבית, כי סקרנות הסאונד שלו לא איפשרה זאת. אחרי שהפך טכנאי עצמאי באולפנים אחרים (היי, אלו היו זמנים, שפירא היה בשיא הפופולריות!), תמיד ידע לחזור לבית בטריטון, ועם הרבה אהבה וסבלנות. הוא היה מעורב בהקמת אולפנים חדשים. כל העת עברו תחת ידיו עוזרי טכנאי, חלקם קשים יותר מאחרים. גיא היה מתערב איתו, וניסה את אותה הגישה המאוזנת של אהבה, סמכות, רוח צוות, מקצוענות וההפרעה נפשית. רבים מהם הפכו לטכנאים גדולים בעידן.

"אז אם אתה רוצה את הסאונד של ה-80' ?!"
מתריע שפירא,
"אתה יכול להשתמש ב-API וב-NEVE – כולם קיימים גם היום.
אתה יכול למקסס על מיקסרים של Amek , SSL, Soundcraft – כולם עדיין בנמצא.
אתה יודע מה? -
אתה יכול להשכיר טכנאי מה-80'.
אתה גם יכול להשתמש בטייפ אנלוגי (בהנחה שתוכל להביא אותו לכיול נכון)...
אך עדיין תצטרך את הגישה והצוות.
אתה יכול להשתמש ב-ProTools, אך במקום לערוך כל דבר, השתמש במוסיקאים מיומנים והקלט את סקציית הקצב 'חי'.
האם המוסיקאים שלך יכולים לנגן קצב בצורה הדוקה? האם הם מנגנים בקצב? האם הם יכולים לתת גרוב?
עדיין, אתה לא שם..."
דברי שפירא נמזגים עם מצקת הזמן, מתלכדים בתבניות של פרקטיקה, ומלווים בהרבה אהבה. האיש הזה, הוא מן הבודדים שהכרתי בענף, המסוגל לרתום את עצמו למען הזולת, יהיה זה מתחיל או מזקין, עלום או ידוע, בוקר או לילה, מקיץ או מסטול. התעשיה העברית חייבת לו הרבה, ולו בזכות התעקשותו שיהיה כמו בספר, כי אחרת אי אפשר. שפירא היא נפש שאפשר לנוח על כתפה ברגעי דיכאון, וזאת מתוך ניסיון.
"רוב המעבדים באותה תקופה," נזכר שפירא, "היו מחונכים מוסיקלית, או לפחות הבינו בתיאוריה של עיבוד. היו אלה גם אותם מעבדים שיצרו את הסאונד. המפיק השגיח על הפרויקט, וגם בלהוציא את המיטב מהטכנאי, האמן והמוסיקאים.
- גם בפרויקטים מאוחרים, כאשר המעבד הוסט אל מחוץ לתמונה, הסאונד היה עדיין שם, והמוסיקאים עדיין נגנו קרוב לעיקרון המרכזי, כיוון שרוב המפיקים היו מאומנים מוסיקלית.
מאוחר יותר, כאשר אנשים קלטו שהם יכולים להשתמש בטכנולוגיה בשביל 'לרמות' ביצועים, רק אז התחלתי למצוא 14 ערוצים של גיטרות קצב בטראק-שיט. נהגתי לעשות mute על המון קטעים וזאת במטרה שהשיר יעבור. אני עדיין יכול לעשות זאת מדי פעם, לפעמים האגו מנצח.
- ואז ה-AutoTune פורץ פנימה וכל השירות נשמעות בכיוון מסונטז להפליא, מונשמות מ-20 רסיסי ערוצים, לא בהכרח קשורים זה לזה. וה"מעבד" וה"יוצר" הם תארים שנלקחים כיום בידי האמן והמפיק ברוב השירים.
- פתאום ה"שיר" חייב להיות טעון ב"סאונד". שירים טובים נשמעים טוב. זו עובדה. מילים טובות נשמעות טוב. עיבוד טוב נשמע טוב." נימת מצב משתקפת מקולו.
"אז, העיבוד הוכן בידי מוסיקאים ומתזמרים מיומנים, אשר בין השאר התחשבו בטווח והרמוניה. זה לא שאתה נכנס פתאום לתוך סצינה של מיתרים ומתחיל לעשות נסיונות. עיבודים נכתבו, ומהמוסיקאים ציפו לקרוא אותם פרימה ויסטה.
- כיום, אמנים רבים מתעקשים לכתוב את החומר של עצמם (היי, כסף מאקו"ם), וחברות התקליטים גילו שקל יותר לחסוך בעיבודים, במקום לשלם למפיק שיפעיל מוסיקאים בהקזת רעיונות. אם הקונסטרוקציה יוצאת עקומה.. טוב.. קשה.
- ואם לוקח לעשות את האלבום פי 4 הזמן והוא שוקל פי 8 הוצאות הפקה? היי, זו טכנולוגיה."
שפירא בציוני הסלמה, ואני שואל ה-כי אפשר?
"מפיקים טובים חדשים קשה למצוא. לפעמים אני רואה מפיקים מוכשרים המקדישים את מרצם במלחמה באגו של האמן והמוסיקאים בו זמנית. יתרה מזאת, הם כה לא –מוערכים ע"י חברת התקליטים ומתוגמלים אך מעט." הוא מתריע.
"עכשיו אתה נוכח שהסאונד של ה-80' כלל לא היה ציוד...
אין שום דבר שגוי בסאונד של ה-90', אם תרשו לי.
אבל, לעומת זאת, הוא אחר.
לגבי 'שירים טובים' אני יכול רק לצטט את Steve Albini:

Right now the recording game is crawling with wannabees. Lots of
profiteering can be done at their expense, by making flimsy crap and
pitching it as "just as good as, or a suitable alternative to" something
that's really good and has stood the test of time. - Steve Albini


דברי הימים שפירא, כאשר אני תופס אותו בין מיקס עם "היהודים" באולפני זאזה לבין ביקור בפורום. וכדי להבין את זאזה ואחרים, אנחנו שוב חוזרים אחורה, עוד קצת אחורה, להשלים פערים...
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 01:06
מי שמענינות אותו תמונות של הזמן, יכול ללחוץ למטה.
חלק ראשון וצנוע של אסופת תמונות מתגבשת.

