הצטרף: 19 פבר' 04
הודעות: 131
פורסם: שישי 30 דצמ',05 01:53
אני מקווה שכולכם יודעים על מה אני מדבר... גיטרות מפציצות, תופים חזקים, שירה שיוצאת במלוא העוצמה ובאס שקצת נבלע מתחת לכל הערימה..
אחרי ששומעים לדוגמא את ההקלטות של: Motley Crue, Green Day, Offspring, Skid Row, Iron Maiden, Foo Fighters, Velvet Revolver וכ' וכ' וכ'
עולה השאלה: איך זה שבארץ לרוק הכבד אין סאונד כזה? למה כל דיסק רוק כבד ישראלי נשמע כמו קקי? למה הגיטרות לא יוצאות מספיק החוצה ולמה חסרות כל כך הרבה אנרגיות?
S.Supporter
הצטרף: 19 מאי 01
הודעות: 2814
פורסם: שישי 30 דצמ',05 11:49
ואני אוסיף - שמע הקלטות (חיות, לא VST ולופים בקוונטייז) של ישראלים בחו"ל, והן ישמעו אותו דבר אולי קצת יותר טוב (בסופו של דבר ההזדמנות "מיוחדת", ההשקעה בנגינה והכסף כנ"ל, ולכן תשומת הלב לפרטים עולה, אולי גם "דרישות הקבלה" של האולפן והטכנאי).
שמע הקלטות של ישראלים שעבדו קשה מספר שנים כמו שלעולם לא יעבדו בארץ, נחשפו לתחרות, למדו והתאמנו, והופיעו בכל מקום (כולל פאבים מסריחים ובחינם במקרה הטוב) מספר שנים - ותשמע "אמריקה".
שמע הופעות חיות של להקות "טופ" לעומת להקות "חרטה" בתכניות האירוח, בהן הציוד "אחיד" (לדוגמא ג'יי לנו, SNL או קונאן או'בריאן) ומצא את ההבדלים.
שמע הופעה חיה של רוב הלהקות המקומיות ושאל את עצמך האם היית רוצה להקליט את "זה".
יש לי חבר קרוב, שהיה אחד מהמתופפים המוכשרים בארץ. הקלטתי ובישלתי אותו במספר תקליטים מצליחים, לפני שנסע ל"אמריקה". שלא תדע מה הוא עבר עד שהצליח, והצליח מאד.
הקלטתי אותו שנים לאחר מכן, לתקליט של אמן נודע, בארץ. אין לתאר את ההבדל, ותאמין לי שהוא נשמע "מליון דולר" כבר מגיל 3. הפעם, טרי ממיטב הפקות הגויים, אפילו במיקרופון של שען חרש היית שומע אותו *מדהים*, ותרשה לי להניח שגם שרותי המקצועיים עזרו במשהו.
האמן הנודע לא היה שותף להתלהבות, מאחר והתופים "גימדו" כל מה שעמד לידם בעיבוד, כולל... המ... השירה.
בתוצאה הסופית (לא אני בישלתי, ולא לצערי) תשמע שרידי תופים מסורסים, שריד לאורגינל, בלי קשר לאופן בו נוגנו.
אותו חבר דרך אגב, בהיותו מקצועי וחבר טוב, נענה פעם לבקשתי לעזור למתופף מקומי שהתוודה באזני מראש שנושא בחירת העורות וכיוון התופים זר לו, ו"בתקליט הזה הוא רוצה לעשות את המקסימום, כמו שצריך".
באמריקה כמו באמריקה, והחבר שלי הוא תותח רציני שם, ומקושר בחוטים עבים ומסוככים: צוותים תודרכו לעמוד הכן בבוסטון ושיקאגו לשלוח עורות מתאימים לצליל ההפקות בהן נקב המתופף המקומי, והוראות כיוון ונגינה לחדר הספציפי (חברי הכיר את החדר והקליט בו בעבר) נשלחו - רק כדי לראות את המתופף המקומי מגיע ביום ההקלטה עם עורות שקנה בעצמו, המיועדים להופעות בוומבלי *מינימום*, כי "המוכר בחנות אמר לו שזה הצעקה האחרונה בהקלטות".
נתקלתי בתופעה בהרבה הזדמנויות אחרות.
הייתי משתעשע בהפחדת גיטריסטים בהצעות לעיבוד "TRIO" - גיטרה אחת, חשופה.
במקרים רבים קיבלתי ליד ערוצים מבוצעים ומוקלטים גרוע, בהנחיות לכוון ל"סאונד" של "ארס ווינד אנד פייר", או משהו מגוחך ומביך באותה מידה.
חרבתי במיקסים רבים במו ידי "חומות סאונד" מוקלטות היטב, רק כדי לא לחשוף את ערוות הביצוע או התוכן של ערוצים נלווים, בעיקר בשירה.
עשיתי זאת בפעמים אחרות מטעמי הפקה ו"אריזה", ע"מ להקנות למבצע דמות "עממית", "צנועה" יותר, קרובה יותר לרעש הסביבה.
קיבלתי בגו זקוף אבל עם בור בבטן מחמאות כמו "כל אחד יודע לבשל, אבל אתה יודע לעשות מזה שיר!".
בפעמים אחרות פעלתי "כרצון הלקוח" באור הנחיות סטייל: "זה יפה אבל נשמע מסודר מדי... אני מחפש יותר... אתה יודע... סאונד של להקה ישראלית כזה... גיטרות קצת לא מכוונות ובאלאגן נעים כזה...".
בהזדמנויות אחרות כשהסיטואציה הייתה במקום והרשות ניתנה, אכן "נתתי גז" ואז זרקתי קיבינימט משאיות עמוסות טרקים מיותרים ו"שטיחים" (מילה מגעילה) הנהוגים במקומותינו, רק כדי לקבל אותם בחזרה בתקליט הבא, כשהאמן "גדל", והסיטואציה כבר לא הייתה "הצילו, תעשה עם זה משהו" .
ראיתי אמנים משותקים, ועברתי את כל שנות התשעים בהנחיות מפורשות שלא ליפול בשיני המבקרים (שמחת זקנתי) שהמילה החביבה עליהם אז הייתה "אמריקאי" ו"מופק מדי" (יופטפויומט)
אני מסרב לקטר על "ציוד", ועלי גם להניח שכישורי הטכנאות שלי (ורוב טכנאי העולם) נופלים מכישוריו של אנדי וואלאס ותלמידיו, או TLA ו-CLA ודומיהם שגדלו על ברכי ענקים, שמבשלים את רוב "הז'אנר" בסיגנונם הטבעי, ועשו זאת מאות פעמים, על ערוצים מופקים לעלא ועלא.
מעבר לעובדה שאתה מציין את הקצפת שבקצפת במבחר של אומה תחרותית בטירוף המונה כמה מאות מליונים - הרי "מתחרי" אלה גם לא היו צריכים מעולם להתמודד עם משקל הפוך בשפה (הדגשות ש"הפוכות" על הקצב, וכתוצאה השירה לא "חותכת" דרך הנגינה), טמפו *שתמיד* איטי יותר או מהיר יותר מהסיגנון הנגזר בשל כך, כמויות ה"ש" וה"ח" בערוצי השירה (נסו להשוות), והאסטתיקה המקומית בעיבוד וביצוע.
מענין מה אלו היו עושים אגב, במיקס לבלדה תורכית...
ושמעתי (וגם אתה, אולי אתה לא מודע לכך) מיקסים שנעשו בידי טכנאים זרים - לא מ"הענקים" אבל בהחלט מכובדים - ולא שמעתי את "ההבדל" המיוחל. אחד מהם גם פנה אלי במבוכה באחת ההזדמנויות ולחש לי :"תגיד להם בבקשה שלא צריך לקמפרס כל כך הרבה, ולא צריך *לצעוק* לתוך המיקרופון - לא שמעתי הקלטה "כזאת" מעולם, קשה לי להשתלט על זה (ואני כאן מעדן את הניסוח המדויק) ואני חושב שכדאי להקליט עוד פעם".
הגדיר זאת היטב אחד מעוזרי הטכנאי שלי, שנסע לעבוד "באמריקה" באולפן קטן מספר חודשים וסיפר בפליאה: "...החשמל שם שונה או משהו... רק הייתי מרים את הפיידרים, ולא הייתי צריך לעשות כלום - ה"סאונד" כבר הייה שם".
אז אתה שואל למה אנחנו לא "אמריקה"?
כי אנחנו לא כאלה במנהגינו ואופיינו, כי אנחנו לא מספיק רוצים להיות, וגם אם נרצה - זו עבודה קשה, אז "יאללה, תן לנגן כבר".
Peace,
Zooot
Supporter
הצטרף: 12 אוק' 05
הודעות: 996
מיקום: מרכז
פורסם: שישי 30 דצמ',05 12:16
וואו.
גזרתי ושמרתי (בקובץ טקסט על הדסקטופ).
הצטרף: 19 פבר' 04
הודעות: 131
פורסם: שישי 30 דצמ',05 13:34
ואו זוט תודה על התגובה הגדולה!
הייתי מחפש את הנושאים הישנים בעניין רק שכל מה שרשמתי בחיפוש הביא לי פשוט ים של תוצאות שלא קשורות לכלום, מישהו יכול בבקשה לתת פה לינקים?
Supporter
הצטרף: 20 מאי 01
הודעות: 1707
מיקום: ירושלים
פורסם: שישי 30 דצמ',05 13:45
דרך אגב, Warning של Greenday אולי בא מאמריקה אבל קשה להקשיב לו יותר מ20 דקות רצוף - לדעתי בגלל קימפרוס מטורף במאסטרינג.
הצטרף: 19 פבר' 04
הודעות: 131
פורסם: שלישי 03 ינו',06 14:04
חומות סאונד, מה זה בדיוק? למה הכוונה?
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
