S.Supporter
הצטרף: 06 ינו' 02
הודעות: 5239
מיקום: תל אביב
פורסם: שבת 26 נוב',05 13:14
הבנתי שכדי לכתוב במודוס דורי, פריגי ולוקרי משתמשים למעשה בסימני ההיתק של הסולם המינורי (אאולי) היחסי, ומוסיפים בתווים שהשתנו סימני במול, בקר או דיאז כנדרש.
לדוגמה:
* בסולם פה דורי נשתמש ב-4 במולים: סי-מי-לה-רה, וכאשר יופיע רה בתווים, נשים לידו בקר.
* בסולם סי פריגי נשתמש ב-2 דיאזים: פה-דו, ונוסיף בקר לתו דו כשהוא יופיע.
* בסולם רה לוקרי נשתמש בבמול אחד: סי, ונוסיף במול לתווים מי וסול כשהם יופיעו.
באותה צורה, כדי לכתוב במודוס לידי ומיקסולידי נשתמש בסימני ההיתק של הסולם המז'ורי (יוני) היחסי.
לדוגמה:
* בסולם לה לידי נשתמש ב-3 דיאזים: פה-דו-סול, ונוסיף דיאז לרה כשהוא יופיע.
* בסולם מי במול מיקסולידי נשתמש ב-3 במולים: סי-מי-לה, ונוסיף במול לרה כשהוא יופיע.
עקב כך, מתעוררות השאלות הבאות:
1. מה ההגיון מאחורי זה? לא היה הרבה יותר קל לרשום למשל את הסולמות פה דורי ורה לוקרי עם סימני היתק של מי במול (3 במולים) ואז לא היה צריך לעשות שינויים בכל פעם שמופיע תו כלשהו ששונה במודוס?
אני מבין למה זה נחוץ במינור מלודי או הרמוני, למשל, אבל כל המודוסים ה-"כנסייתיים" מבוססים על אותם מרווחים בדיוק (1-1-1/2-1-1-1-1/2).
2. למה דווקא היוני והאאולי הם "המיוחדים" שכל השאר נבנים לפיהם?
3. מה קורה אם יש לי למשל סולם עם 4 דיאזים (כך שזה חייב להיות מי או דו דיאז כלשהם) ובתווים מופיע בקר ליד רה (כך שזה צריך להיות או מי מיקסולידי, או דו דיאז פריגי) אבל הקטע בכלל מתחיל ונגמר בסי (מה שאומר שזה צריך להיות סי דורי)?
אשמח לתשובות!
ברק.
הצטרף: 08 אוק' 04
הודעות: 163
מיקום: ת"א
פורסם: ראשון 27 נוב',05 04:14
יורם מה לקחת היום?
:shame: