S.Supporter
הצטרף: 06 ינו' 02
הודעות: 5239
מיקום: תל אביב
פורסם: שני 13 אוק',03 21:22
1. לא מצאתי שום קליפ באתר שקישרת אליו.
2. עד כמה שידוע לי, זה לא מודוס. המודוסים "הכנסייתיים" הם פשוט וריאציות על סולם שמרווחיו הן 1-1-1/2-1-1-1-1/2, כאשר כל מודוס מתחיל מדרגה שונה בסולם. (אוקיי, זה לא בדיוק ככה, אבל זה ההסבר הכי פשוט)
3. הסולם הזה נקרא בפי העם "סולם ערבי" . אם ידידי רם אומר ששמו "המיון", אני נוטה להאמין לו... אני מכיר את הסולם הזה רק בגרסה עם הסי, אבל גם עם הסי במול זה נשמע "ערבי" למדי.
S.Supporter
הצטרף: 11 יול' 02
הודעות: 1091
פורסם: שלישי 14 אוק',03 00:14
אם זה הבייבי שלך, וזה מה שיעשה אותך מאושר, אני מבטיח לברר לך מחר עם מישהו שמבין במקאמים ערביים קצת יותר ממני. אם יהיו חדשות מסעירות אעדכן.
עוד דבר-
בגלל שאמרת ששמעת את זה גם בקטע הודי, הייתי מחכה לתשובה מעזרי, הוא האיש שלך בפורום בכל מה שקשור לראגות. אם הוא יפספס את השרשרת, תנסה לשלוח לו פרטית (ezry2l).
דווקא נשמע לי הגיוני (למרות שאין לי את הידע לקבוע בוודאות מבחינה הסטורית) שיהיו מודוסים זהים בתרבות הערבית (בעיקר מה שהגיע מפרס) ובתרבות הההינדית. שתיהן נולדו ממה שמכונה שבטים הודו-אירניים (מבחינת שפות למשל, אני יודע בוודאות שיש קשר).
הצטרף: 29 אוג' 01
הודעות: 530
פורסם: שלישי 14 אוק',03 08:38
אכן יכול להיות שיש לו איזה שם ערבי כמו חיג'אז קר או חם.
אבל רצוי לזכור שהשמות האלה מטרתם ליצור תקשורת מהירה בין מוסיקאים.
לכל מי שיודע מודוסים מספיק שתאמר דו מינור #11 בקר 7 לוריאציה הראשונה
cm #11 natural 7
ודו מינור שבע #11 לוריציה השניה
cm7 #11
ואז הוא לבטח יבין על מה אתה מדבר.
מקוה שזה עוזר.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שלישי 14 אוק',03 09:34
1. קודם כל לשאלה על "המודוס השני":
C D Eb F# G A Bb C
זה כמו:
G A Bb C D Eb F# G
את הסולם הזה אני כבר מאמין שאתה מזהה - קוראים לו מינור הרמוני.
משמע - "המודוס" מחפש לו שם הוא לא יותר מ-הזזה רביעית של מינור הרמוני או במינוח מקצועי Quatrum Harmonic minor shift
אם יש לו שם נוסף מחוץ לגבולות החוקיות המערבית אני לא יודע - אבל זה מוביל אותי לעניין הבא:
2. מה זה מודוס?
אז כבר עברתי על זה פעם בהיבט ההיסטורי, חשוב להבין גם את ההיבט האנליטי:
מודוס זה "מצב" (MODE) כלומר - הקוד הצלילי שמתוכו נגזרות אוסף מנגינות.
אנחנו, כיצירי העולם המערבי מתקשים מאד לקבל פרקטיקה לפיה קודם כל עשו ואח"כ הבינו. משהו בצורך התבוני שלנו לוחץ אותנו לקופסתיות ואריזת הגדרה עוד לפני שבכלל התרגלנו לתופעה.
אבל האמת היא הפוכה. תמיד הפרקטיקה קודמת לתיאוריה.
בפראקטיקה (והיא חוצה את גבולות המערב, או למען הצדק הסוציו-גיאוגראפי, חודרת למערב מהמזרח) ישנן אוסף של מנגינות.
המנגינות האלה יכולות להיקשר בפונקציה מסויימת (למשל בוקר, גשם, חתונה או קציר וכ"ו), יכולה להיקשר למחזור השנה (חורף, קיץ, לילה, יום) לארועים (לידה, מוות וכ"ו) אבל גם סתם לאזור גאוגרפי (חיג'אז, קאר, סבאא וכ"ו), וכמובן, ללאום, תרבות, דת, מגזר אמוני, חמולה, משפחה וכ"ו.
כל מסגרת תרבותית שכזו יוצרת לעצמה מנגינות לאורך ההיסטוריה.
בנקודה הזו חייבים להפריד בין תרבויות שבהן "נוצרה מוסיקה חילונית" לבין תרבויות שהמוסיקה המשיכה (ובכמה ממשיכה ותמשיך) להוות מראה של הפעילות החברתית, קהילתית, דתית, תרבותית של אותה תת קבוצה.
ברגע מסויים, בחברה מסוג זה, תתגבשנה תיאוריה הנוגעת (מכל מיני סיבות הקשורות בצורך לקדש את המעשה ולהפכו לראוי) לאוסף מנגינות אשר נשענות על אותה חוקיות סמי טונאלית.
האמירה לפיה הכנסייה "קידשה" מודוסים מסויימים היא בעיתית.
זה נכון שבתקופה קריטית בהתפתחות המוסיקה הכנסיה היתה מעורבת בקביעתם של חוקים ותיאוריות אך זה נבע בעיקר מהעובדה הפשוטה שהנזירים היו היחידים שלמדו מוסיקה ומאליו גם היחידים שהיו מסוגלים להעלות על הכתב את התרשמויותיהם. (בהחלט יתכן וצפוי שקרו בתקופה זו עוד דברים רק שהם אינם מתועדים ומבחינת המחקר הם מת שמקום קבורתו לא נודע..)
מה שכן התקדש, אז ובמיוחד בתקופות מאוחרות יותר הן תפיסות אסטטיות צורניות הקשורות להבנה מה היא מוסיקה ומה הצורך שהיא משרתת.
באותו רגע (שנמשך כמעט 200 שנה) המוסיקה הפכה "חילונית" - היא איבדה את מקומה ההיסטורי - להיות שופר של המאמין לאזניו הכבדות של האל והפכה להיות מוצר בידורי (גם אם לא המוני באותו השלב).
לצרכנות של בידור כידוע יש חוקים של היצע וביקוש ותהליך של ברירה טבעית וניפוי האיזוטרי קבע את שרידתם של מקבצים טונאלים מסויימים (המז'ור והמינור בראשם) והתהליך הזה, כידוע לכולנו, נמשך וימשך בכל היבט של התרבות המודרנית שיצרנו. (כדאי לא להתבלבל עם מונחים השאולים מהמושג "פופ" או "פופולארי" כי אז זה מסבך שוב את הסרגל ההיסטורי שכן בד"כ מה שנהיה פופולארי, נהיה רק זמן רב אחרי גוויעתו).
לסיכום ולהמשך:
A) מודוס נוצר כתוצאה מזיקוק מקבץ של תופעות אקוסטיות לכלל חוקיות סמי טונאלית.
B) ישנם עשרות מודוסים משום שישנם עשרות תרבויות מוסיקליות. המאה ה-20 ייצרה תופעה בעיתית ביתרונותיה וחסרונותיה.
אנו מכירים היום הרבה מודוסים אבל לא מוכנים לקבל על עצמנו את כל המשמעויות ה-חוץ מוסיקליות הקשורות בהם (לדוגמא, לחתן רק לצלילי מודוס מסויים ולנגן מודוס מסויים רק בזמן החתונה). מכאן, שאצלנו - הגלובליזציה המערביתנתנה דרור לעשות סלט שלם מכל התופעות המלודיות הקימות בעולם. יש בזה פלורליזם חיובי שלא פעם ולא פעמים גולש אל הנלעג.
C) הכל מותר, אך אלמלא הכל היה מותר - אז לא היה דבר כזה שלשני מקבצים צליליים יש מודוס שונה משום שפשוט מבצעי מודוס א, לא היו מודעים לקיומו של מודוס ב'. קרוב לוודאי שהמרחק הגיאוגרפי והתרבותי בין המבצעים היה מונע את המפגש, ולו מפגש כזה נוצר, המודוסים היו מקבלים תוך דור או שנים סינטזה.
D) אבל הכל מותר ולכן יש מליוני מודוסים, וכמה עשרות תצריפים שאני לא בטוח עד כמה חשוב (היום במובנים של המאה ה-21) להכיר אותם בשמות או להכיר אותם בכלל.
היצירה שתלחין באותו מודוס מופלא שאך זה חשפת, לא תישמע טוב יותר אם תגלה שלמודוס יש שם. (מחקר אתנו-מוסיקולוגי הוא דבר מבורך לכשעצמו אבל אני לא בטוח שזה העניין כאן).
E) יצירה של מודוסים נקראת סינטוז של מודוס, או מודוס סינטטי, והיא קביעה פרה קומפוזיטורית של החומרים המלודים (ומאוחר יותר גם חומרי גלם אחרים השותפים להלחנה כגון מקצב, תצריפים ואפילו גוון ודינמיקה) ועבודה רק בהם. תופעה זו יחודית למיטב הידוע לעולם המחקר, למאה ה-20 ולעולם המערבי.
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
:razz:
