תפריט
שלום Anonymous ::: 2020, 00:13
Facebook
musical act magazine המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה Musical Act Magazine
האם הרוק בארץ מת ?
שרשרת זו הוגדרה כמועילה (150) › תצורת הדפסה
לך לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9   הבא
 הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » הסלון
fugazi
הצטרף: 01 אוג' 08
הודעות: 398
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 13:02   
מצטער על הנדנוד, אבל אני חוזר לענין של תחנת רדיו אינטרנטית, אם סיכמנו ש-:
1) אין טעם להסתגר ולחכות שיגלו אותך.
2) אין מספיק במות ואירועים בשביל לקדם את הלהקות האלה.
3) תחנות רדיו רגילות לא משדרות אותם.
4) הם כן צריכים את החשיפה, וצריכים לתת חומר בחינם בשביל לקבל אותה.

מה צריך בשביל תחנת רדיו אינטרנטית שתקדם את הנושא הזה?
אני יודע שיש תחנות אינטרנט שמיועדות לז'אנרים מסוימים של מוזיקה, וזה לא מצריך אולפני שידור וציוד שידור יקר, פשוט פלייליסט שמישהו יערוך אותו.

מה העלויות של כזה פרוייקט?
impressions
Act Compatible
הצטרף: 05 אוג' 03
הודעות: 891
מיקום: אי שם, בגבולות החברה
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 13:30   
עדי על מה אתה מדבר שם? לתקשר עם הקהל? פראנק זאפה חשב על זה שהוא עשה את freak out? באמת?
ג׳ימי הנדריקס גם חשב על הצלילים שלו תוך כדי הסולו כדי למכור את עצמו יותר טוב? אתה רוצה מלחינים קלאסיים? ברטוק, פנדרצקי? נראה לך שהם שמו על איזה תקשורת עם הקהל שלהם?
וכן הם התפרנסו מהאומנות שלהם ואנשים אהבו את שה שהם לא פשרנים כדי להגיע לאיזה מכנה משותף כמו כוכב נולד או כל תוכנית עינויים וזירת גלדיאטורים שבה שוחטים את המוסיקה ונותנים את החתיכות שנשארו לקהל.

מי שעובד כמו שאתה מתאר הוא אמן מתפשר. לא משתפר. ההוכחה נמצאת במוזיקת המיינסטרים של היום שהיא ״מתקשרת״ עם הקהל בצורה הכי משעממת.

לא רק זה הוא גם הורג את המוסיקה שלו בסופו של דבר.
_________________
music is making something out of nothing - Zappa .
C172
Expert
הצטרף: 11 ינו' 09
הודעות: 2670
מיקום: גבעתיים
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 13:57   
ציטוט:

עדי על מה אתה מדבר שם? לתקשר עם הקהל? פראנק זאפה חשב על זה שהוא עשה את freak out? באמת?

אתה מודע לתהליך שהוא עבר עד שהוא הגיע לתוצאה הזו?
לא, אתה לא יודע.

ציטוט:

מי שעובד כמו שאתה מתאר הוא אמן מתפשר. לא משתפר.

אתה מאד חזק בפתגמים. עכשיו מה שנשאר זה להוכיח שהם מחזיקים מים. אני לא אגרר לרמה הזו. עברתי את הגיל מזמן!

ציטוט:

ההוכחה נמצאת במוזיקת המיינסטרים של היום שהיא ״מתקשרת״ עם הקהל בצורה הכי משעממת.

מי שנמצא שם מבחירה(!) הצליח לקלוע באמת. לגבי האיכות, זו לא תפקיד שלי או שלך לקבוע. את ההתנשאות הזו אני משאיר למי שמרגיש שזה תורם לו משהו.

אני שוב אומר, ובפעם האחרונה:
בסך הכל מדובר בהתאמת צורת העבודה שלך למטרות שיעדת לעצמך. לא משנה מה המטרה, תדאג לעשות מה שצריך כדי להגיע לשם. ואם לא הגעת, תבדוק את עצמך, ורק את עצמך, ותעשה מה שצריך. זה מה שנקרא שיפור!
(אני לא מאמין שאני צריך להסביר את זה...)

בא לך לעשות חתונות? תעבוד לפי זה.
בא לך לעשות רוק אומנותי? תעבוד לפי זה.
תהיה נאמן למטרות האמיתיות שלך!

ואם לא הצלחת להגיע לשם, מה שזה לא יהיה, האשמה היא אך ורק אצלך בידים. לא הקהל, לא התקשורת, ולא מזג האוויר.

די, מספיק!
אני לא חושב שאמא עוד צירופי מילים כדי להסביר את זה.
נגמר לי המילון.
_________________
Hammond B3 ('59) + Leslie 122, Wurlitzer 200A, Nord Stage 3 Compact, TE OP-1, Arturia Minibrute
וירץ
Act Compatible
הצטרף: 05 נוב' 01
הודעות: 921
מיקום: הרצליה
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 14:03   
ציטוט:
אני לא מדבר על מכירות, אני מדבר על לתקשר את מה שאתה עושה.


אם כך אין לנו בעייה #smile עניין התקשור מאוד חשוב לי. רק שיש הבדל גדול בין למכור ולתקשר. למכור כרוך בהחלט בכמות ואילו לתקשר ממש לא. אני יכול לתקשר עם קהל קטן, אבל עדיין משמעותי כדי שארגיש שיש בשביל מי ליצור ולהרגיש שיש דיאלוג. הקהל הקטן הזה הוא קהל שמגיב ושכותב לי ונותן לי את התחושה שהוא מצפה לחומרים שלי ולמעני ולמענו אני עמל.

ציטוט:
מצד שני שמעתי אותך מלין על חוסר בשיווק, בהנחה שאם היה יותר שיווק, מה שאתה עושה לעצמך (כפי שאתה מציג את זה), היה מתקבל בצורה הרבה יותר מאסיבית בצד השני, אצל הלקוחות.

רק אני רואה את האמביוולנטיות שבזה?


כנראה שכן... #smile המושג "מלין" הוא פרשנות שלך. אני בהחלט מציין הרבה פעמים שיש לי בעייה של שיווק אבל לא מתלונן על כך וזה מתוך ידיעה שזו בחירה שלי, גם מסיבות כלכליות וגם, כמו שאמרתי קודם, אני לא בנוי לזה ולא אוהב להתעסק עם זה (ועדיין לא פגשתי מישהו שהתנדב לעשות לי זאת), וכנראה סדר העדיפיות שלי שונה ולא אחזור שנית על מה שכתבתי בפוסט הקודם. אני יכול רק לציין שאחרי ריצת מרתון של יותר מ 30 שנה באותו מסלול, אז בסיכום ביניים הזה אני מרגיש סיפוק והכרת ערך ואפילו מצליח להתפרנס מכך #smile . אם כי "אתה תמיד רוצה עוד" כמו שנאמר בכתבי המשורר ב"כמו בסרטים של דיסני"....

ציטוט:
כמו שאי אפשר להפריד מלודיה מהרמוניה, כך אי אפשר להפריד בין העשייה שלך לדרך שבה היא משווקת החוצה. הכל שייך לאותו פרוייקט והכל משקף דרך מסויימת שמעוגנת במטרות של האומן.


בהחלט מסכים עם זה. העשייה שלי והדרך שהיא משווקת החוצה משקפים אחד את השני ומעוגנים במטרותי כאמן (ולא אומן...).
_________________
אילן וירצברג
http://www.virtzberg.com
TanTan
Expert
הצטרף: 20 אוק' 06
הודעות: 739
מיקום: רמת-השרון
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 14:19   
שנה טובה חברים #thumbsup

קודם כל אחלה דיון, אולי לא בדיוק בנושא הכותרת בגלל שהדיון הוא על מוזיקה באופן כללי והרוק לא מת וגם לא ימות לעולם.