תודה לכל השולחים, המשיכו לשלוח באימייל ובדואר רגיל.
msmrodan
פורסם: רביעי 10 אפר',02 05:20
שאלה קטנה ראובן..
יש לך אולפן ביתי כיום? אם כן תוכל לפרט קצת עליו/להעלות תמונות?

ותודה על ההשקעה הרבה בבניית דברי הימים...מאד מעניין #read
astond
פורסם: רביעי 10 אפר',02 10:36
מרתק.
יש מצב לקבל מראובן שפירא תיאור על העבודה על התקליט הראשון של משינה?? אני נהנה מהסאונד שם, במיוחד מהבאס, עד היום.
ReuvenM
פורסם: רביעי 10 אפר',02 15:49
ל-MSMrodan
'אולפני' די צנוע:
וירטואליה מבוססת מקינטוש G-450, עם לוג'יק אודיו, ESX24, FM7, B4, ועוד כמה, כאשר הקלטות האודיו והמידי על המק, אם הן בכלל מתבצעות...
בארון שלידי מיקסר פוסטקס (מהימים שעוד היה לי טייפ 8 ערוצים צמוד אליו), ואל המיקסר מחוברים: פרוטאוס 2000, D-110, Alesis-D4, Proteus-1, ממיר גיטרה למידי Roland GM-70. מוניטור Peavey PRM שטוח עד כאב.

ל-Astond:
יש מצב, כל עוד התאים האפורים מאפשרים ריענון. שפירא מוסר שהבס במשינה היה פשוט פרסישן אקטיבי, מוקלט ישיר כאשר האיקיו מודגש קיצונית בגבוהים. במיקס הגיטרה עבר קצת קורוס בכמה מקרים. ננסה להביא עוד פרטים.
Dror_Shi
פורסם: חמישי 11 אפר',02 03:11
שלום.
שתי שאלות:
1)האם ראית(ראובן) כסף בתוך כל הסיפור הזה?
מה הרוויחו טכנאי הסאונד בתחילת הדרך של האולפנים בארץ?
2)האם אפשר לקחת את כל הסיפור ולהעביר אותו למקום
בפורום שיהיה אפשר לקרוא אותו מבלי כל התודות ושאלות למיניהן?
thanx
ReuvenM
פורסם: חמישי 11 אפר',02 03:44
רוב התשובות יבואו בהמשך.
לגבי העברה:
זה מאוד מייגע לקרוא את זה מתוך הפורום, ולכן הכל יעבור, לאחר מעשה, לכתבה בתוך האתר, אליה יוצמדו התמונות לפי הענין.
מי שיכול שיחכה עד אז.
תודה
Dror_Shi
פורסם: חמישי 11 אפר',02 06:07
חיכינו מחכים ונמשיך לחכות!!!
הקטע עם יעקב מורנו וצביקה פיק הפיל
אותי מהכיסא מרוב צחוק. #thumbsup
צחיפו
פורסם: חמישי 11 אפר',02 19:54
לפי דברי ראובן שפירא, אם היו מקליטים אז את "פוזי", עם אותה האווירה, אותם האנשים ואותה תקופה (הכל הכל אותו דבר), רק על מערכת PROTOOLS, היה יוצא אותו תקליט עם אותו סאונד?
ReuvenM
פורסם: חמישי 11 אפר',02 21:50
זה מוקש!
אתה לא יכול להגיד "עם אותה אווירה" ולהשמיט במחי יד את רעשי המכונה, את עוויתות הציוד, את מיסוך הרעשים של סרט מגנטי, ושאר מרעין דצלילין - ואת ההשלכה שהיו להם על אותה אווירה.

פרוטולס לא מספקת אווירה, למרות שאת כל חסרון התקופה היא יכולה להעביר במחי פלאג-אין.
מכונת ההקלטה של אז סיפקה (בין שאר התורמים) את אותה אווירה מדוברת.
אתה צריך בשביל זה אונס אולפני שבדרך הטבע, כמו, לדוגמא, שעות על סשן כדי שהכל ייצא טוב בטייק אחד, בגלל שלרשותך רק כמה דקות של חסד עם מכונה תקינה...

משהו לא מסתדר במשוואה #biggrin

למעשה, כשאומרים "ווינטאג'" מנסים להגיע, גם, למחוללי אווירה. כל גיטריסט יגיד לך שהוא מעדיף לנגן עם האפקט, מאשר להלביש אותו אחר כך.
זה כל הענין.
יש הבדל, בביצוע, בין לנגן עם דיסטורשן ודיליי, או לנגן נקי ובמיקס להוסיף "אווירה".
אז הכל חייב להיות אותו דבר אם רוצים ביטוח סאונד, אבל מי רוצה?
אחד החברים כאן עושה ג'ינגלים, והתמחה בשחזור שירים של התקופה 'ההיא' (הרוב לועזי, וודאי שמעתם בטלויזיה).
גרעין השיחזור היא דווקא עבודה מוסיקלית, השאר כבר מגיע לבד!
Rock_Artist
פורסם: שישי 12 אפר',02 02:32
יצא לי להקליט דברים דיגיטלי (מה לעשות שאני מהדור הזה :sad: ) ואין מה לעשות שהRICK'N'BACKER (סילחו אם יש שגיאה) של הגיטריסט הקול הרועד של הסולן והלהקה הביאה בעצמה כיוון סאונד מאוד לא דיגיטלי (מול פרוייקטים אחרים שנשמעים 0 ו1ים ואין בזה כל רע...)
אווירה זה הקול!
(ותקן אותי ראובן אם אני טועה ושנותי הקצרות מטעות אותי).

