תומך
הצטרף: 15 אוג' 01
הודעות: 3171
מיקום: לפעמים בארץ
פורסם: שבת 14 אוג',04 13:27
שלום רונן,
קוראים לי דרור.
לצורך הדיון השרות שלי למדינה היה שרות לאומי בכפר הנוער ו"יצו בנחלת יהודה בראשון לציון.
הייתי שם מדריך ומורה למוזיקה.
הנוער שם הוא אכן נוער מכל העדות,המסגרות כאשר בחלקו מדובר בנוער "קשה" מסיבות שלא אפרט כאן.
אני עוקב אחרי הדיון כאן, ואחרי הדיון הציבורי בכלל בנושא בכלי התקשורת - שם ניתן לקרוא ולראות את דעתם של לימור לבנת וח"כ אריה אלדד שאני רחוק עשרות מייל מדעותיהם הפוליטיות,
לאור ניסיוני במערכת החינוך בלבד,
אני זוכר בעיה הולכת וגדלה של חוסר ערכיות.
לא מדובר על משהו ספציפי-על בין אדם לחברו,בין אדם למערכת,בין אדם לבריאותו בין גבר לאישה ,אדם לתרבות וכ"ו.
אני בתור אדם צעיר יחסית שמתי לב כי המערכת מחפשת פיתרונות שיקלו עליה.כמו הבגרות בתיקלוט.
אני רואה את זה באופן כזה שהרבה יותר קל ללמד את החבר'ה שגם ככה קשה איתם והמערכת רגילה לוותר להם ועליהם,ללכת ללימוד תיקלוט מאשר להתמיד במסגרתיות שלה.
אולי אני לא מדייק במשפט האחרון אבל...
אני חוזר לחוסר ערכיות.
המערכת מעודדת חוסר ערכיות.
ואחר כך מסתכלת על זה בעיניים כלות כשעופר שכטר חושף את ישבנו וכולם "נגנבים"(במלעיל) ושולחים את זה בSMS הביתה.
המקצועות הנוספים אלו המקצועות ששם ניתן להרוויח משהו,משהו שלא תקבל בלימודי המתמטיקה שלך.
בתור תלמיד תמיד חשבתי שמערכת צריכה להיות גמישה וקרובה לתלמיד ושיתנו לי לעשן ושיתנו לי לנגן רוק כבד ושימחאו לי כפיים שאני עושה בלאגאן.
אבל אנשים שוכחים,בעיקר בתפיסה המודרנית הפוסט מודרנית,היאפית ההיפית פוסט חזרתי מהודו אני מערבי...שמסגרת היא מסגרת ותלמיד תפקידו בתור מתבגר הוא להכנס במערכת ולהשתפשף עליה,והמסגרת עלךיה להיות צפופה,לא מדי ולא רחבה שהתלמיד לא יתרפק על המסגרת כי המסגרת מאבדת ממעמדה.
חינוך נשאר חינוך
אין שידרוגים..
_________________
Hackintosh i7 9700k 32giga Mojave
Macbook Pro UB (mid2012) OSX 10.8.2
Lynx Aurora Mark1
Wavelab 9.5 Pro/Nuendo8.3/Pro tools 12.5
נציג עסק/מוסד/שירות
הצטרף: 16 יונ' 04
הודעות: 222
מיקום: Muzik
פורסם: ראשון 15 אוג',04 08:32
שלום דרור,
אני שותף לדאגתך מההידרדרות הערכית במערכת החינוך, אך חולק על מסקנותיך.
לא היה בכוונתי לספר על עצמי, אך לאור הסטיגמה שאני חש מכל משתתפי הדיון נראה לי שאין מנוס מכך, אם ברצוני לקדם את הדיון.