אני מסכים עם המון דברים שנאמרו כאן כולל הדברים של עדי, ההשוואה להייטק ישר עוררה את נשק יום הדין של ויכוחים מהסוג הזה, דגל ה"אומנות". לדעתי אין שום סתירה כאן וגם פיתוח של אפליקציות היא אומנות לא פחותה בהרבה מיקרים מכתיבת אלבום אבל אנסה לתרגם במילים שלי. יש הרבה סוגי הומור להרבה קהלי יעד החל מהומור לילדים כמו "יובל המבולבל" ועד הומור שנון כמו "מצב האומה", המשותף לשניהם הוא שכל אחד מהם מצחיק את קהל היעד שלו ולכן מקבלי ההחלטות החליטו לשדר את זה, מה שנקרא "הומור פרטי" לא ישודר לעולם כי הוא דבר שקורה בין שני אנשים שחוו סיטואציה משותפת שהצחיקה אותם ואם זה ישודר אף אחד אחר לא יצחק מזה לא חשוב כמה גבוה ירימו ה"קומיקאים" את דגל האומנות, מה שלא מצחיק לא מצחיק. אותו דבר בדיוק לגבי מוזיקה, כל יצירה מתחילה מרעיון שמרגש את הכותב ואלה שיצליחו תמיד יהיו אלה שידעו לשתף אנשים אחרים בהתרגשות שלהם עצמם ואין בזה דבר שמוריד את הערך האומנותי של יצירה, נהפוך הוא !

מנסיוני כנותן שירות למוזיקאים ולמוזיקה אני רואה את הבעיה בשני מישורים, מישור אחד הוא יותר מדי "הומור פרטי" במוזיקה, קבלת החלטות מ א'-ת' שקשורה אך ורק במה עובד לי באופן מאוד סוביקטיבי ואיך אני שומע את זה בלי שום רצון אמיתי לשתף את העולם ביצירה הזאת. זה מזכיר לי שבשנים שהייתי דיג'יי תמיד היה לי קל יותר לנגן ברייב מול עשרות או מאות אלפי אנשים שיכולים להתחבר ביחד ברגע נתון לאנרגיה מוזיקלית אחת משותפת ואדירה מאשר לנגן לבן-אדם אחד בבר תל-אביבי חשוך כי אז הכל נהיה ספציפי מדי ובלי היכרות של שנים עם אותו רוקד אחד שאתה מנגן לו לא תוכל אף פעם לרצות אותו לגמרי, אותו דבר אני חווה היום באולפן, יש הפקות שרוצות לגרום לשיר לקרות, לעבוד, לרגש, להצליח ושם הכי קל לי כי אני מגיב לשיר כמו שאני שומע אותו, ומהצד השני יש מפיקים שרוצים לשמר את "ההומור הפרטי שלהם" ואלה בדיוק האנשים שעובדים על מיקס של שיר חמישה ימים ולא קורה איתו כלום בסוף כי אין תוצר אמיתי אלא כזה שנוצר בשביל לרגש בן-אדם אחד בעולם וזה האומן עצמו שנשאר מתוסכל ובשוליים כל הקריירה בגלל מנגנון מסוים בתוך האישיות שלו לא נותן לו לפרוץ את זה..

הסיבה השניה היא ז'אנר חדש שהצלחתי סוף סוף לתת לו שם והוא מוזיקה דוקומנטרית או לחליפין שירי חיים שכאלה שאני מוצא יותר ויותר במיוחד ברוק. מה הכוונה ? תראו מה יש מסביבנו היום, הכל סביב אני: Iphone, Itunes, Ipad, Ipod, Irobot, Imovie וכו' וכו' וכו', ההתעסקות ב "I" היא אינסופית ולדעתי גם בלתי נסבלת.. מה שגורם לאחד הצדדים הבעייתיים ביותר בחוויה הישראלית להחמיר עוד יותר, הכוונה שלי היא שבפגישה של שעה לרוב הישראלי הממוצע משאיר אותך עם מטען של כל סיפור חייו, האהבות שלו, ההשפעות שלו וכו'. זה בא לידי ביטוי במוזיקה בצורה שהיום כאילו לא מספיק לכתוב שיר מעולה ולגרום לו לעבוד, האומן רוצה לספר בשיר את כל סיפור חייו המוזיקליים.. חשוב שכולם ישמעו שהוא מושפע מהתופים של Radiohead, מהפסנתרים של Coldplay ומהגיטרות של Soundgarden. הוא מאוד מושפע מהשירה של אדי וודר ומהסולואים של "תקופה מאוד ספציפית" של Guns. מה שיוצא מכל הסיפור הזה הוא התלהמות לשמה ולא מוזיקה שיכולה לעבוד בחוץ. הוא יוצר בעצם Imusic שזה מיקס של כל מה שיש לו בנגן ה I שלו עם כל ה I השפעות שלו וה I מגניב שהוא רוצה להיות וכך הוא יוצר בעצם מוזיקה דוקומנטרית על עצמו ולא שום דבר אחר.

