תפריט
שלום Anonymous ::: 2020, 06:43
Facebook
musical act magazine המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה Musical Act Magazine
קלאסיקה - תולדות האולפן הישראלי, 1
שרשרת זו הוגדרה כמועילה (480) › תצורת הדפסה
לך לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10   הבא
 הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » SoundBoard - סאונד מקצועי
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:28   
יואב שדמה הספיק להקליט וללמד, בארץ ובעולם, והיה דמות מזן מיוחד, הזן שממנו גם עשוי יועד נבו, לימים מפיק וטכנאי מוכשר בלונדון. שניהם היו לי על הכוונת באותם ימים של צמיחת האולפן העברי, כשתופעת הייחודיות הסתמנה בפועלם.
יואב שדמה, כאמור, החל כעוזר של פרנקי גליקסמן בטריטון הוותיק, עם "פרמיירה" בשלישיותם של אבנר קנר יואל לרנר ומזי כהן. מזי, תגלית של סנדרסון ("אתה חייב להודות שכל מי שאני לוקח זמרת הופכת קליבר".. דני, והאמת שצדק), עוד לא יודעת אז שהיא הולכת להתחתן עם איתן וייסלר, אשר עם מיקי גוב (אח של) מקים חברת הגברה, מעין "בת" למור הפקות. יואל (המזוהה יותר מכל עם ה"סיקסטיז" והתאום בלתי פריד של מוטי דיכנה הענק והיחיד) כיום עם אולפן ביתי בשרון, אחד הכשרונות היותר מבוזבזים של המדינה, ואבנר קנר, אגדה מוסיקלית, כשרון חרוץ ומפרנס מרכזי של תעשיית הסיגריות, ידע לשלב כשרון טכני באולפן ובמחשבים למטרות המוסיקה. כבר שנים רבות שהוא עם אולפן אישי, ומוותיקי המשתמשים במחשב האישי למטרות מוסיקה, כולל תקופה באנגליה, לשם נסעתי פעם לבדוק אצלו את החוטים והבורקס הנפלא שהכין.
יואב שדמה מתגלה באותם ימים כחיית אולפן שנולדה מרחם של פיידר, אחרת קשה להסביר את התופעה, ואנסה בכל זאת באמצעות תשובה שעניתי לסנדרסון, כאשר שאל אותי את מי כדאי לקחת לתקליט החדש שהתכונן לעשות באולפנו האישי: "יש טיפוס אחד, שדמה, אשר אם תקח נבוט ותכה לו במוח, ולאחר מכן תטחן אותו במערבל ביטון, ולסיום תצניח אותו ממגדל שלום עם ידיים פרושות בתקווה לצוף על אדי ערפיח של רח' הרצל ותפספס אותו על הקרקע... עדיין, אם ממש באותו הרגע תניח אותו על קונסולה שמעולם לא ראה, הוא ישוט בה כאילו היא ירושה של שנים". הערצתי אותו על כך, כי לצערי לא היו טכנאים רבים שבאמת ידעו מה זה פיידר, למרות שהטיחו את המונחים השכם והערב בסובב אותם. מהאנשים שיודעים למה הם צריכים, אם בכלל, לעשות ככה ולא אחרת, ומתוך הגיון שמקצוענות לשמה דורשת.
מנייאק טכנאות משכמו ומעלה, אשר האולפנים בהם עבד חלקם כבר לא פה. טריטון, כמובן, סינטרון, המון, הרולד, זאזה הראשון והשני, טוסטר (סנדרסון) ואולפני וויליג'. כולם היו ביתו בזמן זה או אחר. באולפני "המון" למשל, הוא ביצע את ההקלטות הראשונות כאשר אולפן A נפתח, ובפרויקט חדש מטעם "המון הפקות" (מאיר בנאי), והקלטות רבות ומגוונות בתווך, מ-"זקני צפת" ועד "דנה אינטרנשיונל" עכשיו.
והוא זוכר היטב את היום שבו גיא יפה מטריטון קיבל את ראובן שפירא לעבודה על תנאי...

ואנחנו הולכים אחורה בזמן...
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:29   
אז זוכרים את ראובן שפירא בא לבשר ("התקבלתי לאולפן", כמה שנים אחרי כן כל האולפנים בישראל מתחננים שהוא יקבל אותם), אז הוא כבר נכנס לעניינים באולפני אשל. באותו הזמן הטכנאי הראשי באולפן הוא יורם לב, שמאוחר יותר טכנאי כמעט קבוע בסיגמא, אך בהרבה אולפנים אחרים גם. יורם לב היום מוכר ומשכיר ציודים, ומתעסק הרבה בהקמת אולפנים, אקוסטיקה (עם רם, לשעבר טכנאי באולפני "זאונד" שיקומו עוד מעט) וכל מה שקשור לאולפן. איש שקט, רואה ולא נראה. איש מתוק שאוהב לתת מעצמו, ועושה את זה לפעמים על חשבונו. ליורם לב נזקפות עבודות מעניינות בהיסטוריה, ולאחר שאצליח לתפוס אותו, נזקק ממנו את הדבש.
בינתיים הוא טועם את הקפה שראובן שפירא מגיש לו בחלחלה, ואז מתברר שאין סיכוי ששפירא ימשיך להיות 'עוזר טכנאי' עוד זמן רב. והצעיר מתקבל לעבודה, שהיתה מן הסתם הקלטות לטלויזיה, תיאטרון ומזרחי בראשית העונה, והכל לתוך 2 ערוצים(!).
בתור "עוזר טכנאי" היית, ועדיין, זוכה להרגיש כיצד כלב רץ להביא בפעם המיליון את המקל לבעליו, ולא מבין למה זה מגיע לך. אתה בכלל רוצה להתחכך עם אמנים, והנה פינת הקפה ומחירי הסיגריות בקיוסק הם הדבר שאיתו אתה מתעסק רוב היום.
עוזר טכנאי שלא היתה לו פרוטקציה, היה צריך באמת באמת להאמין שיגיע יומו במרכז הקונסולה, אחרת היה נרמס ברגלי עוזר טרי שתמיד מתרפק כשאתה לא מוכן, ועוד טוען "למדתי בחו'ל"... רבים פשוט התייאשו או ויתרו. החזקים התעקשו.
אבל אם נדמה לכם שאתה מבינים את המשמעות של עקשן, אז אל תדלגו על הקטע הבא.
ראובן שפירא זה איש שהמציא את ה"ק" וה"ן" ב"עקשן".
אפילו אם אתה מהרהר, או חולם באמצע הזיה, שאתה מתכונן לחשוב על האפשרות להתווכח איתו, אז מוטב שתלך עד הים, תפשיל נעליך ותתחיל לצעוד על שיאי גלים לכיוון יבשה.
וזו לא התווכחות לסתם. האיש הזה הוא אנציקלופדית הפרקטיקה המהלכת, שאין אצלה הנחות ו'כאילו'. אתה לא יכול לחלוף על פניו להפליץ השערה ולחשוב שתוכל להתקדם אפילו מ"מ מבלי שתזכה לתגובה. מנסיונם של אמנים, טכנאים ותלמידים, את הנימוק האחרון הוא תמיד יחלוץ, ויוכיח שאת כל נסיונו הוא ריפד בשכבות של חוכמת חיים, ואפילו אם זה יהיה על חשבון יקר של סשן הקלטה.
את ההזדמנות הראשונה לטכנאות לשמה זוכה שפירא להגשים כאשר שני טיפוסים חשודים נכנסים להקליט 'מזרחית' באולפני אשל, וכל נפש חיה באולפן התאיידה מרוב אימה.
הטכנאי-כלב הוא, כמובן, המועמד הטבעי לקריאת מלחמה. כשהוא נזכר, הם היו די נחמדים, וההפקה היתה עליזה, ממש כמו לונה פארק בגיהנום.
כפי שהזכרנו, המיקסר היה דגם "טומי פרידמן" עם 8 סאבים, וחדר ההקלטה, כבר במונחים של אז, היה ענק! היכל שעשה לאולפני אשל אך כבוד והערצה. וגם היו שם ממתקים עם ביצים: נוימנים 67 ו-49, כן! האמיתיים. מאיר אשל ואנשי קולינור היו בוגרי הרשות, ומכאן שיש ציוד שחייב להיות באולפן, לפי הספר.
והיה שם חדר חיתוך כמובן. עם שולחן של פיליפס וסטודר ענתיקה. מאיר, כמו פיסי אושרוביץ, ולימים עוד כמה בעלי אולפנים פראיירים בישראל, שם את כפו באנגלים בני הנבלה. הוא לא שמע לי, כמו כל אלו שיכנסו לרשימת ה'אולפנים המופלאים', יותר נכון - שלא האמינו לי כשאמרתי: "אם יש מציאה באנגליה, למה שלא יחטוף אותה אנגלי ששומע על כך דקה לפניך? למה אתה רץ להאמין למה שמוכרים לך?" וכל פעם היה פראייר ישראלי על המשמרת.
אז Don Larking היה אחד מאתרי העלייה לרגל של ישראלים, וכשהם חזרו מהרגל, ישב לספור את הפאונדים, מפליץ משמחה על שהצליח להיפטר מטומאה.
מאיר חזר ממנו עם עם מכונת הקלטה סאונדקרפט (אוי) ומיקסר העונה (לפעמים) לשם "קונקורד 2000" (וויי!). "תגיד לי," אני פונה אליו מתוך ענני הבדיל לאחר עשרים אלף תקלות "לא נמאס לך?". אבל מאיר היה שומע ועושה. עושה מה שבא לו. לאורך כל הדרך, אשל וסיגמא שני אולפנים שעושים נכון רק לאחר שאכלו מרורים, לאחר כל האולפנים, ואחרי הרבה כאבים, וגם אז רק לאחר שהתחילו לא להאמין גם לעצמם.

בתלם הזה יצעד, עוד כמה שנים מאוחר יותר, מרק לוויטן שצונח אלינו מדנמרק (אולפני "לוויטן"), שירכוש אשפה בריטית שתוקעת אותו חזק. הוא קנה מכונת Trident שלא הייתה אלא אותה Amity Shruder עם ציפו עץ ולקה (זוכרים את סטודיו 21 ?), ומיקסר שאם היה מזג אוויר יפה, דווקא אז הוא לא עבד. להקים את האולפן הזה (לוויטן) עוזרים לי גיל בראון (לעתיד אולפני D-Master, ואחר כך DVDMaster עם דודי רוזנטל, ואמנון אילון, ומורה ב"הד").
מאיר היה כזה "תן אל תיתן" כזה. כששפירא ביקש רשות להתאמן בלילות (פעם אולפנים היו נסגרים בערב!), הוא סירב בטענה שזה יגרום לבלאי על הראשים במכונה... ואז שפירא עוזב למקום שבו הבלאי קיים בצורה מאוד ממוסדת, למעשה שימש כנורמה – אולפני טריטון.

טריטון כבר מספיק לצבור שותפים כדי לעבור למקום אחר. ככר המדינה לא הסביר פנים, ולאבא הקבלן של אלון הילל (המתופף) היה פתרון, על קומה תעשייתית בכנרת 15 בני ברק, בין מפיץ תבלינים למלטשי עורות. מעשה שדרש הכנסת שותפים, כמו אלון בעצמו וגיסו, יוריק בן-דוד מוסיקאי מחונן שאני מעריץ אישית, כולל אהבותינו הגסטרונומיות, ולימים יו"ר אקו"ם.
אך את הברדק, שהיה מכונה אז טריטון, היה צריך להפסיק. טומי היה חולם, השותפים היו רבים, הציוד התפרק, וזו היתה הגרלה: אם באת להקליט 16 ערוצים אולי הצלחת לעבוד על ארבעה!
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:30   
אז זמר אחד, מאיזו שלישיה שפעם מקליטה בטריטון, מתגלה ככישרון ניהולי. גיא יפה נכנס לנהל את טריטון ועושה לו את מה שהאולפן הזה היה צריך מהתחלה. אולפני "תקלה" הפכו להיות יותר מסודרים, כי הגיע מישהו עם אחריות, שגם הבין מה זה סאונד. ומאז טריטון זה מושג אולפני ששווה צליל.
וגיא בוחן את הטכנאי שפירא שאך מגיע מאולפני "אשל".
המבחן עצמו: שיר של סנדרסון "לך תעשה עליו מיקס!".. במקור, הקליט אותו איתמר גפני, דמות אגדתית שריחפה בין אולפן להגברה באותם ימים, והוציאה תחת ידה עבודות למופת. זו היתה אחת מהם, ושפירא נזכר שכמעט ולא נותר לעשות הרבה, כי הבסיס היה טוב, אז הוא מצטרף לאולפן כ"פרילנאס" (עצמאי מחושבן).
השילוב של גיא יפה וראובן שפירא היה זריקת ההורמונים שהזניקה טכנית את טריטון. הנהלה נכונה ועקשנות למושלמות טכנית (מי פה עקשן?) היה הדבר הנכון,
"לקחנו את הענינים לידיים," משחזר שפירא, "ותחזקנו את הציוד בעצמנו, כאשר על הידיים המבצעות מנוי צביקה מגן (אחיו השקט וחולמני של אלי מגן), האיש היקר והצנוע אשר שימש מעשה לכל הטריקים של טומי פרידמן בעת שהרגיש יצירתי. צביקה היה שם לתקן את הכל, לסדר את הדברים במקומם, ולעתים להחזיר פשלות לתקינותן."
חזויה מקובלת באותם ימים היתה להיכנס לטריטון ולראות את זוג רגליו של צביקה מגן מבצבצות מתחת לאחד המיקסרים, וזאת עד סוף היום.
"היינו מזעיקים את מנשרוף כדי להציל 'תחזוקת-יתר' שהשקענו בציוד זה או אחר, והוא כהרגלו, היה מגלה שהבעיה האמיתית היא המפעל ולא המשתמשים. אני זוכר שחיברתי תפילה ביום שזכיתי לראותו מביא את מנגנון הסטודר לידי כיוון. גם ה-Amek החדשה (שהיתה דגם 'נסיוני' חדש) הפסידה את בתוליה למנשרוף, אשר בזכותה הגדיר מחדש את המונח S&M."

