S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שישי 08 יונ',07 21:40
אני חושש ששוב יש פה מיש מש בין כמה גורמים:
מה יותר קל ללמד / ללמוד
באיזה שיטה קל יותר לנגן (איזה שיטה יעילה יותר כשיטת תקשורת)
איזה שיטה מפורטת יותר וכ"ו
אני צעד וחצי בדרך לפיצול נוסף משום ששוב השרשרת הולכת לכיוון של דיון בשיטת התיווי ומתרחקת מההיבטים של צלילים אנהרמוניים ומשמעותם.
ניחא - יש באמת הרבה מן המשותף. נראה לאן זה ייגרר.
סמנטיקה.
סימבוליסטיקה.
סימן הנושא משמעות.
מה באות "T" מציין אות בעלת פונטיקה לשונית ?
מה באות "P" מציין פונטיקה פוצצת?
מה בסימן "2" מציין זוג איברים או את ה"ש?ני" בסדרה?
אני לא אכנס לסוגיות של ניקוד ופיסוק.
כולן בסופו של דבר סימנים.
וגם הפיאנו רול הוא אוסף של סימנים וגם כתב התווים הוא אוסף של סימנים.
ומי יכול לקבוע שזה יותר קריא מזה?
בעיני, אין דבר יותר הגיוני מצורת האותיות הלטינית.
תלמידי, לא מצליחים לסיים פסקה בלי להתיאש ולחפש תרגום זמין באינטרנט.
עברית היא שפה שקל לכתוב בה?
וערבית?
לכתב התווים הגיון גרוויטציוני רב (תו גבוה ביחס לקווי החמשה) בכל מה שנוגע להיבט של גובה הצליל והגיון קלוש בכל מה שקשור למשך הצליל (תו חלול, רגל, דגלון וכ"ו)
אבל מרגע שהחלטנו על השיטה הזו, היה חובה להכיר במגבלותיה.
אי אפשר שיהיו אין-סוף סימנים.
זה חורג מהמשמעות האנהרמונית של מי# ו-פה.
אבל זה בא בדיוק מהמקום הזה.
זו שפה שיש בה מוסכמות והיא צריכה להילמד מתחילתה ועד סופה.
אולי, (ורק אולי), לנגן בלי לדעת תווים, זה קצת כמו לטייל באיטליה בלי לדבר איטלקית.
אפשר להינות מהנופים. אפשר להיתפעל מהעיטרים והפרסקאות על הביניינים מפירנצה אבל תהיה איזה בעיית תקשורת קלה שיהיה צורך למצוא דרך לגשר עליה.
מה שאני קולט במרבית אולפני ההקלטה זה בדיוק את החווייה ההפוכה מזו של ZOOOT.
כל עוד מדובר בדברים קונבנציונליים, במוסכמות יסוד, בדברים שבאת איתם מהבית (גם באיטליה אני נוהג בצד ימין של הכביש ולא ניגש לפלוני ומשחק לו בביצים, למרות שאין לי מושג אם בא לו או לא ואולי כתוב משהו בעניין הזה) - אז אין בעיה.
באמת שיטת ה - Gm Bb7 ברורה לכולם ומאפשרת התנהלות זריזה.
אבל ברגע שמגיעים לסוגיות מסובכות יותר, מיד מתחילים הדיונים.
ותמיד זה איכשהו צריך להגיע ל"תראה לי...".
ואז זה כבר לא ביצוע אלא חקיינות.
ומתחילים נסיונות, וזה מבין ככה והוא מבין אחרת ובשורה התחתונה, אני שמנגן בטהובן מגיל 4 נופל מחברה שלא ראו מימיהם פרטיטורות אבל יש להם זיכרון טוב.
הזיכרון שלי חרא, אני מגיע לאולפן וממש לא בא לי להתחיל לזכור מה שהגיטריסט חושב שצריך להיות הריף.
תמיד אני שואל את עצמי מה היה כל כך מסובך לכתוב את זה.
אבל - זה אני.
אגב, אני מדבר איטלקית
ואגב 2 - לא הייתי נוגע לגבר איטלקי בביצים גם אם היה שלט שמחייב את המנהג הזה.
הצטרף: 29 אוג' 05
הודעות: 51
מיקום: העוגן
פורסם: שישי 08 יונ',07 21:48
אולי נעזוב את מי שקורא טוב או לא ומי שראה ופגש והכריז.
ומכיון שיש טענות לכאן ולכאן וכבוד לכולם אולי פשוט נבדוק בהגיון בריא האם קריאת התווים קלה או קשה.
האם קל יותר למשל לנשפן לקרוא תווים מפסנתרן?
אני לא יכול לראות שום סיבה בעולם שיהיה לו יותר קשה.
1. הוא קורא צליל אחד בו זמנית.
2. לרב האצבעות שלו ממוקמות באותו מקום.
3. הצליל דו ינוגן תמיד כאשר אותם חורים סגורים.
4. יש לו זמן פנוי בזיכרון להסתכל קדימה ולהתכונן לכל צליל זר לסולם שיגיח לפתע.
אבל מה לגבי פסנתרן?
1. שני מפתחות.
2. כל מנגינה בכל יד גוררת עצמה לכיוון אחר ולעיתים אף באותה יד.
3. האצבעות משתנות חליפות בתוך כל יד. פעם אצבע שלישית על דו ופעם ראשונה. במקרה
הטוב האצבעות כתובות. במקרה הגרוע לך תנחש ותתכנן.
4. הכתב קטן כי אם יהיה גדול לא יהיה ניתן לתפוס אותו ברוחב או אורך העין.
5. והקצב שכל כך קל למי פה מהכותבים לנגן סינקופות וטריולות שיש בהם הפסקות נרשם לשתי ידיים וכל יד בשלה.
והנה עוד 5 עובדות הנתפסות בדרך ההגיון שלי למה קשה לקרוא תווים בפסנתר.
האם להסיק מכך שהשפה לא טובה מספיק?
אולי.. בכל מקרה היא לא יכולה להעביר את כמות האינפורמציה הנדרשת לנגינת יצירה בשבריר שניה. לפחות לא על פי ההגיון שלי.
Expert
הצטרף: 09 אפר' 04
הודעות: 826
מיקום: ניו יורק
פורסם: שבת 09 יונ',07 02:30
Icanpiano - אני אתן לאחרים להגיב, אבל מה שכתבת נראה לי מופרך לחלוטין. לקח לי המון זמן להבין מה רצית, וגם כשכן זה היה לחלוטין לא קריא על הפסנתר. זה מתפרס על איזור עצום בגודלו - צריך להסתכל רוחבית על שטח ענק בשביל לקרוא שתי ידיים של נקודה אחת, ובכלל סיפור שלקח שורה אחת בדף שלי לקח דף שלם אצלך! לקרוא את השיר המלא יגרום לי להעביר דף כל 10 שניות! ומה היה קורה אם פתאום היתה סינקופה של שש עשרית באמצע, או טריולה?
כמובן, בלי לדבר על העובדה שהתיווי שלך אפקטיבי רק על פסנתר ואי אפשר להתייחס לכלים אחרים איתו, בהנחה שהיו כאלה בקטע. את התווים המקוריים שלי אפשר להעביר לנבל או גיטרה (עם אדפטציה קלה), את שלך כל נגן שאינו פסנתרן לעולם לא יוכל להבין.