ונכון שזה סטיה קלה אבל בכל זאת:

כיצד ליצור אווירה עם פרוטולס?
- פתח את מכסה המחשב ושים אותו במרכז הקונטרול שיוסיף את רעש המאוורים. הוסף מאוורר קטנטן עם חיכוך קל.
הכנס כונן קשיח בעל קיבולת של 2ג'יגה והנה לך מערכת הקלטה של טייק אחד +רעש לאווירה.

- ואם הפרעתי למאמרודעה הנפלא הזה, עמכם הסליחה.
(למזלנו הכל בפורומים ניתן למחיקה :smile: )
:smile:
ReuvenM
פורסם: שישי 12 אפר',02 14:07
אני דווקא חושב שזה רעיון לא רע שרעיונות וראיונות משתלבים בתוך כתבה.
והרי המצאנו כאן כתבה דינמית שלעולם אינה נגמרת.
צחיפו
פורסם: שישי 12 אפר',02 17:00
שלא ייגמר לעולם...
ReuvenM
פורסם: שני 22 אפר',02 18:41
דודי רוזנטל נוחת בקולינור בשנת 73, שנה לפני שאני הגעתי, ובאמתחתו סרט 1 אינטש - שמונה ערוצים - שיגאל בשן והוא הקליטו בחו"ל.
"אפשר לגמור את זה כאן?" הוא שאל, ונשאר שם כמעט 15 שנה.
71-73 זו נקודת ציון בהסטוריה של הטכנאות בארץ. באולפני ישראקול ("אשל") עובד קליבר שבא עם ידע ונסיון מחו"ל, ומקליט את אבות המדינה הפופיסטיים-רוקיסטיים בטכניקות מיקרופון וחריטות וויניל, גיטריסט במהותו הטהורה (יהודה קולטון), ולקולינור מגיע קלידן שעושה עיבודים ומופיע עם אמני הלהיט של התקופה (דודי רוזנטל).

זה בערך מסמן את הגבול שבין התקופה בה טכנאי בישראל היה איש רדיו שמפעיל כפתורים, לבין מוסיקליות ואמנות משולבות בדרכי העשייה.
ממקצוע אפור אנחנו מגיעים למשהו המשמש חלק חשוב מאוד בהפקה. ומכאן זה התגלגל.
בשנתיים האלו מתחילים החלפת הילוך.

דודי מגיע לתקופה שבה הטכנאי הוא חלק מהחבורה. כבר לא "פועל" במפעל לקדם-תקליט, אלא חלק פעיל בהחלט. ובקולינור היו כבר 16 ערוצים.

זוכרים שכוורת הקליטו על 8 ערוצים בטריטון הראשון? פתאום הם נבחרו לייצג את ישראל בארויזיון, ועל העיבוד/תזמור של "נתתי לה את חיי" מופקד נעם שריף.
כלומר.. אתה קולטים? הקלאסיקן, מהמתזמרים הגדולים של המדינה אם לא "ה-", מופקד על להקת "בצל-ירוק" מודרנית עם מוסיקת קאונטרי-רוק-הורה!
יש כאלה שיש להם מזל.
ונעם, הוא חבר טוב של אמיל בר, ואחד שאוהב סאונד ואיכות ורמה. הוא התעקש "לעיבוד שלי לא מספיקים שמונה ערוצים בטריטון – הולכים לקולינור!". וכך היה. דודי'נקה נופל על כוורת ותזמורת שלמה, וכמה חודשים אחרי כן נכנס אריק איינשטין עם "סע לאט" ("דודינקה, אתה מבאס אותי" מונצח על התקליט).
בלילות מסתובבים באולפן אריאל זילבר ומירון רכטמן , בודקים את השטח. עד אז היתה לאריאל את היציאה באנגלית "Movie Instead" (נדיר!). אחרי שנה אריאל יקליט שם את "רוצי שמוליק" (75) עם דודי, ו"בטי בם" יהיה להיט. מאוחר יותר, חברי לנגינה איתן גדרון (הבס הופנר כינור שלו הייתה תמיד אצלי), יקים הרכבים עם אריאל ושלום חנוך, ויום אחד יבוא אלי בקטע של "אני הולך להקים חברת הגברה עם מירון, איזה ציוד צריך להופעות?" וכך תקום "בטי בם".

ואני קופץ קדימה בזמן, היכן שאני נכנס לקולינור כדי להעביר את האולפן ל-24 ערוצים. עמי, המתופף מלהקת "אטמוספירה" האגדתית (נדיר בהחלט! אחת היציאות הפסיכודליות-רוקיסטיות הגדולות של המדינה וחבל שמתה מהר. אלון נדל היה הבסיסט, שכבר אז ביקש ממני לבנות לו פדל 'מיוחד' שמזיז את הסאונד של הבס בצידוד מטורף בהופעות), אומר שאמיל מחפש עזרה, ואני, שבניתי קופסאות מרגרינה שמוציאות צליל, ובונה אפקטים לכל גיטריסט מצוי, נהייתי מועמד אקזוטי.