האמת, הוא לא היה רחוק בתיאור הזוועה. קפיצה קטנה קדימה בזמן, ביום שטריטון מחליטים לרכוש מיקסר "אמיתי" ולא בנוי מכרעיים של עוף. גיא מציב לביטנסקי (מור הפקות, היבואן של AMEK) תנאי, "שהמיקסר יבוא עם מנשרוף". אשר ביטנסקי מאשר על גבי, ואני כאילו מחוץ לתמונה, כאשר אז, אני תולעת אולפנית שמכירה את הפרקט יותר ממשפחה.

אז נעשתה מכירה והחדישה 2520 של איימק מגיעה לארץ. לפני כן, ביקרתי במפגש שיזמה החברה ב-HHB כדי לדון בדרישות המיקסר התחרותי הבא בשוק... והנה אני מחווט ומחבר את החיה הגדולה והרחבה הזו, באולפן שמימיו לא זכה לכבוד ציודי שכזה. ומיד מגיעה פדיחה...רגע.
לא לפני, אחת נוספת מגיחה בדמות יהודה זיתון ומאיר אזולאי, בעלי "סיגמא", המגיעים לבקר אותי בזמן החיווט אצל המתחרים (??? עד כדי כך?). אני חושש שהם הולכים לבשר לי משהו שגורם לגזזת, וכשיהודה מסמן לי לשבת אני כבר מלבין (למעשה התחלתי להלבין בגיל מאוד צעיר).
"ראובן, אתה הולך לכעוס עלי, כי עשיתי משהו מבלי לשאול אותך. הייתי לחוץ.."
רקע: באותה תקופה בורח מדרום אפריקה נוכל ישראלי שעוקצו התגלה. הוא נוחת בארץ אפריקאית בדרך, גונב מטוס ומכונת הקלטה Studer מאחד האולפנים הנידחים, ומגיע עם שניהם לארץ. "איציק" עוד לא נודע בישראל, ומזדרז להדפיס ניירות יפים של חברה "Recording Studios Consultant", ומתחיל בשלב איתור קורבנות.
ממש באותם ימים גמרתי לאלדד שרים את אולפנו, שהיה משולב בתוך חברת פרסום בצפון ת"א. אולפן סקיצות קטן ועניני. "איציק", אני לא יודע איך הגיע לאלדד, אך הוא משכנע אותו שלווינים זה הדבר הבא, ושמזה יש יותר כסף ממוסיקה. אני מזהיר, כי עוד לפני כן היתה לי פגישה עם ה"איציק", ונוכלותו לא הצליחה להרשים אותי. לא רק זאת, הזהרתי אותו שאם יעולל אני אשחט אותו במו מלחמי.

"הוא הציע לנו מכונה 24 ערוצים של סטודר! איכה יכולתי לסרב?" מתריס יהודה כנגדי בהפסקת החיווט בטריטון, "מעולם לא היה בסיגמא ציוד משובח..." (?), "אז קנינו!"...
אני דקה דומיה, מעכל סטטיסטיקה ודמי מאבד משקל. כיביתי את המלחם "בואו מהר לאולפן!".
בסיגמא אני מבקש לראות את הניירות עליהם חתמו הליצנים. ואכן שחששתי, "איציק" החתים אותם לשיעבוד לכל החיים, ובעבור מכונה שהיתה חצי ריקה מרכיבים, ובקושי נדלקה. טלפון מאיים אליו והעסקה מתקפלת. סיגמא ניצלו.
אבל לא אלדד שרים היקר והתמים. חברת הליוונים אליה שפך את כל חסכונותיו ודירתו, המשיכה להתקיים רק בחלל, והתעופפה כמו צלחות הקליטה שהיא הבטיחה ללקוחות הרבים, וכידוע לא קיימה. ביום אחד נהרס עולמו, ואת איציק מגייסים לכלא. כמה זמן אחר כך הוא מנסה לברוח מהארץ בשחייה אל יאכטה ממתינה, שם אוסף אותו מיטב השיטור הימי.

