הצטרף: 20 אוק' 10
הודעות: 310
פורסם: רביעי 15 מאי,13 13:14
אני מחפש מגבר (או לבנות קסטום)
בעוד של-vox יש דגם וחצי, בגזרת מרשל/פנדר אני קצת מבולבל
jtm/jmp/superlead... blackface/twin/vibrolux...
יותר מדי דגמים
אשמח אם מישהו יעשה סדר, בדגמים הפופולרים (בואו נגיד עד jcm2000)
ויתן דוגמה ללינק/נגן שמזוהה עם מגבר מסוים
למשל על מה ניגן סלאש/גארי מור/הנדריקס (superlead?)
וכן, אני כבר אחרי גוגל/יוטיוב/חיפוש בפורום
תודה!
תומך
הצטרף: 21 ספט' 04
הודעות: 1270
מיקום: בסטודיו ( רב הזמן )
פורסם: רביעי 15 מאי,13 16:29
אם מישהו נותן פה תשובה מלאה אני עושה לזה "גזור ושמור" לדורות הבאים.
_________________
DuckTape , כי דבק טוב עושים מברוזים !
Expert
הצטרף: 05 יול' 05
הודעות: 2516
מיקום: ת"א
פורסם: רביעי 15 מאי,13 23:08
האמת היא שזאת שאלה קצת מורכבת ואת ההיסטוריה של מרשל ופנדר כתבו בספרים שלמים , לכן קצרה היריעה , אבל ,
את ההיסטוריה של המגברים הפופולארים שוב התחיל פנדר באמצע שנות הארבעים עוד לפני הגיטרות ,
עקרונית לפנדר יש עשרות דגמים אבל בגדול ,
מאמצע שנות הארבעים ועד לסוף שנות החמישים היו מגברי הטוויד עם הפסים הצהובים באלכסון ,מגברים עם ווליום נמוך יחסית ואוברדרייב שמן , עצי , רך וחם ביותר כאשר המאסטר עד הסוף .
מתחילת השישים ועד לאמצען היו את המגברים הבלונדיניים - מעין צבע קרם בהיר ,אז גם הופיעה הסידרה החומה לזמן קצר, עדיין מגברים חמים אבל עם הדרום - ווליום גבוה יותר עם קלין עצמתי יותר.
מאמצע שנות השישים וקרוב לסופן היתה הסידרה השחורה והמפורסמת של פנדר - כולל הטווין ריוורב המפורסם עם הקלין הזכוכיתי הפעמוני והמוכר של פנדר ובמקרה של הטווין גם עם הדרום גבוה.
לאחר מכן הגיעה הסידרה הכסופה מסוף השישים ועד לתחילת השמונים שלא ממש שינתה את הסאונד של השחורה אלא עדכנה אותו ובעיקר הציעה עיצוב שונה ועוד יותר ווליום, יש כאלה שחושבים שמשם כבר החלה הירידה שזה שוב בערך מתקופת ה - CBS והלאה , למרות שכבר שמעתי מגברים שנשמעו ממש טוב מהסדרה הכסופה.
לאחר מכן התחילו כבר אז לחדש דגמים ישנים ובסוף שנות השמונים הופיעה הסדרה עם הכפתורים האדומים עד לתחילת שנות התשעים ,
משם הופיעו ערב רב של דגמים שאת חלקם אנו מכירים עד היום החל מהחידושים של הדגמים הישנים כמו הטווינים והבייסמן ועד לעיצובים חדשים כמו למשל - ויברו קינג , טון מאסטר , דואל פרופשיונל , פרוסוניק , קאסטום ויברולוקס ריוורב ,ויברוורב , הטווין המודרני ומגברי הבלוז הראשונים שהיוו את הפרא לסדרת ההוט רוד שהופיע מאמצע שנות התשעים ועד היום בשלושה עדכונים.
לעומתם מרשל ענו על הצרכים של אותה תקופה של אמצע שנות השישים עם צליל נושך ועצמתי הרבה יותר בווליום שלא היה עד אז , לא מפנדר , הם גם יצרו את בוקסת ה 8X12 הראשונה לדרישתם של להקת "המי".