ועוד כמה שנים (שכבר תיארתי) חולפות...
<תמונות נוספות עולות ברגעים אלה לאתר, בקרוב יגיע לינק>
[יהודה קולטון חוזר מחו"ל וחומר עליו יתווסף בקרוב]

ReuvenM
פורסם: שני 22 אפר',02 18:43
בתקופה שבה ארבעה אולפני הקלטה בתל אביב (בארץ?), אחד עם 24 ערוצים והשאר "16" וחולמים-על, אני עובד עדיין ב"קולינור" ואמיל בר מחליט שהתחרות על עצם הקיום בעיצומה ויש להסתכל קדימה. "חייבים להכשיר את אולפן B”. שם עמדה קונסולה שהייתה אולי הראשונה בעולם שקודם עיצבו אותה ובנו את ה"בחוץ" שלה, ורק אחרי שנים נכנס ה"בפנים"... תופעת טבע שלא הצליחה לעבור בדלת אל אולפן A המיוחל.
אני הגעתי אליה כשכבר היו לה פנלים מלמעלה, מוכנים לקבל אלקטרוניקה מלמטה.
"קודם כל היופי" היה המוטו בקולינור של אמיל בר, מה שלעתים קרובות גרם לעיכובים בהתקדמות הטכנולוגית.
למעשה עוד מעט ולא תהיה תחרות, שכן טריטון וסיגמא מתחילים לאיים ב-24 ערוצים, ומה שיישאר לקולינור זו רק פלטה EMT מקורית להפליא, שעליה אחרים רק יכלו לפנטז.
לפנטז?! עוד מעט...

[פלטה = התקן הדהוד אלקטרו מכני, הבנוי מפלטת מתכת אחידה, במרכזה מתמר המרעיד אותה על פי הצליל המגיע משליחת האפקט במיקסר, ובשני קצוות מנוגדים (:"סטריאו") צמודים פיק-אפים הקולטים את האות המהדהד מכנית ומחזירים למיקסרים כ"תוצאה של עיבוד". מחדר הבקרה יכולת לשלוט על המרחק בין הקולטים למתמר, מה ששינה את אורך ההדהוד. נקי ואלגנטי.]

לכל האחרים היו פחים וקפיצים של מיטה.

אם אתם זוכרים, אז להיכנס לעבוד בקולינור זה היה מבצע, בו היית חייב לעבור את הסף של אמנון ודודי. עד אז, רק חיילי אמיל בר, ואני ביניהם, יכלו להיכנס. אמיל היה הרוב. בשותפות. עד אז לאולפן הזה עוד הצליחו להיכנס דורון טל (מגל"ץ, החבר של קורין אלאל אז, וזה שדחף אותה לראשונה, ומתחרה בטומי פרידמן בבנית קונסולות להגברה, היום קבלן ב-LA) ויעקב מורנו (גל"ץ) אשר הזדחל פנימה לתקופה מאוד קצרה כעוזר המתנשא של דודי רוזנטל, עד שאמנון החליט שדי.
ואני הייתי שם על אף חמתו. למעשה אמיל ואני היינו כה מיודדים, ואמנון ואני היינו כה מתחרים על הבנות שהגיעו לאולפן, עד שבינינו הפרידה רק מאפרה.
ואני מכניס לסיפור שתי דמויות שהילכו היסטורית בינינו.
ואז הגיע צמד לאולפן. פנינה סאבו ויואל גרינפלד, בלי קשר ממשי ביניהם, פשוט הגיעו יחד. פנינה היתה בלונדינית נאה שרצתה טכנאות, אך גם בחורה עם ראש מאוד מאוד בריא ועקבי, ויואל היה טיפוס נכענן שאהב והבין בסאונד, כל כך הם היו, עד שהצליחו לשבור את סירובו של אמנון, מה גם שכבר לא עמד במבחן הדור הצעיר, למרות שהיה לו הרבה מה להעניק.
יואל ופנינה נתקלו 'רק' בסירובו של דודי להכניסם לעניינים, אז הם עברו אלי ל-B, היכן שפיניתי להם את כל הזמן. ולא הרבה חלף ממנו, עד שפנינה קלטה את הקטע, ובהרף התקופה הירפתה את דודי בעוז, מה שגרם לו להתרגש ולהתגרש ולקבל אותה זמין על המיקסר, לביצוע "הללויה" של "חלב ודבש" עם קובי אשרת בדרך לזכיה בארויזיון.

אצילותו של יואל וחוסר האייומיות שהוא הקרין, הכניסה גם אותו לאולפן ולעבודה מעשית, אך לא להרבה זמן. הוא מתחיל לתכנן עם אחד הזמרים שמגיע להקליט (עמוס "קופה קבנה") וידידו (יהושע בן יהושע, מצרך נדיר מהקריות) ועוד עולה חדש מדרום אפריקה (דוביס מילר, היום אולפני D-Studio בקיבוץ עינת), את אולפני סינטרון הענקיים ברמת גן. לימים הופך יואל לאיש האמון על גרי אקשטיין. צמודים יהיו השניים.
סינטרון, אחד האולפנים הגדולים בארץ, החזיק מעמד כלכלית רק שנתיים. כגודל הציפיות... היה שם הכל ולא היה כלום. זה היה האולפן הראשון שהציע מטבחון וחדר אמבטיה! חדר מכונות בנפרד! קירות על קפיצים מיובאים משוויץ. אולפן הקלטה משובח. אפילו אותי הכניסו בתור שותף ללא כסף, כי כבר הייתי חלק מההשקעה, כולל אולפן בתולי שהוקם קומה מעל כדי לרצות את מתקפת האמנים.
אחרי הנפילה נותרו כל השותפים, וגם עבדכם, עם חור גדול בכיס. מיד נחזור לכאן לסינטרון.