חוזרים לפאשלה אחרת...
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:31   
ואז בטריטון נגמר החיווט, שלום חנוך ומתי כספי דחו את כל ההקלטות שלהם על סמך ה"ציוד החדש" שמגיע לאולפן וכל האומה מחכה לשמוע, ואין צליל... כלומר, יש, אבל לא מהמקום הנכון. אתה שולח למכונת הערוצים וזה מגיע למיקרופונים (?) אתה מחבר מיקרופון והוא מגיע לאפקטים...... מה זה?$#%#^&?? אלוהים! לא עכשיו. מה עשיתי לך? למה זה מגיע לי? למה? לילות שלא ראיתי אישה, ויצועי היחיד היתה הרצפה. ל-מ-ה?
כל שותפי האולפן, שהמתינו לצליל, ולשיערוך השקעתם הטריה, היו מסביבי. גיא היה מתוח ולחוץ "שלום חנוך שואל מתי אפשר להתחיל." צביקה מגן מגלגל עוד אחת. רפי פרסקי בא לשאול איך מלחימים פלג מידי כשבידיו פלסטיק מותך.
ואני מרגיש כמו צנון.
בודק את עצמי, מסתכל בתוכנית, גוחן, מנטר מסביב ומתפלל לקוות שהבעיה היא אצלי.
מנסה להקליט על המכונה דרך המיקסר. נאדה! חושב שאני מסטול מדי, מבקש את הסובבים לעשות כנ"לי. נאדה!
וביד רועדת אני מתקשר לחבר ב-Amek, אשר מן הסתם היה אחראי על היצירה.
"L, תגיד לי" אני בנועם " אם אני רוצה להקליט על ערוץ 1 בטייפ, איך אני בדיוק מחבר?".
מן הצד השני הנימוס האנגלי מנסה להסתיר את הספק אם המיקסר בכלל ביבשת הנכונה " אתה לוקח כבל Patch" אומר היצרן, "ומחבר אותו בין יציאת הקבוצה אל תוך כניסת המכונה, וכמובן שזה אוטומטי אם אחד הולך לאחד". ..
עכשיו כבר הייתי בטוח שאני לפני התקפת לב. האמת שהייתי כל כך מיואש שהייתי מוכן לשאול שאלה כל כך מטומטמת, ורק בשביל הסיכוי שהוא יענה לי, שברגע האחרון החברה שתלה מפסק נסתר שהופך את כל הסדרים בעולם.
"אבל זה לא כך.." אני נאנח "ידידי, אני חושש שפישלתם, ואני הולך לאכול אותה בגדול".
L נאלם, ורועדת עונה "Ruben, אני טס למפעל, אני מרגיש רע ונכלם. הולד-און א- מינוט".
לאחר עשר דקות מגיע וידוי הריגה טלפוני. אני כבר בשלב טרום פקקתי, מנסה לבלום את הרגע.

שתבינו, מיקסר כל הזמנים מגיע לטריטון כאשר כל החיווט הפנימי שלו שגוי, וזאת בגלל שנתנו לבחורה שהלחימה במפעל תוכנית עבודה של שורת חיווט אחת, אותה היא שיכפלה על כל השורות. רק שהשורה שהיא העתיקה ממנה, הייתה היחידה שצריכה להיות שונה מכולם(!).
לא ייעשה. אני יודע. גם לא יאומן!
האסון מתפזר בשניות, האולפן ניטש, רמזים טלפונים ראשונים מודיעים לכספי "זה יתאחר קצת, כי אנחנו רוצים להשביח את האולפן בשבילך קצת יותר".
ואני נשאר שם עם צביקה מגן ועם גיא יפה. והם מסתכלים עלי: "אם יש משהו שאנחנו יכולים לעזור?"
נכון שיכולתי לפרוש, שהיבואן ישבור את הראש. אבל באותם ימים אני איש הגיבוי של כל היבואנים גם יחד, המתחזק של כל האולפנים כולם, והאיש שמצפים ממנו תמיד להציל בו זמנית. סמטוכה שנכנסתי אליה בלי רצון, ואני בכלל רציתי לעשות מוסיקה.
מאותו רגע ושלשה ימים אחר כך, כליי הצמודים הם פינצטה, חוסמי עורקים לאחיזת חוטים בסבך, מלחם ובדיל, ואני מתחיל לחווט את המעיים והצומת של הקונסולה מחדש, לא מאמין על שעובר עלי, ורוצה לחשוב שהנה מגיעה טלטלת יקיצה מחלום. צביקה וגיא נרתמים לעזרה, מנטלית, צביקה מגלגל ומעביר לגיא, ושוב לצביקה, כאילו אני לא קיים...
זה היה הימור. למזלי הוא הצליח, וכספי נכנס להקליט. אבל הבעיות של המיקסר רק התחילו. לא אייגע, רק שתבינו שבאותם ימים אסור היה לאולפן להיות מושבת מתקלות. הושבתת? הקליינט עבר לאולפן אחר. חד וגס. ואם קרתה תקלה, מנשרוף הוזעק ולקליינט נאמר "זה סתם עניין של כיוון, תוך 5 דקות הוא סוגר ת'ענין". ?? גם הקציבו לי, אתם קולטים? מעמידים אותי על עובדה, או יותר נכון מפילים עלי את כל הכבודה.