משהו מהותי וגרוע מאוד קרה לגישה של הרבה אנשים לכתיבת שירים ולהפקה שלהם. ה"חיים שכאלה" האלה אוכלים כל חלקה טובה, רוב השירים הגדולים באמת בעיניי הם שירי סיטואציה קטנים, הרי כותב ישראלי של היום לא יגיד פשוט ובפנים משפט כמו "I want to hold your hand" הוא יגיד את זה בדרך שתהרוס לגמרי את הסיטואציה וכדי לצאת לירי הוא יכתוב במקום משהו כמו: "ידך לי כמו עוגן בלב סערה ובה אאחוז כמו אמא בבנה" #biggrin וכאן התפרק השיר והופך לקלישאה לעוסה ולא מתחייבת..
_________________
www.aranlavi.com

http://www.facebook.com/pages/TanTan-Studios/73704855169?ref=stream

http://www.facebook.com/pages/DB-Music-Studios/157025280987856
וירץ
Act Compatible
הצטרף: 05 נוב' 01
הודעות: 921
מיקום: הרצליה
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 14:42   
TanTan
אני לא פגשתי אף פעם אומן שרוצה לרגש רק את עצמו, אין חייה כזו. יש אמנים שמרגישים (אם בצדק או אם לא) שהתחושות שלהם משקפות את תחושות הקהל הרחב ויש אמנים שחשוב להם להעביר את "עצמם" אבל לא מתוך ויתור על התקשורת עם אחרים, ולהיפך, מתוך כמיהה גדולה לכך, אבל מרגישים שאם זה לא יהיה "עצמם" אז אין כל כך טעם בתקשורת זו. נכון שמפיק מהצד יכול להגביר את האפשרות של הגעה לקהל יותר גדול, אבל לא תמיד זו המטרה המרכזית והבלעדית. הרבה אמנים הלכו לאיבוד עם עצמם אחרי הצלחות גדולות שבעקבותיהם גורמי תעשייה "השתלטו" על התהליך והאמנים הלכו לאיבוד אם מבחינה יצירתית, או אם מבחינה אישית. אני לא אומר שלא יתכן מפגש אמן/מפיק שיכול להניב התעלות אמנותית ויצירתית שתהיה מפרה לשני הצדדים, אך זה יותר בעייתי כאשר האמן הוא גם מוסיקאי בעצמו עם תפיסות אמנותיות מאוד מגובשות.
חוץ מזה אני לא חושב שיש רק את האופצייה לרגש את ההמונים או רק את עצמך. יש באמצע הרבה גוונים של אפור לגבי גודל הקהל אותו אתה מצליח לרגש, וכל עוד הוא ישנו, גם אם הוא מעט, זאת אומרת שיש לך את היכולת לרגש, והשאלה באמת מה המטרות שלך ומה סדר העדיפויות שלך.
_________________
אילן וירצברג
http://www.virtzberg.com
shtik
תומך
הצטרף: 23 אוג' 04
הודעות: 1205
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 14:47   
דברים יפים מאוד נאמרו כאן בשרשרת..

אני אשתדל לעשות את זה קצר:

לא מדובר בבעיה אחת שגורמת לשוק המוסיקה העולמי ובייחוד מה שלא מיינסטרים להיראות ולהישמע ככה.

הבעיה היא לא רק בארץ אלא בכל העולם.

דבר ראשון זה דור ה"אינדי" שהכניסו לו לראש שהוא יכול לעשות הכל לבד.

הוא לא.

דבר שני זה היעדר סינון, מה שהיה פעם נקרא "לייבל". אין מה לעשות. כשאני מתוך 200 להקות חדשות שמעלות את עצמן לאוויר שומע אחת ש"יש לה פוטנציאל" אז מתישהו אני אפסיק לחפש מוסיקה חדשה. אני בטוח ש"הדבר הבא" נמצא שם כל הזמן אבל די התייאשתי מלחפש אותו.

דבר שלישי - הקלות שבה יכול "אמן" לפרסם את מה שהוא עושה. שוב גורם לאינפלציה חסרת ההיגיון שקיימת היום בעקבות הדעה ש "כל אחד יכול להיות זמר\מוסיקאי\אמן\סלב\וואטאבר"

מתוך סך מיליוני ה"פרונטמנים" יש אולי בודדים שבאמת יש להם את זה. לך תמצא אותם.

הערך האמנותי של מוסיקה רק יורד - רוב האנשים יוצרים מוסיקה כדי להיות "גדולים" או להתפרסם, פחות בשביל לגעת באנשים או בעצמם.

רוב רובם הגדול והמוחץ של היוצרים יוצר מוסיקה ש"מזכירה" או "נשמעת כמו" אמנים או להקות אחרות שקיימות כבר. כבר הוכח שכדי שאמן אלטרנטיבי כלשהו (בשבילי אלטרנטיבי מכניס בהגדרה גם את ביטלס ופינק פלויד לפני ששמעו עליהם) יפרוץ אל המיינסטרים הוא צריך שתהיה לו אמירה ייחודית שמביאה משהו שעוד לא היה. כמה כאלה יש היום ברוקנרול?

אמנים מהגל הגדול של רוק ה 90' שכן פרץ למיינסטרים פשוט חיו ועבדו על פי ערכים ש, מה לעשות, מוסיקאים היום כבר לא עובדים לפיהם. לדעתי אם נירוונה או סאונדגארדן היו מפרסמים היום שיר ביוטיוב אחרי שתי חזרות וסשן אולפן כי הם בטוחים שזה מה שיגלה אותם - אף אחד לא היה שומע על נירוונה.

בקיצור, אם רוצים שמשהו יקרה בזירת הרוק, צריך לנטוש קודם כל את אווירת ה"אינדי" ולנסות לחזור למקורות - לא מבחינת המוסיקה - אלא מבחינת ערכים.

מוסיקאים צריכים להיות יותר פתוחים ללמידה וגדילה מאשר להיות בטוחים שהם הדבר הבא, וכן יותר לעזור גם לאמנים אחרים לגדול, יותר מאשר להתחרות אחד בשני.

רק כשכל זה יהיה מובן, תיווצר קהילה חדשה של יוצרי רוקנרול שבה כל אמן הוא ייחודי והמוסיקה שלו בעלת ערך אמנותי גבוה. בתור כח גדול יהיה לאותה קהילה יותר קל להגיע לקהל שמחפש את המוסיקה שיש בה קצת יותר מ I KNOW YOU WANT ME YOU KNOW I WANT YOU והוא קיים - הוא פשוט עדיין ברובו מעדיף שיביאו לו את המוסיקה מאשר לחפש בעצמו.

שכל אמן רוק ישאל את עצמו - מה אני נותן בהופעה שאף אחד אחר לא נותן? מה יש לי במוסיקה שאין לאף אחד אחר? במקום לשאול את עצמו - כמו מי אני צריך להישמע או להיראות כדי להצליח?

אז אולי יתחיל שינוי.

נכון לעכשיו אמנים עדיין עסוקים בלהגיד לעצמם "אנחנו כאלה גדולים, עוד יומיים יראו אותנו ביוטיוב ונכבוש את העולם".

החלום הזה שכל אחד יכול לעשות הכל לבד ("אינדי") ולהצליח - לפי המספרים החלום הזה נכשל ובגדול.

כולם מדברים על שיווק - אף אחד לא מדבר על תוכן.

ועוד משהו - לא כל אחד יכול להיות פרונטמן! יותר מדי אנשים מקלים ראש בעניין, וזה לא נראה ולא נשמע טוב. במקרה הטוב זה רק קצת מביך.

שתהיה שנה טובה לכולם
_________________
http://theshtikfactory.com/
impressions
Act Compatible
הצטרף: 05 אוג' 03
הודעות: 891
מיקום: אי שם, בגבולות החברה
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 15:01   
ציטוט:

אתה מודע לתהליך שהוא עבר עד שהוא הגיע לתוצאה הזו?
לא, אתה לא יודע.


