הצטרף: 01 מרץ 03
הודעות: 278
פורסם: שבת 22 יול',06 15:36
אני מקווה שלא אעשה פה סלט במושגים...
אני עומד לכתוב עיבוד ביג בנד שמתבסס על "שש עשריות סווינג". לא יודע אם ככה קוראים לזה, הכוונה היא לתת חלוקה של טריולות של שש עשריות. כלומר, יש רבעים, שמיניות שוות, וכל שמינית מתחלקת לשתי שש עשריות לא שוות, אלא הראשונה באורך כפול מהשניה (זה בעצם טריולה של חלקי 16 שמחברים את שני התווים הראשונים בקשת).
עד כמה שאני מבין זה נקרא shuffle או במקרה שלי funk shuffle. אני מתכוון איכשהו להדגיש את הרבעים (אולי עם cowbell או מכות חזקות יותר על ה-h.h). הפעמות, כמו שאני מרגיש אותן, הן רבעים.
מובן שכתיבה של טריולות של 1/16 וחיבור כל שני תווים ראשונים בקשת זו כתיבה מסורבלת. לי נראה הכי הגיוני פשוט לכתוב 1/16 רגילים ולציין שמדובר ב"שש עשריות סווינג" באיזושהי צורה. זו דרך כתיבה אחת.
דרך שנייה: הצצתי בפרטיטורה עם קצב דומה ושם ראיתי כתיבת א-לה-בראווה (C חצוי כזה). הפעמות הוגדרו כחצאים ואז במקום לכתוב שש עשריות סווינג, נכתבו שמיניות סווינג, שהן לדעתי יותר מוכרות ונוחות לעין.
לי יותר מוכרת ונוחה הדרך הראשונה. אני רגיל שפעמות הן רבעים וכך נוח לי יותר לחשוב. כך גם התבניות (של המתופף למשל) יארכו תיבה 1 ולא 2. ככה נראה לי יותר ידידותי לרשום. אבל אני מפחד קצת מ"שש עשריות סווינג".
שאלתי היא: איזו משתי הדרכים תהיה לדעתכם נוחה ומוכרת יותר לנגנים? יש מעט מאוד זמן חזרות, זו תהיה כמעט קריאה ראשונה וחשוב לי שזה יהיה מאוד קריא.
S.Supporter
הצטרף: 06 ינו' 02
הודעות: 5239
מיקום: תל אביב
פורסם: שבת 22 יול',06 16:05
למה לא לצייר למעלה ששתי שש-עשריות שוות לטריולה של שמינית + שש-עשרית?
יש את זה אפילו מוגדר מראש בסיבליוס אם אינני טועה.
זה משהו שמשתמשים בו, אבל אני לא יכול להבטיח לך שהנגנים ידעו לקרוא את זה טוב. אני אישית הייתי מסתבך עם זה קשות, והייתי מעדיף שתרשום את זה בשמיניות סווינג באלה ברווה, אבל מצד שני - אני מניח שמדובר על נגנים עם קריאה הרבה יותר טובה...
הצטרף: 01 מרץ 03
הודעות: 278
פורסם: שבת 22 יול',06 16:16
חח, ידעתי שתגיב ראשון. אני דווקא מסתבך עם אלה בראווה והייתי מעדיף לקרוא בצורה הראשונה. אבל אני לא נגן מקצועי. אני רוצה לדעת אם יש דרך יותר "נכונה" או יותר נוחה לקריאה או ששתיהן טובות באותה מידה.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שבת 22 יול',06 16:57
1. הכתיבה המקובלת היא באמת אלה-בראווה. זה קשור בחשיבה המטרית שכבר אמרתי (וחבל שלא מלמדים את זה מספיק ברצינות): ההבדל בין חלקי שש-עשרה ביחס לרבעים ושמיניות ביחס לחצאים אינו צימצום חשבוני אלא עניין של הרגשה.
אם אתה רוצה שנגנים שלמדו ג'אז ברצינות, יתייחסו אליך ברצינות, רשום שמיניות ביחס לאלה-בראווה כשייחידת המפעם היא רבע.
2. מרבית נגני הג'אז מעדיפים במפורש רישום של 2שמיניות=רבע+שמינית מתחת שלישון.
למה? לא יודע אבל זה עניין של מסורת שנגזרת מה-REAL BOOK. ברישום תווים מסורתי לביג באנד (נגיד, בספרים של פלאטשר הנדרסון ודיוק אלינגטון רשומות טריולות במפורש).
3. לגבי סוגיות הנוטאציה, לא הבנתי אם אתה מסתייע בתוכנת תיווי ואם יש בעיה טכנית בהקלדת התווים.
הצטרף: 01 מרץ 03
הודעות: 278
פורסם: שבת 22 יול',06 17:38
תודה יורם על התגובה.
מבחינה טכנית אין שום בעיות, הכל אפשרי, רק רציתי לדעת איזו משתי הדרכים עדיפה. מתשובתך אני מבין שהשנייה שציינתי היא עדיפה.