אז כשגיא מתקשר אלי יום אחד באמצע ההקלטות של מתי כספי, "מתים לי ערוצים באמצע עבודה!" אני מגיע, ואין רמז לנכונות להפסיק הקלטה. מתי כבר חיכה מספיק. עכשיו הם כבר לקראת הסוף, ואני צריך לזחול מתחת למיקסר, לפרק את ה'שאסי' ולהתחיל להלחים עבודה אנגלית חובבנית מחדש, לתקן ליקויים באלקטרוניקה, ולזכות בגשם של טיפות בדיל, כי הוא הלא, כשהוא מותך, יודע רק כיוון אחד, ואני הייתי בדרך.
אז התקליט האחרון של כספי עבר כמה שעות בריאות כשאני למטה, רגלי מבצבצות בין רגליו, ולצלילי המוסיקה אני מנוקד ברתיכות בדיל לוהטות.
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 00:32   
"טריטון היה הבית השני עבור כולנו," נזכר בגעגועים ראובן שפירא, "גיא היווה את דמות האב (מוטרדת מנטלית עם כבוד של שייך ערבי, אך עדיין אבא וחבר טוב, וטכנאי בן ......!) רותי/ציפי (המזכירות) היו האימהות (לימים תעבודנה בהפקות, יתחתנו, יתגרשו ויעברו לאקו"ם). היו זמנים שהמשרד שלהן היה כה עמוס בילדי טריטון, עד שגיא היה צריך לרדוף את כולם חזרה לאולפנים... (ואנו שוב התגנבנו חזרה)." עורג שפירא.
והיום, כשעולה ונשאלת שאלת הסאונד, ראובן שפירא נזכר ברגעים הקריטיים ממש "כך למדתי את החשיבות של ציוד מתוחזק היטב, וה"רוח" של מקום העבודה. הצלחנו לגרום לאולפן לעבוד ולזכות ב"סאונד". הסוד היה טמון בחומר האנושי.
עשינו שיר ביום.
סקציית הקצב, מיתרים, כלי נשיפה, הכפלות, שירות ומיקס.
מוסיקאים אדירים כמו אלון הילל, קובי כהן, אוהד אינגר, חיים רומנו, ז'אן פול זימבריס, מיקי שביב, איקי לוי, שמוליק בודגוב, מאיר ישראל, מיכה מיכאלי.. אם אמנה רק כמה (וזו באמת רק דוגמא), עשו את הרית'ם סקשן."
וכדי לחדד, שפירא מדגיש נקודות: "כולם השתדלו להיות הטובים ביותר, לנגן בזמן וליצור את ה"גרוב". אז הבנתי שהסאונד מאוד תלוי בביצוע. יכולתי להקליט 5 טייקים עם אותו סט-אפ ואותם כיוונים בציוד – ולראות שרק בטייק החמישי הכל היה מתבהר והמיקס נהיה עביר."
"תזמון וגרוב היו העניין אז, להבדיל," מניד שפירא ראשו, "מכשיר הקליק (Dr. Beat) היה חיוני, והובא לאולפן ע"י המתופף כדי שכולם ישבו מדויק."
והיום, כשמדברים על מיקס ומוסיקה, שפירא נזכר ברגעים הקריטיים "כשעשיתי את האלבום של ריטה, למדתי את החשיבות של עיבוד. קליינשטיין היה אז כוח צעיר, ועבד עם נאור דיין, אלון הילל ואיתי. כיוונו את הסנר והעיבוד היה מהודק ובמינימום נגינה. צלילי הבס היו קצרים, מלוקטים בקפידה יתרה. רמי ונאור היו מחלקים את התחומים תו בתו בין הגיטרה לקלידים. לבסוף יצא שנאור מנגן באיצבוע בלתי אפשרי על הגיטרה, ונשבע שבפעם הבאה הוא יהיה הראשון שיבחר את התווים..."
אך גם התקופה האלקטרונית התחילה להיכנס לאולפן. "גיליתי שאני יכול לסנכרן את ה-RX11 (מכונת תופים) אל סרט ההקלטה, ולהשתמש בזה להפעלת הסינטים, באמצעות MIDI, הפרוטוקול המסתורי," הוא נזכר בניצני האולפן הוירטואלי, "תיכננתי את התווים (סה"כ 16 פאדים..) ורשמתי את התווים על המכונה בעזרת צ'יינוגרף. רמי אז היה מנגן סדרה-סדרה (pattern). לא הייתה לנו שליטה על שחרור התו, כך שכולם נשמעו די קצרים..."
ואני שואל אותו על צורת העבודה עם אפקטים באותם ימים. מה אפשר היה לעשות עם מה שאין..
"הייתי משחק הרבה עם אקו הפוך (ע"י שהפכתי את סרט ה-"2 והקלטת הריוורב), במיוחד על טם-טמים ושירה. הורדתי ריוורבים באוקטבות כדי להרמן על תפקידי צ'לו נמוכים. הייתי דוגם לופים (עוד לא הומצאה המילה הזו אז...) על מכשיר ה-AMS. ככל שהתחרפנתי כך המוסיקאים נעשו יצירתיים והשתמשו בסאונד לתפקידים חדשים.
כיוון שהתעסקנו בסרט מגנטי, מרחב היתה מילת המפתח, ונזהרנו מאוד שלא להעמיס את הערוץ. והעיבוד יצא לבסוף הדוק במיוחד, וכמוהו היה ה"סאונד". יסלחו לי, אבל זו לא היתה הפקה "צנועה", והיא נשמעה ענקית בזמנה. אבל אם אתה מפרק את העיבוד אתה מגלה כמה קצת נגינה יש שם, ועם מספר מצומצם של תווים.."
שפירא משחזר את התהליך שהכה בו כפלאש "מיקססתי את השיר הראשון _"בגידה") ועשיתי איקיו על הבס, ואז הרמקולים נהפכו כה שקופים עד שיכולתי לראות עד קצה המיקס. הכלים נערמו יפה אחד על השני, הבס והשירה חופשיים ממיסוך. זה היה בדיוק אז שהבנתי את הענין. ומאז אני מנסה להגיע לאותו עומק. יש שירים שאפשר ויש כאלה שאיני יכול איתם."
ראובן שפירא לא התעקש להישאר בבית, כי סקרנות הסאונד שלו לא איפשרה זאת. אחרי שהפך טכנאי עצמאי באולפנים אחרים (היי, אלו היו זמנים, שפירא היה בשיא הפופולריות!), תמיד ידע לחזור לבית בטריטון, ועם הרבה אהבה וסבלנות. הוא היה מעורב בהקמת אולפנים חדשים. כל העת עברו תחת ידיו עוזרי טכנאי, חלקם קשים יותר מאחרים. גיא היה מתערב איתו, וניסה את אותה הגישה המאוזנת של אהבה, סמכות, רוח צוות, מקצוענות וההפרעה נפשית. רבים מהם הפכו לטכנאים גדולים בעידן.