טוב חבל שאתה לא קצת מקובע לגבי אחרים. במיוחד כאלה שאתה לא מכיר.אני דווקא חוקר את הבנאדם שנים ומעריץ שלו. הוא הגיע לזה ע"י זה שאחרי שהוא שכנע את הלהקה שניגנה איתו במועדון שבו קיבלו כסף, לנגן את החומר שלו-ולא את הקאברים שעשו עד עכשיו.
ההמשך היה לו הרבה יותר קשה, אבל ברור לך אני מקווה שזאפה היה מאוד נאמן לאמת שלו, ולא ניסה להרוויח כסף רק מהכשרון שלו(אחרת היה ממשיך בהופעות הקאברים שהשתעמם מהן) אלא להגיד משהו באמצעות המוסיקה. ואת זה הוא הצליח לעשות בענק בכל העולם. בזכות זה שהוא לא התפשר.
ציטוט:


בסך הכל מדובר בהתאמת צורת העבודה שלך למטרות שיעדת לעצמך. לא משנה מה המטרה, תדאג לעשות מה שצריך כדי להגיע לשם. ואם לא הגעת, תבדוק את עצמך, ורק את עצמך, ותעשה מה שצריך. זה מה שנקרא שיפור!


עם זה אני דווקא מסכים. אני לא מסכים עם האמירה שלך או של אחרים שהצלחה מסחרית במוסיקה מהווה מדד כלשהו, או הצלחת התקשורת עם הקהל, להבדיל מתוצר של הייטק-שלדעתי כן. ניק דרייק מישהו? ממש מתקשר עם הקהל.

אם האמן לא מסוגל להתחבר למה שיצא בסוף, מה זה שווה? בשביל מה כל הדרך הזאת? להגיד את מה שהוא לא רצה להגיד? זה טיפשי. אמרתי את זה בהתחלה, יש מעט מדי צרכני רוק בארץ, ומעט מדי צרכני מוסיקה אמיצים בארץ, הרוב מתוכנתים לשמוע את מה שמובא להם ע"י המיינסטרים, תוכניות טלוויזיה ויחצנות אינטרנטית. ובגלל זה האינדי, שהרוב פה בדיון מקללים ואני מברך על היוזמה, לא ממש מצליח חוץ מפסטיבלים. אין מספיק צרכנים של מוסיקה שהיא לא מיינסטרים. אין בכלל מספיק אנשים שיש להם כוח או כסף ללכת להופעות. על זה נכתב גם עיר הפועלים של מריונטה סול, בין השאר.


אין לי שום בעיה עם התעשיה הזאת(המסחרית) בעקרון, אלו אנשים שעובדים למחייתם, ועובדים קשה(גם אני בזה אז אני יודע מה זה אומר, אל תהפכו אותי לאיזה אמן ממורמר, אני ממש לא כזה). מה שכן אין לה שום קשר לאמירה אומנתית כלשהי, זה כמו למכור ממתקים בשוק מבחינתי.

יאללה, עיצבנתי מספיק אנשים ביי.
_________________
music is making something out of nothing - Zappa .
shaharv
S.Supporter
הצטרף: 25 יונ' 01
הודעות: 5209
מיקום: רעננה
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 15:17   
ארן #thumbsup
הצלחת לחדש אפילו בנושא הטחון הזה בין הטיעונים ששמעתי עוד בשנת 2000.

ורק כדי לחזק, אני גם חסיד של שיטת הדחיפה העצמית וההתמדה. העולם מלא הזדמניויות ומלא אנשים שרוצים לשמוע ולהקשיב. מי שמחכה שישמעו אותו, מפספס. מי שהולך ומשמיע, יתקדם.
זה הכל.
spanish musician
הצטרף: 21 ינו' 11
הודעות: 321
מיקום: ארץ הקודש
ארן
הודעה פורסם: שבת 07 ספט',13 17:34   
" אין תוצר אמיתי אלא כזה שנוצר בשביל לרגש בן-אדם אחד בעולם וזה האומן עצמו שנשאר מתוסכל ובשוליים כל הקריירה בגלל מנגנון מסוים בתוך האישיות שלו לא נותן לו לפרוץ את זה.. "

מי שאמר כאן לגבי זה שכולם מתעסקים בשיווק ולא בתוכן, אני איתך, לא כל אחד יכול להיות פרונטמן, לא כל אחד מספיק מעניין כפרונטמן, גם ויזואלית, מה לעשות,

יש מדד להצלחה מסחרית ועוד איך יש מדד, אבל כשאתה מצליח לבד ולא כשיש חברת יחסי ציבור מאחוריך.
 הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » הסלון

לך לעמוד הקודם  1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9   הבא
עמוד 7 מתוך 9

עשוי לעניין אותך :
:: תקנון