הצטרף: 28 ינו' 07
הודעות: 100
מיקום: ת"א
פורסם: שני 13 אוק',08 09:39
אגב, לא תמיד איכות הנגנים מביאה לאלבום גדול או סאונד גדול, ושוב זה עניין של טעם אישי.
אני לא חושב שאפשר ליפול מאף אחד ב"איפה הילד?" מבחינת נגנים, אבל שומעים שהם ידעו טוב מאוד מה הם רצו להוציא באלבום הזה ויופי של הפקה מוזיקלית של יובל שפריר.
עוד אלבום ששומעים שעשו אותו טוב (ושם דווקא יש נגנים) זה "פצעים ונשיקות" שאותו ירמי קפלן עשה.
ואם כבר ברי סחרוף, מה לגבי "סימנים של חולשה"? זה לא ה-אלבום בה-הידיעה?
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שני 13 אוק',08 10:18
כמו שקלימרו אמר כמה הודעות קודם, אני ממש תמהה על חלק מהבחירות כאן, שלמרות היותם אלבומים מצויינים על גבול ה-"אבן דרך" בתולדות הרוק הישראלי, הם נחשבים בדיחה בבראנז'את האולפנים.
אני חושב שהבולט שבהם הוא חתונה לבנה אבל חלק מאד גדול של האלבומים שננקבו כאן הוא פשוט מוצר עם סאונד מאד מאד בעייתי.
מעבר לכך, יש גם הגבלה ז'אנריסטית שמפריעה לי משום שדווקא בשנות ה-70 וה-80, היה פה בארץ ידע מאד מביך בכל מה שקשור בסאונד ובמיוחד בסאונד הקלטה. מה שהיה זה כמה מפיקים מוסיקלים עם אוזן מאד מאד רגישה אבל הם בכלל לא עבדו בעולם של הרוק. למשל מנחם ויזנברג שהפיק את חווה אלברשטיין (לטעמי "התבהרות" זה אחד התקליטים עם הסאונד הכי מוצלח שנעשו בשפה העברית אבל הוא הוקלט באולפני CBS באיטליה אז זה לא נחשב).
הצטרף: 25 יול' 05
הודעות: 517
פורסם: שני 13 אוק',08 14:52
האלבום "שביר" , אריק איינשטיין ויצחק קלפטר - 1982.
סאונד צלול וברור שלא אופייני לתקופה. בית ספר לעיבודים וסאונד של גיטרות/בס/תופים.
וגם, מיכה שטרית - מסמרים ונוצות - 1998
יהלי סובול - סוס - 1999
תערובת אסקוט - תערובת אסקוט - 1991
אביב גפן - ממנטו מורי - 2002
_________________
Industry Standart
הצטרף: 19 פבר' 06
הודעות: 119
מיקום: ירושלים
פורסם: שני 13 אוק',08 15:33
מנועים שקטים - אני אישית אוהב להשתמש בו כרפרנס.
מלטף ומשקר - שם יועד נבו עשה עבודה מדהימה.
בכלל לטעמי ההבדל בין הראשונים של עברי לידר והאחרים טמון ביועד נבו.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שני 13 אוק',08 16:37
בעיני, אלבום עם סאונד מהמם זה למשל מה שמאירי עשה עם דנה ברגר.
ואני אשכרה לאא סובל את הקונספט ואת הצלקות (על השומה אני דווקא מת)
אני מאד מסכים שאלבום הוא הכל ואי אפשר לנתק את עבודת האולפן מכל השאר ובגלל זה, כל השרשרת בעייתית, אבל אם (רק אם) מחליטים כן להתדיין עלהעניין הזה, אז אין מנוס מלנתק באופן מזיק ומלאכותי את הקונספט, את הכוונה מהמוצר שנקרא סאונד.
Act Compatible
הצטרף: 06 יונ' 02
הודעות: 491
פורסם: שני 13 אוק',08 20:31
גם אם מחליטים לנתק את היצירה מהסאונד לצורך הדיון התיאורטי:
השאלה היא גם האם הוא לא עניין סובייקטיבי בדיוק כמו היצירה עצמה ?
נדמה כי ההתייחסות לסאונד היא הרבה פעמים מוחלטת "כך זה צריך להישמע !", הרבה יותר אובייקטיבית מהתייחסות לתוכן עצמו.
אני מסכים כמובן שיש אלבומים שממש מכאיבים באוזן, כמו חתונה לבנה שהוא אלבום עם שירים מצויינים שהסאונד מחרבן אותו במידה מסויימת, אך לגבי דוגמאות פחות קיצוניות, האם זה לא עניין של טעם וסגנון אישי ?
בקיצור, אני קצת רוצה לצאת חוצץ נגד ההחלטיות החורצת והנוקבת שהיתה בחלק מההודעות כאן (לדוגמא, בהודעה הראשונה של יורם)ומאפיינת את ההתייחסות הדי רווחת לגבי סאונד ולהחזיר את המימד האישי/רגשי (סאונד עצמו, גם בצורה הטהורה ביותר שלו הוא חוויה רגשית).
עבורי, אלבומים עם סאונד שאני אוהב הם:
איזבו, האחרון.
אמדורסקי, האחרון.
שלמה ארצי, חצות.
משינה, מפלצות התהילה.
פוליקר, אפר ואבק.
סחרוף, 11א.
אפרופו הפרדה בין תכנים וסאונד:לגבי 11א, הוא אלבום של סחרוף שלדוגמא את התכנים שבו אני הרבה פחות אוהב מבאלבומים האחרים שלו, אך זה האלבום הראשון של סחרוף בעיני שבו הסאונד שלם ומאוזן).
_________________
די נכון.
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
