Supporter
הצטרף: 29 מאי 01
הודעות: 996
מיקום: Toronto, Canada
פורסם: ראשון 01 דצמ',02 20:26
אהלן יורם,
קודם כל, תודה על ההסברים, ממש מעניין.
רציתי לדעת אם תוכל להוסיף משהו בנושא, מעוד זוית-
לפני כמה זמן, יצא לי לשמוע בחור שבילה זמן מה בדרום אמריקה, ושם הוא למד טכניקה שמאפשרת לו לשלוט באוברטונים כשהוא שר. התוצאה היא שהוא שר שני צלילים שונים בו זמנית.
האינסטינקט שלי אומר, שהוא פשוט מחלק את הקול שלו לשתי קבוצות של תדירויות, ושולט על כל קבוצה בנפרד. הייתי שמח לשמוע אם יש לך משהו להוסיף בנושא.
Supporter
הצטרף: 29 מאי 01
הודעות: 996
מיקום: Toronto, Canada
פורסם: ראשון 01 דצמ',02 22:38
יו בתיה... איזה טלפתיה. :razz:
זה היה די מזמן, אז אני לא זוכר בדיוק.
בקשר למקום המדויק, אני אנסה לברר.
בקשר לצלילים, אני לא יודע מה היה המנעד של כל צליל, אבל המרווח לא היה קבוע. כלומר, הבחור הצליח לשנות את אחד הצלילים מבלי להשפיע על השני.
יותר מזה אני לא זוכר, אבל כמו שאמרתי אני אנסה לברר עוד פרטים.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שני 02 דצמ',02 00:03
כן, ולא רק בקול האדם אלא גם בכלי נשיפה נוספים.
סדר האובר טונים הוא (אם נתחיל לצורך הנוחות מ-דו גדול שהוא שתי אוקטבות מתחת לדו מרכזי):
1. דו גדול
2. דו קטן (אוקטבה מתחת דו מרכזי)
3. סול קטן
4. דו מרכזי
5. מי מרכזי
6. סול מרכזי
7. סי במול מרכזי
8. דו 1
9. רה 1
10 מי 1
11. פה דיאז 1
12. סול 1
13. לה 1
14. סי במול 1
15 סי בקאר 1
16. דו 2
עקרונית ותאורטית השורה ממשיכה. (ניתן להבין את הסדרה די בקלות אלא שנכון לרגע כתיבת שורה זו, עוד לא הומצא המלוגרף שיצליח לזהות את המשך השורה ולהוכיח את קיומה. אמצעים אחרים למדידת תדירויות, מראים בדיוק את הקומפלקס שיוצג ברשימה אודות הכיוונון המושווה. מכל מקום, הם לא ניתנים להגדרה בכלי ה-דו רה מי שלנו).
ניתן לראות בנקל, כי המספרים הראשוניים, כפולותיהם וחלוקה מדרגה שנייה, הם צלילים אשר לא קיימים באקורד המשולש המז'ורי הנבנה על התדירות היסודית.
כמו כן, ניתן לראות את ההסבר למונח כפולות שלמות.
דו יתקבל על העילי ה-8 וה-16
סי במול יתקבל על העילי ה-7 וה-14
מי יתקבל על העילי ה-5 וה-10. (מי יכול לנחש איזה רכיב עילי ציפה ז'אן פיליפ ראמו למצוא על העילי ה-20 ? -> זאת ועוד, ברשימה על הכיוונון המושווה).
לעניין ההפקה הדואלית.
אם נשחרר את המדמם (ע"י לחיצה עדינה ורגישה על קליד בפסנתר אקוסטי ראוי למאכל אדם) מאחד הצלילים העיליים שברשימה ונקיש בחוזקה על דו גדול, נשמע במהרה גם את הצליל העילי ששיחררנו לו את המדמם.
בעצם, מה שעשינו הוא, שע"י הקשה חזקה על דו גדול, הכנסנו לפעילות מואצת את לוח התהודה של הפסנתר אשר כרגע רגיש במיוחד לתדירות היסודית אך יגיב בברור לכל תדירות של אחד או יותר מהצלילים העיליים של דו גדול. (אלמלא היה מגיב להם, היה מעוות את גוון הצליל של הפסנתר משום שהיה מייצר יחסי עוצמות מעוותים בין שורת הצלילים העיליים של הפסנתר).