"אז אם אתה רוצה את הסאונד של ה-80' ?!"
מתריע שפירא,
"אתה יכול להשתמש ב-API וב-NEVE – כולם קיימים גם היום.
אתה יכול למקסס על מיקסרים של Amek , SSL, Soundcraft – כולם עדיין בנמצא.
אתה יודע מה? -
אתה יכול להשכיר טכנאי מה-80'.
אתה גם יכול להשתמש בטייפ אנלוגי (בהנחה שתוכל להביא אותו לכיול נכון)...
אך עדיין תצטרך את הגישה והצוות.
אתה יכול להשתמש ב-ProTools, אך במקום לערוך כל דבר, השתמש במוסיקאים מיומנים והקלט את סקציית הקצב 'חי'.
האם המוסיקאים שלך יכולים לנגן קצב בצורה הדוקה? האם הם מנגנים בקצב? האם הם יכולים לתת גרוב?
עדיין, אתה לא שם..."
דברי שפירא נמזגים עם מצקת הזמן, מתלכדים בתבניות של פרקטיקה, ומלווים בהרבה אהבה. האיש הזה, הוא מן הבודדים שהכרתי בענף, המסוגל לרתום את עצמו למען הזולת, יהיה זה מתחיל או מזקין, עלום או ידוע, בוקר או לילה, מקיץ או מסטול. התעשיה העברית חייבת לו הרבה, ולו בזכות התעקשותו שיהיה כמו בספר, כי אחרת אי אפשר. שפירא היא נפש שאפשר לנוח על כתפה ברגעי דיכאון, וזאת מתוך ניסיון.
"רוב המעבדים באותה תקופה," נזכר שפירא, "היו מחונכים מוסיקלית, או לפחות הבינו בתיאוריה של עיבוד. היו אלה גם אותם מעבדים שיצרו את הסאונד. המפיק השגיח על הפרויקט, וגם בלהוציא את המיטב מהטכנאי, האמן והמוסיקאים.
- גם בפרויקטים מאוחרים, כאשר המעבד הוסט אל מחוץ לתמונה, הסאונד היה עדיין שם, והמוסיקאים עדיין נגנו קרוב לעיקרון המרכזי, כיוון שרוב המפיקים היו מאומנים מוסיקלית.
מאוחר יותר, כאשר אנשים קלטו שהם יכולים להשתמש בטכנולוגיה בשביל 'לרמות' ביצועים, רק אז התחלתי למצוא 14 ערוצים של גיטרות קצב בטראק-שיט. נהגתי לעשות mute על המון קטעים וזאת במטרה שהשיר יעבור. אני עדיין יכול לעשות זאת מדי פעם, לפעמים האגו מנצח.
- ואז ה-AutoTune פורץ פנימה וכל השירות נשמעות בכיוון מסונטז להפליא, מונשמות מ-20 רסיסי ערוצים, לא בהכרח קשורים זה לזה. וה"מעבד" וה"יוצר" הם תארים שנלקחים כיום בידי האמן והמפיק ברוב השירים.
- פתאום ה"שיר" חייב להיות טעון ב"סאונד". שירים טובים נשמעים טוב. זו עובדה. מילים טובות נשמעות טוב. עיבוד טוב נשמע טוב." נימת מצב משתקפת מקולו.
"אז, העיבוד הוכן בידי מוסיקאים ומתזמרים מיומנים, אשר בין השאר התחשבו בטווח והרמוניה. זה לא שאתה נכנס פתאום לתוך סצינה של מיתרים ומתחיל לעשות נסיונות. עיבודים נכתבו, ומהמוסיקאים ציפו לקרוא אותם פרימה ויסטה.
- כיום, אמנים רבים מתעקשים לכתוב את החומר של עצמם (היי, כסף מאקו"ם), וחברות התקליטים גילו שקל יותר לחסוך בעיבודים, במקום לשלם למפיק שיפעיל מוסיקאים בהקזת רעיונות. אם הקונסטרוקציה יוצאת עקומה.. טוב.. קשה.
- ואם לוקח לעשות את האלבום פי 4 הזמן והוא שוקל פי 8 הוצאות הפקה? היי, זו טכנולוגיה."
שפירא בציוני הסלמה, ואני שואל ה-כי אפשר?
"מפיקים טובים חדשים קשה למצוא. לפעמים אני רואה מפיקים מוכשרים המקדישים את מרצם במלחמה באגו של האמן והמוסיקאים בו זמנית. יתרה מזאת, הם כה לא –מוערכים ע"י חברת התקליטים ומתוגמלים אך מעט." הוא מתריע.
"עכשיו אתה נוכח שהסאונד של ה-80' כלל לא היה ציוד...
אין שום דבר שגוי בסאונד של ה-90', אם תרשו לי.
אבל, לעומת זאת, הוא אחר.
לגבי 'שירים טובים' אני יכול רק לצטט את Steve Albini:

Right now the recording game is crawling with wannabees. Lots of
profiteering can be done at their expense, by making flimsy crap and
pitching it as "just as good as, or a suitable alternative to" something
that's really good and has stood the test of time. - Steve Albini


דברי הימים שפירא, כאשר אני תופס אותו בין מיקס עם "היהודים" באולפני זאזה לבין ביקור בפורום. וכדי להבין את זאזה ואחרים, אנחנו שוב חוזרים אחורה, עוד קצת אחורה, להשלים פערים...
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 01:06   
מי שמענינות אותו תמונות של הזמן, יכול ללחוץ למטה.
חלק ראשון וצנוע של אסופת תמונות מתגבשת.

תודה לכל השולחים, המשיכו לשלוח באימייל ובדואר רגיל.
msmrodan
הצטרף: 23 יונ' 01
הודעות: 217
מיקום: ירושלים
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 05:20   
שאלה קטנה ראובן..
יש לך אולפן ביתי כיום? אם כן תוכל לפרט קצת עליו/להעלות תמונות?

ותודה על ההשקעה הרבה בבניית דברי הימים...מאד מעניין #read
astond
Act Compatible
הצטרף: 19 ספט' 01
הודעות: 4069
מיקום: gan yavne
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 10:36   
מרתק.
יש מצב לקבל מראובן שפירא תיאור על העבודה על התקליט הראשון של משינה?? אני נהנה מהסאונד שם, במיוחד מהבאס, עד היום.
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19288
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 10 אפר',02 15:49   
ל-MSMrodan
'אולפני' די צנוע:
וירטואליה מבוססת מקינטוש G-450, עם לוג'יק אודיו, ESX24, FM7, B4, ועוד כמה, כאשר הקלטות האודיו והמידי על המק, אם הן בכלל מתבצעות...
בארון שלידי מיקסר פוסטקס (מהימים שעוד היה לי טייפ 8 ערוצים צמוד אליו), ואל המיקסר מחוברים: פרוטאוס 2000, D-110, Alesis-D4, Proteus-1, ממיר גיטרה למידי Roland GM-70. מוניטור Peavey PRM שטוח עד כאב.

ל-Astond:
יש מצב, כל עוד התאים האפורים מאפשרים ריענון. שפירא מוסר שהבס במשינה היה פשוט פרסישן אקטיבי, מוקלט ישיר כאשר האיקיו מודגש קיצונית בגבוהים. במיקס הגיטרה עבר קצת קורוס בכמה מקרים. ננסה להביא עוד פרטים.
Dror_Shi
תומך
הצטרף: 15 אוג' 01
הודעות: 3148
מיקום: לפעמים בארץ
הודעה פורסם: חמישי 11 אפר',02 03:11   
שלום.
שתי שאלות:
1)האם ראית(ראובן) כסף בתוך כל הסיפור הזה?
מה הרוויחו טכנאי הסאונד בתחילת הדרך של האולפנים בארץ?
2)האם אפשר לקחת את כל הסיפור ולהעביר אותו למקום
בפורום שיהיה אפשר לקרוא אותו מבלי כל התודות ושאלות למיניהן?
thanx
 הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » SoundBoard - סאונד מקצועי

לך לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10   הבא
עמוד 7 מתוך 10

עשוי לעניין אותך :
:: תקנון