פנינה לימים תבריז לדודי עם מפיץ סרטים גדול שבא לרענן להם את המלאי בחנות השכרות הווידאו בככר המדינה (83), שהיה בשותפות עם קובי אשרת, הוא אכן ריענן, ו-משה לימים ירכוש את אולפני DVDMaster ששימשו לעריכה ומסטרינג, ואשר דודי היה בעליהם ברבות הימים, כמעט עד כדי סגירה, וזאת לאחר שלואי להב דפק אותו בשותפות קודמת.
דודי היה תמיד תמים ונאיבי, ומותק של בן אדם, אשר הקליט את כל יציאות התקופה שבין 73 ל-83, כאשר לפניו, בין 69 ל-73 העמיד את הסאונד יהודה קולטון. דודי היום מעמודי התווך של אולפני DVDMaster, איתו עובדים נפילים נוספים מכל התקופות, כמו גילי בראון, אמנון וחיים אילון, ויוני השקט שהתיש את זמנו הרב באולפני סיגמא כל השנים.

והנה הגענו לעוד נקודת מפנה, שתגרור אחריה סערות לא קטנות.
מכונות ההקלטה של טאסקם, 4 ערוצים על סרט רבע אינטש מתחילות להציע אלטרנטיבת הקלטה דינמית.

ואז מגיעה הסוכריה המזרחית.
להקת "העוד" בראשותו של משה בן מוש, עם דקלון הזמר וקיסר הגיטריסט, מגיעים להקליט באולפני קולינור את צלילי הכרם.
דודי לא קולט מה עובר עליו, כי מוסיקלית עוד לא היה כזה דבר.
בן-מוש, האיש והאגדה, זה שגילה את כל האמנים שהפכו לקלאסיקה בזמר הים-תיכוני, ביניהם חיים משה וזהר ארגוב, מפציץ את המדינה עם "חנה'לה התבלבלה".
כל ישראל מתבלבלת, השערות צומרות אלעל, האגף המזרחי צובר תאוצה שתשנה אותנו ברבות הימים.
כיום בן מוש הוא בעל אולפן ProTools Mix עם מיקסר Amek ענק. בן מוש תמיד ידע להתקדם טכנולוגית, ואחריו, ולפיו, צעד כל האגף המזרחי. בן מוש הוא ידידי שנים, ראו להלן.
חפלות. חתונות?! אירועים, מועדונים?! זוהר ארגוב מכניס את הקהל לטירוף, מדביקים עליו שטרות, ויהודה קיסר מתחיל להרגיש שההיסטוריה מתפספסת ורץ לקנות טייפ ארבעה-ערוצים ומתלווה לזוהר לכל אירוע.
בערב מקליטים ובבוקר ל"קסטה".
קסטות! לפי משקל, רק היום, זוהר ארגוב חדש!
וכל יום מבצבצת קסטה חדשה בתחנה המרכזית ובדרך לשטחים.
בן מוש הפקות הופכים לחברה שמפיקה ומשווקת אותן. האחים ראובני קמים.
ואשר ראובני מביא יום אחד בחור מבויש להקליט באולפן של ווזווזים. חיים משה נכנס לקולינור במבטא תימני כבד ומתבייש לשיר מול הזכוכית והטכנאי. מה שקרה הוא, שכל אלבומו הראשון הוקלט על נוימן 47 כשהוא עומד מטר מול הקיר הצדדי... "תעשה לי את הסאונד של חיים משה".
ReuvenM
פורסם: שני 22 אפר',02 23:47
מי אמר שהפלטה של קולינור היתה הלהיט של אותם ימים?!
יום אחד אמיל בר היה בחו"ל.
ואני בא לבצע זמם במפיקת טלויזיה באולפן B, ועוד על מרפקת הקונסולה עשויית ה'סקאי' שאמיל כה טרח למתוח, זו החדשה שאני כבר בונה...
ואז נפתחת הדלת עם אמנון רוברמן קפוא בתוכה.
אני חושב שהוא בנה על ה'הפקה' הזו הרבה זמן. והנה מקור שנאתו רובץ לו שם מופשלת, ועל מטרתו הממוקדת.
ואני... אני הלכתי למות....בחצי הדלת עומד לו המום במשקפיו הכהות, כאילו בת קול זה עתה הבקיעה כרוז של דיילת:
"סליחה... אדוני ביקש את 'כדור-הארץ'?".
ואז הוא סינן פנטומימית: "הפלטה הלכה."
ונעלם אחרי ההידראולית עם שתי סחיבות מוחטה (בד"כ היתה רק אחת, שתיים היוו סכנה).
ואני, שקרדומי נסוג לו דרומה, מתנצל קבל עם וערווה, רוכס ונעלם מיידית במדרונות המרתף.
אם הפלטה הלכה, הכל הלך! האולפן משותק! ומי יודע מה יחכה לי מאמיל כשאמנון יספר לו על ניסיון הפליטה...
במרתף אני חולץ את הפלטה ממסגרת העץ האטומה, בודק, והנה הרע מכל: הלך המתמר הראשי, ואין חלופי. טלפון לאמיל והוא מתחיל בגישושי השגה.
ובינתיים האולפן מושבת. כמה אפשר להקליט בלי ריוורב, שהוא שיא הגאווה?
חושב. חושב. חושב. זה הולך לקחת זמן עד שהחלק יוחלף, בוא נתחכמה. ישראליות לשמה.
אני מתיישב לבנות תחליף פלטה בשעה וחצי, עליו צריכים לעבוד קובי אשרת, נורית הירש, מרטין מוסקוביץ, ננסי ברנדיס, אבי טולדנו ועשרים ג'ינגלים באותו שבוע.
בבקשה.