לוח התהודה של הפסנתר מעורר את כל מיתרי הפסנתר אלא שהם דמומים ע"י המדממים, למעט מידענו ששיחררנו לו את המדמם. הוא יכול לנוע חופשי וזה הצליל אשר אנו שומעים בנוסף לתדירות היסודית.
הטכניקה הזו היא הבסיס להפקה דואלית בכלי נשיפה ובקול האדם.
העקרון אשר עומד בבסיסה הוא עיוות מודע של גוון הצליל הבסיסי ע"י "הפרשה" או "השאלה" של צליל עילי אחד והתמקדות בו מבחינת הגבר התהודה שלו.
זו משימה קשה מאד בכלי נשיפה (אשר לא נעים להגיד, הולכת ונהיית קלה ככל שהנגן פחות מיומן משום שהטכניקה להפקת צליל בכלי נשיפה קשורה קשר הדוק עם היכולת להתמקד באובר טון מסויים ואותו להגביר. נגן גרוע פשוט מפספס את הנקודה ואז נשמעת צווחה מקפיאת דם (בד"כ העילי ה-8 או ה-12).
בקול האדם זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ולא משום שייש לנו בעיה טכנית ליצור עיוות בחלל התהודה שלנו, עיוות כזה שיתן תשומת לב לעילי חריג או נוסף.
הסיבה לכך היא, שמגיל אפס אנו מאומנים להפיק צליל באופן מסויים (שאינו אלא חיקוי של האופן בו הוריינו הפיקו צלילים מולנו) והטכניקה הזו היא תרגולת שמאוד קשה לשנות, שכל כולה, התמקדות ומתן מקסימום תהודה, הגבר ודיוק לתדר ספציפי.
זמר (או מי שמתיימר להיות זמר, מגדיל לעשות ומתאמן לספק חללי תהודה נוספים על הגרון וחלל הלוע. הסיכוי שמי שנתן כל כך הרבה תשומת לב להתמקדות בדבר אחד יצליח להתמקד פתאום בדבר אחר היא אפסית. הפעילות הזו היא כזכור אוטומטית ובלתי רצונית (בכוונה לא אמרתי בלתי מודעת משום שהיא נרכשת בילדותינו ובהחלט נשלטת) והסיכוי שלנו לשלוט בה באופן רצוני משול לסיכוי שלנו לא להתרגש ולהגיב למספר אלמנטים שהם בתחום הפורנוגרפייה או לחילופין הקולינרייה.
תינוק אינו יודע ואינו מגיב לא לריח ולא לידיעה של נתח אנטריקוט שהרגע יורד על הגריל. זה לא אומר לו כלום ואפילו עשוי לעורר בו בחילה. גם שדי אמו לא עושים לו אלא תיאבון מוגבר.
רק כשהוא יגדל, הוא ילמד להפוך את הסדר. ומרגע שלמד, קרוב לוודאי שיצטרך למסע של כמה עשרות שנים בטיבט כדי להיגמל.
בשביל להתרשם מהאופן בו הפקה דואלית נשמעת, אין צורך להרחיק עד טיבט או ראג'סטאן.
מספיק לגשת למעון לחרשים-אילמים מילדות, כאלה שמעולם לא שמעו ולא ניטרו את אופן הפקת הצליל של הוריהם או של עצמם.
קרוב לוודאי שהם ייתקשו בהפקת כל סוג של צליל, כולל תדירות יסוד, אבל אם מסיבה כלשהי הם יחליטו שהם כן רוצים פתאום לשיר או לנאום, קרוב לוודאי שתוכלו להתרשם מים של טכניקות שונות ומרתקות להפקת צליל ופונטיקה.
אני מוכרח להודות בעוונותי, שהניסוי האכזרי והמיותר הזה הוא חלק מתוכנית הלימוד של מי שלומד תורת הכלים ופיזיקה של צליל בכמה בתי ספר באירופה.
טוב, סוג של פרפקציוניזם שכבר הוכיח את עצמו בעבר.
מכל מקום, ולמען הסר ספק, לא היה בשתי הפיסקאות האחרונות, חלילה כדי לפגוע או ללעוג למישהו, וודאי אם הוא בעל מום.
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
(אני אשמח אם תכלול בזה גם הסברים על הכיוונון המושווה).
יש גם את ה"משחקים" שבובי מקפרין עושה בשני קולות בו זמנית, שגם את זה אין לי מושג איך הוא מתפעל. יכול להיות שמדובר בטכניקה דומה...