אני כבר לא ילד לצערי, ויש לי 3 ילדים משלי. במשך רוב חיי אני אפוף אנשי חינוך (בינהם אימי, שהיתה מנהלת בית ספר יסודי, וזוגתי, שהיא מורה לאמנות ומחנכת בבית ספר תיכון הנחשב לאחד מהטובים בישראל). בצעירותי הדרכתי ב"נוער העובד" והתנדבתי ב"נוער לנוער". שרתתי 4 שנים בחיל המודיעין, מהן שנה בהתנדבות, בה עסקתי בהדרכה. לפני שהקמתי את dj בית ספר למוסיקה ישבתי כ- 10 שנים באוניברסיטת תל-אביב, בה עשיתי 4 תארים (ראשון ושני במשפטים, ראשון ושני בהסטוריה) ולימדתי במשך 5 שנים בפקולטה לחינוך שם, בהן הספקתי גם לחקור קצת את מערכת החינוך הישראלית, בהשוואה למערכות אחרות בעולם. עד לפני שנתיים עמדתי בראש עמותה שהקימה את בית הספר הדמוקרטי ברעננה. על אף סלידתי העמוקה ממשימותיו העיקריות של הצבא כרגע, אני גאה בכך שהצלחתי להניא מספר נערים, שביקשו ללמוד בבית הספר שלי, מכוונתם להמשיך ולפתח את עצמם כמוסיקאים במקום ללכת לצבא.
בקיצור, עיסוקי המרכזי הוא בחינוך. ויחד עם זאת, במשך 22 השנים האחרונות, אני גם dj.
כפי שאתה מבין, מאז שסיימתי את התיכון עברו הרבה מים אפילו בירקון. אם יש מורה כלשהו שאני זוכר לטובה משם, זו המחנכת שלי מכתה יא'. היא לא "לימדה" אותי שום מקצוע (היא בכלל היתה מורה להתעמלות בנות). אבל היא לימדה אותי לחשוב.
למה אני מספר לך את כל זה?
כולנו רוצים "חינוך טוב, ערכי", לילדינו. כולנו שואפים שמערכת החינוך תצמיח אנשים חושבים, יצירתיים, סקרניים. כולנו רוצים שהמערכת תקנה ערכים הומניים, אהבת אדם ושורשים. כולנו רוצים שהמערכת תקנה כישורי למידה ותתן לתלמיד כלים להיות אדם פורה, פרודוקטיבי ותורם לחברה שבה הוא חי. השאלה היא איך עושים זאת.
הטענה הבסיסית שלי היא שלא משנה כלל אילו "מקצועות" התלמיד לומד במהלך 12 השנים במערכת החינוך. מה שחשוב הוא איך הוא לומד ומי מלמד אותו. האדם הוא יצור אוטודידקטי מטבעו; הוא זקוק רק להכוונה, להנחייה ולגירויים שיעוררו בו את הרצון והצורך לממש ולפתח את הכישורים האצורים בו. אפשר ללמוד פיסיקה גרעינית, ביולוגיה ימית או הנדסת מחשב ולצאת עם אפס כישורי חיים; מאידך אפשר ללמוד צפרות, מוסיקה או משחק ולצאת עשיר ובעל ערכים.
הבעייה של מערכת החינוך היא לא בעודף מקצועות ודיסציפלינות. ממילא, את מקצועות היסוד חייב ללמוד כל נער שעובר במערכת הזו, כפי שפרט zoot. הבעייה של המערכת היא במחסור כרוני במורים טובים.
מורה טוב חייב לשלוט במקצוע שעליו הוא אמון. אך חשובה הרבה יותר מכך היא הדרך שבה הוא מלמד, ואילו ערכים מוספים הוא מצליח להנחיל לתלמידיו אגב כך. כמנהל בית ספר למוסיקה אני אעדיף תמיד להעסיק מורים שפיתוחו של התלמיד עומד בראש מעייניהם, על אלה שהם מוסיקאים מעולים ותו לא. הגבלת דיסציפלינות הלימוד לא תסייע לנו למשוך מורים טובים יותר, בעלי ראיית עולם רחבה, למערכת החינוך; אני חושש שהיא רק תגרום לטובים המעטים שקיימים בה לעזוב אותה.