*** ריוורב קפיצים במו ידיך
חומרים:
- שני ראשי פטיפון
- קפיץ ארוך מאוד ורך להפליא מרח' הרצל 100 בת"א
- מגבר קטנצ'יק, "ג'וק"
- קדם מגבר קטנצ'יק, ג'וק או טרנזיסטור
אופן ההכנה:
מחברים את יציאת המגבר לחוטי ראש אחד.
מחברים את כניסת הקדם לחוטי ראש פטיפון שני.
מלחימים את קצוות הקפיץ, כל אחד לקצה המחט המצויה בראש כ"א.
- מגישים חם, כי הקליינטים בפתח.
כעת מזינים את המגבר באות מהמיקסר, ואת יציאת הפרה-אמפ מחזירים לחזרת האפקט במיקסר.
עוטפים הכל בבדים או כל חומר סביבתי אחר המשמש כ-בולם זעזועים.
------

וככה מקליטים טובי האומה במשך שבוע! חוץ ממני ומדודי אף אחד לא ידע על התרמית. כל מי שהורגל בפלטה המוזהבת-כאילו.. אפשר שהיה מקליט כל חייו עם אפקט של ליזול. כולם!
חוץ מאלדד שרים. לזכותו אני חייב לציין שהוא היחיד ששמע "משהו לא בסדר" מכיוון האפקטים. אבל רק הוא.


מקולינור פנינה תעבור במהלך השנים, עד שתהיה בעלת אולפני DVD. יואל יתרסק עם "סינטרון" שאחרי הרבה זמן יעלה כ"המון". משם יואל בונה את "דלפי" אולפן חזרות/הקלטות שכולם אהבו להיות בו (הרבה בגלל האיש הנפלא הזה). יעזוב לאחר שנים לארה"ב ואולי יחזור.
ואני, כאמור, כבר עזבתי בכעס, לאחר מקרה המאפרה שעליו הצטערתי, כי סך הכל את אמנון מאוד אהבתי והוקרתי כאיש מקצוע.

הפסקת וואפלה.
אתה חושבים שמי שמככב בסיפורים האלה (ועדיין חי) נח על מנוחות?
איזה נח ואיזה נעליים. כולם פעילים מכורים. בונים עוד אולפן ועוד חדר עריכה, אולפני ווידאו ופוסט פרודקשן, שידורים דיגיטליים והקרנות סרטים לפי דרישה באינטרנט. זו מחלה!
הנה אני כותב את הדברים, וחלק מהנפשות הפועלות מקימים בימים אלה אתר בידורי במתחם רב-מכר-גלילות צאתך מתל אביב. עשרה בתי קולנוע עם הקרנה דיגיטלית ישירות מהלווין (!) באיכות אדירה (בקרוב HDTV גם), אולם IMAX (קולנוע תלת מימד), ואם לעבדכם יהיה כוח לדחוף, אז גם דיסקוטק ואולם מופעים בן .......
עוד חודשיים תדע על זה כל האומה.
בינתיים.
צחיפו
פורסם: שלישי 23 אפר',02 05:30
עוד ועוד ועוד ועוד
תמשיך
זה מרתק
Span^kinG
פורסם: שלישי 23 אפר',02 09:00
צחיפו, שלא תגמור על המסך בטעות...
:wink:
זאק
פורסם: רביעי 24 אפר',02 14:20
הפרק האחרון שיכנע אותי סופית!
אפשר לרכוש את הזכויות? להפקת סדרת טלויזיה...
#smile
צחיפו
פורסם: רביעי 24 אפר',02 21:00
אני מתנדב לסייע לך בהפקה
shahar
פורסם: רביעי 24 אפר',02 21:06
"חלף עם הפיידר"

"מנשרוף הלוחם בכפתורים"

"Natural Born METER"........
_________________
Imagination Is More Important Than Knowledge :smile:

:smile: :smile: :smile: :smile: :smile: :smile:
ReuvenM
פורסם: רביעי 01 מאי,02 19:15
למי שקורא את הטלנובלה הזו, אני מצטער על העיכוב, פשוט נמחקו לי לפני שבוע כ-20 עמודים וורד עם חומר שכתבתי, כולל תשאולים ותחקירים בשטח. לא הצלחתי להעלות ולתקן.
אני מנסה לשחזר עכשיו את השחזור עצמו (...), ובקרוב זה ימשיך. יתכן שכמה דברים יחזרו על עצמם ובצורה יותר מעודכנת עקב שיחות עם הדמויות הפעילות.

בפרקים הבאים נראה כיצד ישראל פיספסה את עצמה מלהיות מעצמת סאונד, מהן הסיבות שאנשים בונים אולפן, איך קרו דברים מתוך הפשטות וההגיון, אך גם כיצד נועלים אומנות בארון ומהן הסיבות שהסאונד הישראלי נשמע כפי שהוא.
ביום שישי האחרון, תוך שיחה עם אחד מנפילי התקופה, ולמרות שכבר הייתי בטוח שאני יודע, חטפתי הדגמות של סאונד ישראלי מכל התקופות בפרצוף, השוואות AB, כולל השמעות מוויניל ומסרט.
אפשר היה לסכם את אותו ראיון בשני משפטים, אותם זרק לאוויר אחד החברים כאן במהלך השרשרת הזו.
כנראה שתגלו מי ומהם בהמשך.
הרבה חומר. הדקו חגורות.
Insomniac
פורסם: חמישי 02 מאי,02 02:20
"...כל זאת ועוד בפרק הבא של 'ראובן צייד האולפנים'"
:razz:
ReuvenM
פורסם: ראשון 05 מאי,02 04:55
חלק ב' נמצא כאן.