כל מה שכתבת ברור לי, פרט ל-"יחידת המפעם היא רבע". מה זה אומר? אם אני באמת ארשום כמו שאתה אומר (א-לה-בראווה), יהיה לי איזה cowbell שדופק כל 1 ו-3. ואם הייתי צריך לשים מטרונום, הייתי שם אותו על 1 ו-3, כלומר הפעמה היא חצי ולא רבע.
הצטרף: 01 מרץ 03
הודעות: 278
פורסם: ראשון 23 יול',06 00:21
יש לי הרגשה שפספסת את הנקודה. השאלה היא לא אם לכתוב טריולות ולחבר בקשת או לכתוב שמיניות רגילות ולציין שזה סווינג. קרא שוב את מה ששאלתי בהתחלה.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: ראשון 23 יול',06 00:45
ברוב ההוצאות המסורתיות לביג באנד מדובר באנשים שאת הפראקטיקה שלהם בנוטאצייה רכשו בלי קיצורי דרך.
וכאן, אין מה לעשות ואין מה להשתמש בסימני שיוויון.
הפעם הראשונה שאני נתקלתי בשתי שמיניות שוות לרבע שמינית תחת טריולה היו בפרטיטורות של ת'אד ג'ונס ומל לואיס.
מקרה מעניין הוא באריינגים של קאונט בייסי, שם זה לא אחיד, אבל גם הנגינה לא אחידה ופעם בדקתי מתי הם מיישרים את השמיניות ומתי הוא מתעקש על הטריולה ואם יש חוקיות. לא תשובה פשוטה ואם יש חוקיות היא קשורה לצפיפות הפיגמנטים אצל הזמר/ת.
אצל כל הזרם השלישי (כולל COOL) - כמעט תמיד רישום קלאסי. במיוחד אצל גיל אוונס, למרות שדווקא בפרטיטורות שיצא לי לבדוק שבהם הוא כתב למיילס, אז יש גם שמיניות מנוגנות כטריולות.
וקווינסי ג'ונס?
אני לא סתם מעלה את זה כי לדעתי פה העניין.
קווינסי ג'ונס כתב המון עיבודי סווינג לתזמורות סימפוניות והרבה פעמים (לדוגמא, כל פרק פראנק סינטרה שלו) תזמורות ג'אז עם חטיבות מייתרים קלאסיות.
שם הרישום הוא קלאסי בעליל.
כשאני בחרתי לעצמי בפראקטיקה המועדפת עלי החלטתי שאם זו תזמורת של נגני ג'אז אשר רגילים וחושבים שמינות סווינג, אז אני כותב שמיניות ומתכוון לטריולה.
ואם יש נגנים קלאסיים, אני לא לוקח סיכון. (זה לא ישמע סווינג איך שלא יהיה אז לפחות שיהיה רשום נכון).
פעם כתבתי עיבוד לתזמורת באר שבע. עיבוד סטייל פאנקי לבלאדה על אדון כמעט וגברת כבר של לווין/רביץ.
בגלל שרציתי ממש FAST לא התעצלתי ורשמתי את זה כ 12/8.
אז הם נעלבו שלא סמכתי עליהם ולא רשמתי את זה כשמיניות סווינג.
ובאמת, כשניצחתי עליהם הצטערתי שלא רשמתי פשוט. הם נתנו תחושה מאד קפואה שזה המחיר שאתה לא כותב אלה-בראווה.
וכדאי לא לבלבל בין יחידת המשקל ליחידת המפעם.
אלה בראווה זה שני חצאים עם מפעם של רבעים.
ווינטון מארסליס קורא לזה "ביג פור" (big four).
הצטרף: 21 נוב' 03
הודעות: 486
פורסם: שני 24 יול',06 09:38
נדמה לי שאפילו ברנשטיין כתב לפעמים 12/8 לתזמורות קלאסיות כדי שיהיה סווינג.
אני יכול להגיד בתור נשפן שדי קל לקרוא את כל האפשרויות, אבל זה תלוי אם הנגנים הם קלאסיקאים או נגני ג'אז, (אני במקרה מנגן גם וגם....) הכי קל לקרוא זה שמיניות רגילות ופשוט להגיד/לכתוב שזה סווינג. לכתוב באלה-ברווה שמיניות בטריולות זה גם קל, וטריולות של חלקי 16 טיפה פחות נוח אבל גם די נוח. הכל תלוי ברמה ובניסיון של הנגנים, אבל במבחינה "פילוסופית" לדעתי אתה צריך פשוט להתעלם ממה שנוח לך לכתוב/לקרוא ולכתוב את זה כמה שיותר נוח לנגנים (לדעתי שמיניות).
בכל מקרה תשים לב שאם אתה מחליט לכתוב בטריולות אל תחבר את שני התווים הראשונים בקשת, אלא תכתוב אותם כתו יותר ארוך. זאת אומרת במקרה של שמיניות - רבע ושמינית, ובמקרה של חלקי 16 - שמינית וחלק 16.
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
