ציטוט: |
הצמד "חדוה ודוד" הוא אחד הצמדים הישראליים המצליחים ביותר שפעלו בארץ ובחו"ל מאמצע שנות ה 60 ועד תחילת שנות ה 70. הצלחתם הגדולה ביותר הייתה ב 1970, כשזכו במקום הראשון בפסטיבל הזמר הבינלאומי של טוקיו עם השיר "אני חולם על נעמי". |
ציטוט: |
"האמנים המקליטים דאז התחלקו לתבלין מקומי וללהקות קצב.
בנישת הלהקות היו את "עוזי והסגנונות", "הצ'רצ'ילים", "פלסטלינה" (שלום חנוך), "האריות", "הכוכבים הכחולים" ועוד (20 אלבומים בשנה ישראלית). כל "להקות הקצב" נתנו לטכנאי לעשות את מה שנראה לו לנכון. ככה היה אמור להיות. יוצאים מהכלל היו ההקלטות מ"הסוג השני". שם מעבדים ונגנים רוב הזמן רצו לבלוט, בהנצחה הזו על הסרט ובתקליט, או רצו שהיחסים במיקס יהיו לפי טעמם - ללא התחשבות בנושא איכות ההקלטה/מיקס או חשיבות החיתוך של תקליט הוויניל. הרוב נבע מחוסר הידע של הנגנים לגבי רמות ההקלטה. כמו לדוגמא פסנתר, שהיה תופס את כל הנוכחות בהקלטה מבחינת תדרים, ואח"כ עוד היו מתפלאים למה בתוצאה זה נשמע ככה, ולאחר החיתוך (תהליך החריטה של תקליט וויניל ר.מ.) כל התדרים באמצע היו מתחזקים בגלל נטיית המחט בתהליך זה." |
ציטוט: |
"מכונת 4 ערוצים אמפקס, 2 ערוצים סטודר. אקו chamber של EMT (שהיה מותקן מעל האולפן), ולפעמים 'הרשו' לי אקספרימנטים שבחו"ל היו טבעיים, כמו שימוש בדיליי סרט...
אתה קולט?! פחדו "מה זה? זה לא נשמע טוב!". זו טרגדיה שליוותה את כל ענף ההקלטות בארץ - שנים! אתה מגיע עם נסיון רב בחיתוך, הקלטות ומיקס, עבדת על הציוד הכי 'נחשב' באנגליה, ופה הציוד היה.. מה להגיד... לא איכות ציוד ולא איכות שמיעה. להקות הקצב נתנו לי יד פתוחה. אבל אמנים כמו שלום חנוך, אריק איינשטיין ומעבדים מוסיקליים ופזמונאים, התחילו להגיד לי במיקס "אני רוצה את זה ככה וההוא אחרת".. האגו שיחק ולא אחריות לתקליט. הזמר תמיד רצה להיות הכי בחוץ. בחו"ל הזמר בכלל לא קבע לגבי התקליט איך הוא יהיה. לדעתי זה נמשך פה עד היום (הראיון היה לפני שלש 4 שנים, ר.מ.) לדוגמא, תשמעו את השיר "לא יודעים" מהתקליט "קצת שקט" (המקור 1970, התקליט שבו "חוזה לך ברח" המיתולוגי). האזינו היטב לפסנתר ותראו איך דוד קריבושה עמד לידי והכריח אותי להרים את הכלי.. "תרים, תרים עוד, עוד תררררים!" ושומעים תוך כדי מהלך השיר (זה מונצח) איך הפסנתר עולה לקטסטרופה. תשמעו! עד שהוא עולה על השירה ונהיה רק פסנתר. אגואיזם. הטרגדיה. לעומתו שיר שהוא לא התערב, בו הצ'רצ'ילים מנגנים בליווי. "מיקס נכון" של אז. כמו של להקה. זו התקופה שבה בישראל היה סאונד אנגלי. קחו את שיר מס' 16 "שתי אחיות" (התעלמו מהישראליות), זה מה שהיה מודרני אז. כן. תשמעו את"עוזי והסגנונות" בשיר Firiends, סאונד כמו החיפושיות "של אז", עם כל הדיסטורשן והצליל האנגלי של אז. הכל פרה-מיקסים. זה הסאונד של אז - סאונד של פרה-מיקסרים. שמע את didn't know...משחקים מטורפים בפיידרים, גיטרה הפוכה, עוזי דרך לזלי. תשמעו איך הוא נגמר..." (התקליט "חברים", ר.מ.) |
ציטוט: |
תשמעו את "אמא שלי" - רק פסנתר!
אני בוכה למאיר (מאיר אשל, בעלי האולפן, ר.מ.), והוא אומר לי "הוא משלם, אז שיהיה" כאן רבתי איתו ולא הייתי מוכן לעבוד כך יותר. בלגאן! תשמעו את "כתבו עליו בעיתון", "מיאה", "מה איתי?".. |
ציטוט: |
"הם לא היו מקצועיים, הם לא ידעו להתנהג ליד המיקרופון, אבל לך תגיד ל"כוכבים" מנופחי אגו מה לעשות. הם בלעו את המיקרופונים. הכל דיסטורשן." |
ציטוט: |
"האמת שהיו. אבל מאיר אשל לא נתן להשתמש "אל תגע, זה חדש, חבל... זה ידפוק את כל ההקלטות.
אחרי שנה נשבר לי הז-י-ן וברחתי לגרמניה. שם שמעו עלי דרך Decca וחיפשו טכנאי שיודע לעשות "סאונד אנגלי"... " |