ציטוט:
הצמד "חדוה ודוד" הוא אחד הצמדים הישראליים המצליחים ביותר שפעלו בארץ ובחו"ל מאמצע שנות ה– 60 ועד תחילת שנות ה– 70. הצלחתם הגדולה ביותר הייתה ב– 1970, כשזכו במקום הראשון בפסטיבל הזמר הבינלאומי של טוקיו עם השיר "אני חולם על נעמי".
[מתוך מומה]
ואני מדבר על היסטריה #lol הצלחה ישראלית בחו"ל!
באולפני "אשל" (ישראקול) בתל אביב יושב הטכנאי יהודה קולטון ולצידו דוד קריבושה - בזמנו אימת כל האולפנים, המעבד הטרחן, המניאק, הקפדן, המתנשא... כל מה שתרצו (אגב, גם גדל איתי בשכונה, רק היה גדול מאיתנו בהרבה), ומקליטים את להיטי התקופה...

הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא
הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא

רגע.
קולטון הגיע לישראקול - אז האולפן הכי נחשב במדינת ישראל - לאחר שנתיים של עבודה בלונדון, אולפני Decca (האורים והתומים של כל האולפנים דאז, ואלה שאף ייצרו ציוד לאולפנים אחרים), עם רזומה של מנטובני, טום ג'ונס ואנגלברט האמפרדינק (שיאני התקופה). הוא מגיע לארץ לתרום את הידע שספג שם. בלונדון...




אז, לפני שהיית נכנס להקלטות, היית עובד שנה במרתף שבו חרטו, תיקנו והדפיסו תקליטי וויניל - המסטרים של העידן. היית נחשף ישר להתהליך ה"מסטרינג" המכני (כן, עם מיקרוסקופ ישבו ותיקנו חריצים), ולאחר שנה של למידה "מה-לא-טוב", זורקים אותך ישר להקלטות באולפן.

הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא
הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא

קולטון:
ציטוט:
"האמנים המקליטים דאז התחלקו לתבלין מקומי וללהקות קצב.
בנישת הלהקות היו את "עוזי והסגנונות", "הצ'רצ'ילים", "פלסטלינה" (שלום חנוך), "האריות", "הכוכבים הכחולים" ועוד (20 אלבומים בשנה ישראלית).
כל "להקות הקצב" נתנו לטכנאי לעשות את מה שנראה לו לנכון. ככה היה אמור להיות.
יוצאים מהכלל היו ההקלטות מ"הסוג השני". שם מעבדים ונגנים רוב הזמן רצו לבלוט, בהנצחה הזו על הסרט ובתקליט, או רצו שהיחסים במיקס יהיו לפי טעמם - ללא התחשבות בנושא איכות ההקלטה/מיקס או חשיבות החיתוך של תקליט הוויניל.
הרוב נבע מחוסר הידע של הנגנים לגבי רמות ההקלטה. כמו לדוגמא פסנתר, שהיה תופס את כל הנוכחות בהקלטה מבחינת תדרים, ואח"כ עוד היו מתפלאים למה בתוצאה זה נשמע ככה, ולאחר החיתוך (תהליך החריטה של תקליט וויניל ר.מ.) כל התדרים באמצע היו מתחזקים בגלל נטיית המחט בתהליך זה."


ר: עם מה הוקלטו כל האלבומים האלה?
קולטון:
ציטוט:
"מכונת 4 ערוצים אמפקס, 2 ערוצים סטודר. אקו chamber של EMT (שהיה מותקן מעל האולפן), ולפעמים 'הרשו' לי אקספרימנטים שבחו"ל היו טבעיים, כמו שימוש בדיליי סרט...
אתה קולט?!
פחדו "מה זה? זה לא נשמע טוב!".
זו טרגדיה שליוותה את כל ענף ההקלטות בארץ - שנים!
אתה מגיע עם נסיון רב בחיתוך, הקלטות ומיקס, עבדת על הציוד הכי 'נחשב' באנגליה, ופה הציוד היה.. מה להגיד... לא איכות ציוד ולא איכות שמיעה.
להקות הקצב נתנו לי יד פתוחה. אבל אמנים כמו שלום חנוך, אריק איינשטיין ומעבדים מוסיקליים ופזמונאים, התחילו להגיד לי במיקס "אני רוצה את זה ככה וההוא אחרת".. האגו שיחק ולא אחריות לתקליט.
הזמר תמיד רצה להיות הכי בחוץ.
בחו"ל הזמר בכלל לא קבע לגבי התקליט איך הוא יהיה. לדעתי זה נמשך פה עד היום (הראיון היה לפני שלש 4 שנים, ר.מ.)
לדוגמא, תשמעו את השיר "לא יודעים" מהתקליט "קצת שקט" (המקור 1970, התקליט שבו "חוזה לך ברח" המיתולוגי). האזינו היטב לפסנתר ותראו איך דוד קריבושה עמד לידי והכריח אותי להרים את הכלי.. "תרים, תרים עוד, עוד תררררים!"
ושומעים תוך כדי מהלך השיר (זה מונצח) איך הפסנתר עולה לקטסטרופה. תשמעו! עד שהוא עולה על השירה ונהיה רק פסנתר. אגואיזם. הטרגדיה.
לעומתו שיר שהוא לא התערב, בו הצ'רצ'ילים מנגנים בליווי. "מיקס נכון" של אז. כמו של להקה.

זו התקופה שבה בישראל היה סאונד אנגלי. קחו את שיר מס' 16 "שתי אחיות" (התעלמו מהישראליות), זה מה שהיה מודרני אז. כן.
תשמעו את"עוזי והסגנונות" בשיר Firiends, סאונד כמו החיפושיות "של אז", עם כל הדיסטורשן והצליל האנגלי של אז.
הכל פרה-מיקסים. זה הסאונד של אז - סאונד של פרה-מיקסרים.
שמע את didn't know...משחקים מטורפים בפיידרים, גיטרה הפוכה, עוזי דרך לזלי. תשמעו איך הוא נגמר..." (התקליט "חברים", ר.מ.)


הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא
הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא

קולטון מבואס מהרכב "פלסטלינה", איינשטיין מתווכח איתו על הפסנתר:
ציטוט:
תשמעו את "אמא שלי" - רק פסנתר!
אני בוכה למאיר (מאיר אשל, בעלי האולפן, ר.מ.), והוא אומר לי "הוא משלם, אז שיהיה"
כאן רבתי איתו ולא הייתי מוכן לעבוד כך יותר.
בלגאן! תשמעו את "כתבו עליו בעיתון", "מיאה", "מה איתי?"..

עוד שימו לב. עד אז עוד לא נתנו קרדיטים לטכנאים בכלל. בכל מקום בעולם. ומאז כבר ראית קרדיטים כמו "מנהל הקלטה: יהודה קולטון"... #lol



ציטוט:
"הם לא היו מקצועיים, הם לא ידעו להתנהג ליד המיקרופון, אבל לך תגיד ל"כוכבים" מנופחי אגו מה לעשות. הם בלעו את המיקרופונים. הכל דיסטורשן."


ר: ומה עם קומפרסורים?
ציטוט:
"האמת שהיו. אבל מאיר אשל לא נתן להשתמש "אל תגע, זה חדש, חבל... זה ידפוק את כל ההקלטות.
אחרי שנה נשבר לי הז-י-ן וברחתי לגרמניה. שם שמעו עלי דרך Decca וחיפשו טכנאי שיודע לעשות "סאונד אנגלי"...
"

מאיר ותרומתו להיסטורית הסאונד הישראלית.

1970.
אחרי זה זה נרמס, נגמר. תם ניצוץ התקווה של הסאונד הישראלי עד הדור שהגיע אחרי הדור ההוא.
כמה הפסדנו?! המון זמן. הרבה כשרון שנרמס ונטחן באגו.
ponyboy74
טריטון זה לפני שנולדתי
פורסם: ראשון 23 מרץ,03 16:33
יש לדעתי הרבה בידע שכזה
לדעתי אם באמת יעבירו את המידע הזה הלאה(לא לשם חיקוי) ערכו הוא אדיר
אני אישית נולדתי אחרי אבל אני ממליץ לך לעשות עבודת שטח ולשאול את אלה שעבדו שם
הם בטח ישמחו לדבר על זה
ואז תחזור ותספר גם לי #cry
Oshik
פשוט מופלא !!!
פורסם: שני 23 יונ',03 19:45
תודה
jdarzi
פורסם: חמישי 01 דצמ',05 04:47
בחיים לא הייתי מתאר לעצמי שאשאר לקרוא את השרשרת הזו עד 5 בבוקר
כל הכבוד ויאללה להמשיך לעדכן.

אתם פשוט לא יודעים כמה נחת רוח זה לקרוא על ההיסטוריה ואיך ה"אלילים שלנו" (ראובן שפירא בעיקר-שאני שומע דברים שהוא עשה ודמעות זולגות על לחיי, מלאות געגועים לסאונד איכותי) ובלי שום קשר , לגבי האופי של ראובן שפירא , אני לא אשכח שהוא לימד בעבר אצל יואב גרא (לא יודע אם עדיין , לא בדקתי) היינו פשוט מחכים שהוא יילמד. היה איזה פעם שהוא לימד במקום מורה אחר בהפתעה , הכיתה היתה על סף אורגזמה).
פשוט כיף לקרוא את זה , פשוט מזל שיש לנו "אגדה כזו" את ראובן יצא לי להכיר באופן יותר אישי. אבל היו טכנאים כמו "גרי אקשטיין" שאני אולי נתקלתי בהם פעם אחת בחיי אבל עשו סאונד ברמה סופנית (לטעמי כמו :עם אחד עם שיר אחד) שהוקלט גם הוא בסינטרון עם הפקה מדהימה של דוד קריבושה. (עם ה-DX7) אני טוען שאם הייתי נופל לתקופה של שנות ה-80 הייתי יודע הרבה מאשר היום #cry
ולאו דווקא ביידע , בקטע של גישה . אני שומע סאונד של התקליטים של ריטה ושל רמי בתקופה ההיא.........יש מה להשוות את התקליטים של היום לאז?
אני מתאר לעצמי שאם ראובן שפירא היה קורא את זה הוא היה מסמיק כרגע .... אבל זה בהחלט מגיע לו........

ובכלל ...... מחמם לי את הלב לראות אתכם פה בפורום. אני כ"כ נהנה מכם ומקווה שתמשיכו כך

סיי-קובי
Adiel Levi
פורסם: שבת 03 דצמ',05 00:44
אני מעריץ את ראובן שפירא, זה לא טכנאי זה פרופסור לסאונד, הסאונד שהוא מוציא תחת ידיו הוא אלוהי. ציינתי זאת בעבר וזה המקום לשוב ולאמר שהאלבום "שביל הבריחה" של ריטה לעניות דעתי, זה האלבום הכי מדהים שנשמע בארץ.
זאת יצירת מופת שאין כדוגמתה: הפקה, ביצוע, עיבודים וסאונד מושלם!
מעבר לכשרונו הוא אדם מבריק ושנון עם המון סבלנות ונכונות לעזור. פשוט אגדה #clap

ולראובן מנשרוף תודה, שחלקת את הידע והזכרונות ההיסטוריים איתנו, אתה אדם מדהים ומרתק
אין לי מילים. פשוט תענוג לטבוע בים המידע באתר הנפלא, להחכים וללמוד כל פעם מחדש דברים שאף בית ספר לא יכול ללמד!
ישר כוח #clap #clap #clap

עדיאל לוי
ReuvenM
למי שלא שם לב...
פורסם: שבת 03 דצמ',05 02:13