למעשה מרשל הגיע באמצע שנות השישים ובנה מודל שנקרא JTM-45 שמבוסס על עיצוב הבייסמן המפורסם של פנדר והשאר היסטוריה ,בתחילה היו אלו עדיין מנורות ה - 6L6 מהעיצוב המקורי של פנדר ,
מיד לאחר מכן עיצב גם את מגברי הפלקסי ( למשל ה- 1959 או הבלוזברייקר ) המפורסמים , שהמבוקשים ביותר יוצרו מסוף השישים ועד לתחילת השבעים .
מגברי הפלקסי התאפיינו בצליל עצמתי ובהיר עם אוברדרייב צלול וחד בווליום מטורף - שילוב קטלני בהופעות עם ההאמבקרים של הלספול מאותה התקופה.
בעיצובים הראשונים של הפלקסי השתמש מרשל ב- KT66 שהיו אגרסיביות יותר מה - 6L6 האמריקאיות ולאחר מכן בעקבות עלית מחירים עבר - EL34 הידועות עם צליל אגרסיבי אף יותר ומיד ריינג' בולט.
באמצע שנות השבעים הגיעו מגברי ה - JMP בעקבות דרישה ליותר גיין + מאסטר ווליום ועוד יותר בהירות בצליל.
בתחילת השמונים אנחנו נכנסים לתקופה היותר מסודרת של מרשל עם ה - JCM-800 הראשונים והשניים שהגיעו כבר עם אפקט לופ וריוורב , ל - 800 היה עוד יותר גיין ובהירות ולטעמי אין הרבה מה לעשות עם JCM-800 מלבד לפתוח אותו עד הסוף ולנגן דיסטורשן מודרני ונושך , כי הקלין שלו חסר השראה וכואב , לפחות הדיסטורשן פגז.
לאחר מכן הגיעה סדרת הג'ובילי הכסופה שהיתה מעין JCM-800 משודרג עם כל מיני פיצ'רס מודרניים כמו הנחתת ווליום מהפאוור ועוד יותר גיין ממקודם - היא גרסת ה - 25 שנה למרשל .
בתחילת שנות התשעים הגיעו ה - JCM-900 המושמצים שלא היו הצלחה גדולה ונחשבים למעין פלופ של מרשל עם צליל חסר השראה בכל פרמטר - לפחות לטעמי , וכהוכחה , לא רואים ולא שומעים אותם בשום מקום ומחירם ברצפה עד היום , ה- SLX היו עם מעט יותר דיסטורשן אבל גם לא מעניינים במיוחד.
ב- 1992 יצא מודל ה 30 שנה של מרשל עם 800 מליון פיצ'רים שאמורים היו להכיל את כל ההיסטוריה של מרשל במגבר אחד , מגבר מעניין וטוב אני זוכר שהוא יצא ,אבל מממ ...
ואז הגיעו ה - JCM2000 ...
עקרונית סלאש ניגן על JCM-800 ו - SUPERLEAD שעברו מוד ליותר אגרסיביים עם יותר דיסטורשן ובהופעות עם ג'ובילי ועם מודל הסיגנצ'ור הראשון שלו שהיה מראש מבוסס על הג'ובילי שהיה לו + התאמות לצרכיו האישיים.
הנדריקס ניגן על פלקסיגלאס קלאסי מסוף שנות ה - 60 וקצת פנדר.
וגארי מור החליף הרבה מגברים כולל JTM-45 עליו הקליט את STILL GOT THE BLUES ובהמשך בלוזברייקר , סופרליד , ובשנים האחרונות , פרוטוטייפ של JCM2000 DSL100 , היתה לו גם תקופת הסולדאנו , אי שם בסוף השמונים תשעים.
הנדריקס שינה את כל עולם הגיטרה עם הפלקסי בסוף שנות השישים , וואן הלן עשה את אותו הדבר עם אותו המגבר בסוף השבעים כאשר הביא את הסאונד המודרני אליו אנו רגילים עד היום וסלאש עשה משהו דומה כאשר החייה שוב את כל הסצנה העייפה בסוף שנות השמונים עם אותו המגבר ... חומר למחשבה.
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
